מיהרתי לשמוח. אחרי שבפעם הקודמת היללתי את עלייתה של אבישג, קיבלתי לפרצוף מאבק כוח שנגמר בניצחון חד-משמעי של האחים, בראשותו של אביאל. אבל האמת היא שקרה יותר מזה: שלוש האחיות לבית זגורי הפכו שקופות לחלוטין, כל אחת סובלת יותר מהשנייה ורחוקה יותר אחת מהשנייה. וכל זה בזמן שהאחים שלהן עברו רגע של בונדינג מרגש - לא רק אחד עם השני, אלא גם עם האקסים של האחיות. אתם הרי יודעים איך זה בנים: חלקם מעדיף דאשבורד, חלקם מעדיף בגאז', אבל כולם ללא יוצא מן הכלל בהמות ושונאי נשים.
בשני הפרקים האחרונים חוויתי אחד לאחד את "לא הרמתי את קולי" של מרטין נימלר; כשהתגזענו על חמודי שתקתי, כי לא הייתי ערבייה. כשירדו על נירו שתקתי, כי אינני לסבית. ואז כשהתייחסו אל מירי, שוג וגולי כאילו הן לא חלק מהמשפחה - הו. עכשיו יש לנו בעיה.
בפורום? תתפלאי
אז מה היה לנו פה?
קודם כל - נאום מרגש של סבתא אלגרה, קול ההיגיון, שהסבירה למירי שהיא רוצה יותר מדי מהחיים, וחושבת את עצמה יותר מדי. מירי, שהייתה עם גבר נשוי ועם גבר הומו שהיא הכירה חודש – בקיצור, עם כל מי שהסכים לקחת אותה - העזה לשים גבול ואמרה שעם בחור מטומטם היא לא רוצה להיות. ברור שהיא מבקשת יותר מדי. תיכף היא תגיד שהיא רוצה גם שמישהו אחר יעשה מדי פעם ספונג'ה, החמדנית החיה באילוז'.
כדי לתקן את טעותה, מירי הלכה למקום שבו בדרך כלל מוצאים בעל נחשק - מועדון "הפורום" הבאר שבעי. הרי ידוע שממש שם מסתובבים גברים בינוניים שמתאימים לרמתה הסבירה ורק משתוקקים לכלה. הרי בן זוג אפשר למצוא במקומות בלתי צפויים, למשל במועדון שוקק או בתוך המשפחה. עובדה: שם אביאל ואבישג מצאו את האהבה שלהם.
אביאל ואבישג - תממשו את אהבתכם. זה כבר בלתי אפשרי להכחיש את מערכת היחסים הרומנטית הזאת. זה באמת נראה כאילו בפרקים האלה, מה שאנחנו אמורים להבין הוא שאברי המין מאחדים בין האחים ומפרידים ביניהם לבין האחיות. לראיה: סצנת השוואת הפינים, שכנראה הייתה אמורה להיות קריצה לסרטים ישראלים מהסבנטיז (אני מופתעת שמישהו חושב שזה אמין שאחים שמנהלים מחצית מהשיחות שלהם בשירותים לא ראו אחד לשני את איבר המין בעבר); לעומת היחס של אביר לגולי, שהעזה לרצות לקיים יחסי מין. שתלמד החצופה להיוולד בלי רחם בפעם הבאה. וכמובן מעל הכל - מערכת היחסים בין אביאל לאבישג, שהיו יכולים להיות החברים הכי טובים אם לא היה ביניהם כל כך הרבה מתח מיני.
אמנות המלחמה
עדיין לא הצלחתי להבין מה החטא הגדול ב"זגורי אימפריה" - אם זה הרצון לצאת ולהתקדם מהמקום ממנו הגעת, או רק הרצון לברוח בלי להסתכל לאחור. לכאורה, התשובה פשוטה - ברור שהחטא הוא רק לברוח. אבל גם הזגורים שמנסים להתקדם מילימטר בתוך הבית מקבלים כזה עונש - בעיקר גולי, הקורבן האמיתי של העונה השנייה. טיפה קטנה של נחת לא נתנו לה, חוץ מחצי שיחה עם אבישג וגביע גלידה. ואבישג, שהואשמה על ידי אביאל בכך שהיא משתכנזת, ענתה לו "תראה מי שמדבר". ומה זה משתכנזת בכללים של הסדרה? מצליחה? מחפשת לעצמה עתיד? נוטשת את המשפחה?
מצד אחד, ברור שיש פה נימה ביקורתית כלפי החברה שתוקעת את הזגורים והזגוריות במקום. מבצע ה"אושן 11" היה ניסיון אמיץ מצד הזגורים לקחת סוף סוף שליטה על החיים שלהם. מצד שני, כשהאחים סוף סוף הצליחו להזיז הרים, הם עשו את זה בלי האחיות שלהם. פתאום היה נראה כאילו הטון של הסדרה משתנה. מסדרה על משפחה זאת הפכה להיות סדרה על גבריות – גבריות שצריכה לנצח את הצד הנשי שלה כדי להתקדם הלאה. חרדת הסירוס הגיעה לשיאה כשאבישג אמרה לאביאל שהיא יותר חכמה ממנו, ואביאל הוכיח לה שלא רק שהוא מנצח אותה - הוא גם מנצח אותה כי הוא אוהב אותה ואכפת לו ממנה. אז זאת הייתה הבעיה כל הזמן הזה? הנשים תקעו אותם מאחורה? או שאולי הנשים היו הטריגר להתקדמות?
בכל מקרה, אני לא מבינה את השיטה של אביאל. אני מעדיפה שאנשים שאני שונאת ינצחו אותי ואנשים שאני אוהבת יאהבו אותי. ככה יותר קל לדעת ממי להיזהר. אבל אולי זה רק בגלל שאני אישה, וממה שלמדתי בפרק האחרון, אין לנו מקום במלחמות על הבית.