נתחיל מהשורה התחתונה: בפרקים האחרונים שלה, "זגורי אימפריה" לא הלכה עד הסוף. אבל היא הלכה עד האמצע, וגם זה יותר רחוק מ-99% מהסדרות. למרות הנושאים הנפיצים שעסקה בהם (מזרחיות, גילוי עריות, יחסי נשים גברים), הפתרונות של הפרקים האחרונים היו מאוד פרווה. למירי יש בעיה שהיא רווקה זקנה? שתתחתן. אביאל ואבישג לא משלימים? שידברו. ליזי מרגישה תקועה? שתטוס.
משפחת זגורי התחילה כמו אדיפוס ונגמרה כמו אגדה. לכולם הכל (פחות או יותר) מסתדר, וכולם (פחות או יותר) בסדר, והבעיות (פחות או יותר) נפתרו. נשאלת השאלה אם הייתה סיבה לכל כך הרבה צער. הרי אף אחד מהחטאים הנוראיים של הדמויות לא התגלה כנוראי באמת.
אבל כמו החיים, גם סדרות לא נמדדות לפי הסוף שלהן. השאיפה לדעת איך הכל ייגמר היא טבעית, אבל בניגוד לסרטים, סדרות מוכרות תחושה של חיים ושל תהליך. לכן, כל סוף הוא שקר (חוץ מהסוף ההוא של "הסופרנוס", שאמר את האמת - שאין דבר כזה סוף חוץ מהמוות). כל העלילות של זגורי לא נגמרו, כי הגדולה של הסדרה הייתה תמיד בדמויות שלה, והן ימשיכו לחיות גם אחרי הסופים המאולצים שנכתבו להם. אז למרות שמבחינה עלילתית היו רגעים קשים לעיכול - מירי מתחתנת עם אלבז זה מבחינתי חתיכת מסמר בגרון - לכל אחת מהדמויות היה בפרקים האחרונים רגע של חסד. הנה חמשת הרגעים היפים ביותר מהפרקים האחרונים, בסדר עולה:
5. הארוחה של אבישי
זה היה רגע קטן ולא דרמטי אמנם, בפתיחת הפרק הלפני האחרון - אבל הספק חלום ספק מציאות של אבישי, שהראה לרגע את המשפחה מאוחדת ורגועה, היה רגע יפה לדמות שבסך הכל (עם כל סיפור הנצרות המשונה) הלכה לאיבוד העונה.
4. החינה של מירי
למירי הגיע משהו טוב יותר מאלבז, לא יעזור בית דין. האחות הבכורה, היפה, האמיצה והרגישה לבית זגורי קיבלה מישהו שיעריץ אותה, אבל הגיע לה מישהו שגם היא תוכל להעריץ. אני הייתי "טים חמודי" לאורך כל הדרך, ואין לי שמץ איך בסופו של דבר הזוג היפה הזה לא ברח בעצמו לניו זילנד (שם פותרים בעיות, לפי מה שהבנתי מהסדרה). ועדיין, הסצנה של החינה הייתה מלאה בקסם - מהשירה של חן אמסלם (אגב, אם יש עונה שלישית אני דורשת פרק מחזמר זגורי) ועד לקרבה בין האחים. כשהתרכזתי, ממש הצלחתי להעמיד פנים שהם סתם מרימים למירי כי מגיעה לה חגיגה, ואלבז סתם יושב שם כי הוא סתום והתבלבל.
3. ההתנצלות של אלגריה
אלגריה הייתה דמות אדירה. מול כל טענה שזגורי היא סידרה סטראוטיפית אפשר לשלוף את הדמות שלה - סבתא כל כך לא טיפוסית, לא אשכנזית ולא מזרחית, פשוט דמות עגולה, עם חוץ קשה ותוך רך, שלמרות גילה המבוגר עברה מהלך מדהים בעונה האחרונה. השיחה שלה עם בבר וההתנצלות הרגישה קרעו את הלב. אם כתבתי בהתחלה על רגעים מלאכותיים של סיום, דווקא הרגע הזה הרגיש אורגני, כאילו לאט לאט הלב של אלגריה נפתח, ולא היא ולא אנחנו שמנו לב, ואז, כשהמצב דרש את זה, היא כבר הייתה מוכנה להתקרב אל בבר. לקרוא לזה התנצלות יהיה כנראה לא מדויק. היא לא אמרה לו "סליחה שלא חיבקתי אותך"; היא הסבירה למה. אני הבנתי אותה.
2. אביאל ואבישג על הגג
להרבה ילדים יש פנטזיה שההורים שלהם ימותו, או שיתגלה שהם מאומצים, או שישלחו אותם לפנימייה מכל סיבה אחרת. זאת הסיבה ש"הארי פוטר" כל כך מצליח. אבל הפנטזיה הזאת הפכה למציאות של אביאל, ובמציאות זה די סיוט להיות יתום. הסצנה בין אביאל ואבישג פרקה הרבה מאוד מתח, והבחירה לסיים אותה עם שיר של יהודית רביץ הייתה עוד אחת מההברקות של הסדרה. כתבתי כבר על כך שהמוזיקה בזגורי היא מסר, ופה שרה אשכנזייה עם תלתלים ברקע של השבר ביחסים בין האחים. למרות הרגע הדרמטי, צחקתי מאוד.
1. בבר - כל הפרקים
לפעמים זה מרגיש מיותר לדבר על כמה משה איבגי הוא שחקן מעולה. ברור שהוא מעולה - בגלל זה מלהקים אותו לכל הסדרות. אבל התפקיד של בבר בהחלט יכול להיחשב רגע שיא בקריירה שמורכבת משיאים. בפרקים האחרונים בבר היה הפוקוס, כי המשפחה היא מראה של בבר. כל חרדות הנטישה שלו קצצו לכולם את הכנפיים. מה שיפה בדמות של בבר, זה שבסופו של דבר, כשהוא ראה שהגוזלים שלו לא עפים, הוא הבין שיש משהו שצריך תיקון. נכון שעברו שתי עונות ופלאפל שרוף בשביל זה, אבל בסוף הוא הבין. גם בשיחה עם אלגרה, גם בהתפרצות לחתונה של מירי וגם בשיחה עם הקבר - פתאום מישהו שחי כל כך סגור בתוך הקירות של עצמו, נפתח.
נכון שמבחינה עלילתית ויויאן עמדה מאחורי שליחת אביאל לפנימייה ועזיבת הצבא, אבל מבחינה מהותית אבישג ואביאל התנהגו כמו בבר: לא מסוגלים לסלוח, סגורים, מנסים להעמיד פנים שהם חזקים. וכשהוא התפרק, גם הם הצליחו להרשות לעצמם. ואם יש משהו חשוב שלמדנו מ"זגורי" בכלל ומהסוף בפרט, זה שהגדרות החיצוניות קיימות בלי צל של ספק, אבל כדי להביס אותן צריך קודם כל להביס את הגדרות הפנימיות. כולם בזבזו כל כך הרבה אנרגיות על מלחמות פנימיות, כשבעצם רק עכשיו התחילה המלחמה האמיתית. ובמילים אחרות: נו, מתי מתחילה העונה השלישית?