הפוך חלש, דל
"יודעים מה זה קפה אובמה? שחור וחלש" צייצה ג'ודי ניר מוזס, עצבנה את כולם, מחקה, התנצלה בתירוץ של "סיפרו לי בדיחה" והפכה לפוסט ויראלי בבאזפיד (שזאת, בגדול, השאיפה של כולנו). לא נעים, אבל ג'ודי היא כמו הסבא האהוב והלא מודע שלכם שכל בדיחה שלו מתחילה ב"שלושה כושים נכנסים למעלית" – זה מצחיק אותנו בארוחת חג, אבל נרצה למות כשזה יקרה מול זרים בקניון. וג'ודי, מה לעשות, עשתה את זה מול זרים בקניון, כלומר באנגלית. היה חסר רק תיוג של אובמה והאשטאג קפה טורקי. זה לא הופך אותה לפחות אהובה, אגב, היא כמו הפוך על סויה – תמיד באה טוב. אבל מאחר וזאת לא הפעם הראשונה שג'ודי מפדחת בטוויטר, הנה כמה כללים פשוטים ששווה לה לאמץ לפני שהיא משתוללת בכרי המרעה הוירטואליים:
- אם את מסתובבת כל החיים עם אסטרולוגית צמודה, את יכולה להשקיע גם ביועצת חיצונית שתשב איתה בקנטינה ותאשר לך ציוצים. (אשמח למלא את התפקיד, הקו"ח כבר בתיבת ה-others שלך)
- שערוריית הציוץ לא קרתה בגלל שמרקורי בנסיגה, מרקורי נכנס לנסיגה כל פעם שאת עושה פדיחה.
- תצייצי בעברית, תמיד. זה ייגמר גג בלינצ'טרנט, בכל שפה אחרת עלולה לפרוץ מלחמת גרעין.
- ואם את בכל זאת מתעקשת, האוטו קורקט חשוב, אבל פחות מהפוליטיקלי קורקט.
- אין דבר כזה קפה שחור, יש קפה אפרו אמריקאי.
ציפרקאט
מחקר חדש מגלה: סרטוני חתולים מסייעים במצבי דיכאון, מורידים רמות חרדה ומפיחים תקווה. כמובן שיכלנו לחסוך להם שנים במעבדה - הרי סרטוני חתולים הם אינסטינקט אינטואיטיבי, כמו לשקר ברשתות החברתיות שהחיים שלך סבבה או למסור את כל פרטיך האישיים פלוס תמונות פלוס שלוש הספרות בגב האשראי לאפליקציית פייסבוק שתגלה מי הסולמייט שלך. את הפסיכולוגיה שמאחורי סרטוני החתולים*, מעין ריטלין טבעי עבור הפרולטריון שנמק לו בחיים של אשקוביות אפורות ותאורה אגרסיבית, אפשר לנתח כבריחה או הגנה עצמית, ניתוק הכרחי ממשא היומיום, הפסקת הסיגריה של העידן הנוכחי. הכל נכון, אבל הם בעיקר מאפשרים לנו לממש את שאיפתו הקמאית של האדם, המודרני ובכלל - לא לעבוד בזמן שאנחנו בעבודה. ואין דרך מושלמת יותר לעשות זאת מאשר על ידי צפייה ביצורים שאנחנו היינו אמורים להיות אם לא היה לנו שכר דירה על הראש ומנוי לאמריקן לייזר – כדורי פרווה שישנים כל היום ומדי פעם מטפסים על רומבה.
*תקף גם לגבי מכרסמים, עצלנים וגורים של הכל כולל אנשים.
דאעש מורגוליס
מלבד סרטוני חתולים, לא מעט מאתנו צפו השבוע גם בסרטוני דאעש מטביעים אנשים. נכון, הם גם פוצצו אנשים בעזרת מטול רימונים אבל לכלוב הטובעים, אולי בגלל שזאת אחת הדרכים הכי מסויטות למות בהן, היה את אפקט הרמזי בולטון האמיתי (רק בלי החלק שכולם אומרים שהם מפסיקים לראות את הסדרה או החלק שזאת סדרה). באופן אישי, החלטתי לחוס על נשמתי, לא לצפות בסרטון המלא ולהסתפק בתמונות הכלוב מעל המים באתרי החדשות, מה שכמובן מיד הוביל לכך שצפיתי בסרטון המלא פעמיים. התחושה הייתה בו זמנית של זעזוע וגם של meh, כי אולי מדובר במנגנון הגנה נפשי מפותח יתר על המידה, אבל הניתוק הרגשי מיד הופך את הזוועות שעל המסך לעוד פיסה טלוויזיונית או קולנועית מרוחקת, ואפילו לא מהגראפיות שבהן. יכול להיות שהסרטונים של דאעש לא נעשים רק באופן קולנועי מכוון ומודע, אלא אוטומטית גם נצפים באותו האופן. כי אם מבחינה נפשית אין לנו את היכולת להתמודד עם אנשים ששמים אנשים אחרים בתוך כלוב ואז מורידים אותו לתוך בריכת שחייה ומעלים אחרי עשר דקות, אין לנו ברירה אלא לצפות בכך כאילו זה הטריילר ל"עולם היורה". הקולנועיות הדאעשית המפורטת לא כאפקט מגביר זעזוע אלא דווקא כזה שמוריד אותו, כי הוא מדבר בשפה שאנחנו מכירים ורגילים אליה. כל דרך אחרת שבה היינו צורכים את התכנים האלה, הייתה שולחת אותנו למקומות שאין מספיק סרטוני חתולים בעולם כדי לצאת מהם.
ויצים
התגלתה תמונה נדירה של היטלר בקימונו. בקרוב ייחשף סרטון הטוורקינג הנדיר שלו.
בעקבות קריסת הנברשת באולם ביבנה, סיה תפסיק לשיר את "שנדליר" בחתונות.
מסתבר שגוגל מקליטה את כולנו! עכשיו שני האנשים שמשתמשים בבינג בטח מה זה שמחים לאידנו.
עט שיכול לחסל אדם בלחיצת כפתור. לרבים מאיתנו יותר קריטי שימציאו עט שיכול לחתל אדם בלחיצת כפתור.