"24" (סוף עונה ראשונה)
כשסדרת המתח המלהיבה "24" עלתה למסך בראשית שנות ה-2000, סגנון הצילום והעריכה המלהיבים וקונספט ה"זמן אמיתי" גנבו את תשומת הלב מאחד מסופי העונות האכזריים ביותר שנראו על המסך. אחרי 24 שעות בחברתו, כבר הרגשנו שג'ק באואר יכול להציל את כל העולם, רק כדי לגלות בדקה האחרונה של הפרק שלמעשה, הוא לא הצליח להציל אפילו את אשתו.
"אבודים" (סוף עונה 3)
הפרק האחרון בעונתה השלישית של "אבודים" כלל הולכת שולל קטנה וחכמה שהפכה את הפרק על ראשו בסצנה האחרונה. במהלך שלוש העונות כבר התרגלנו לתרגיל התסריטאי הקבוע בדמות הפלאשבקים שמראים את חיי הניצולים טרום ההתרסקות. בהתאם – כשראינו את ג'ק, שיכור, אומלל ומחוץ לאי, היינו בטוחים שזה רק עוד פלאשבק. אבל ברגע המפגש עם קייט וזעקתו ש"אנחנו חייבים לחזור", הבנו שהפעם, לשם שינוי, אנחנו רואים דווקא את העתיד.
"חברים" (עונה 4, החתונה של רוס)
היום אולי קשה לזכור את זה, כי הזיגזג הזוגי של רוס ורייצ'ל הפך למאוס יותר מהשירים של פיבי, אבל היה שלב שבו אשכרה רצינו שהם יהפכו לזוג. ככל שהתקרבנו לפרק החתונה המיוחד של רוס ואמלי בלונדון, תקוותינו בת שנות האלפיים הלכה ופחתה עד שהיינו בטוחים שרוס, עלוב הנפש שהוא, מוותר על רייצ'ל לעד. ואז הוא אמר את השם הלא נכון (או הנכון) בחופה ונתן לכולם תקווה לראות את רוס ורייצ'ל ממשיכים. אחר כך הם התחתנו, התגרשו, עשו ילדה ועלו לכולם על העצבים, אבל באותו הרגע, הופתענו ושמחנו. כמה טעינו.
"איך פגשתי את אמא" (סוף סדרה)
תשע עונות. תשע עונות השקענו בסיפור הארוך של טד מוסבי רק כדי לגלות שבדיוק כמו "החוש השישי", האמא הייתה מתה כל הזמן הזה. זה היה מפתיע, תמוה ובעיקר מבלבל. אז כן, גילינו מי האמא וגם גילינו איך בדיוק טד פגש אותה, אבל להכיר לנו את הדמות ששמה נמצא בשם הסדרה ואז להרוג אותה בהינף מונטאז'? היו צריכים לקרוא לזה "איך הרגנו את אמא".
"הסופרנוס" (סוף סדרה)
הדבר המפתיע ביותר בסיום של "הסופרנוס" הוא לא מה שקרה בו, אלא מה שלא קרה בו. בעצם, כלום. טוני מתיישב בדיינר, בוחר את השיר "Don't Stop Believin", המשפחה מצטרפת, הסצנה מתקרבת לשיאה וברגע שנשמע פעמון הכניסה.... זהו. קאט. שחור. נראה שבסדרה שבה אף אחד לא בטוח, הדרך היחידה להבטיח הפתעה בנוגע לגורלו של טוני סופרנו היא לא להרוג אותו ולא להשאיר אותו חי. הסופרנו של שרדינגר.
"מקום אחר" (סוף סדרה)
דרמת בית החולים "St. Elsewhere" ידועה בזכות שני דברים מרכזיים: השקת הקריירה המכובדת של דנזל וושינגטון ופרק הסיום המפתיע ביותר בהיסטוריה הטלוויזיונית, בעיקר בגלל החלטה תסריטאית תמוהה במיוחד. אחרי שבמשך 137 פרקים למד הקהל לאהוב את הרופאים הצעירים, הסצנה האחרונה חשפה שלמעשה מעולם לא היה בית חולים, וכל הסדרה התרחשה בתוך דימיונו הפורה של ילד עם אוטיזם. כן, בדיוק. הטוויסט המפתיע הפך לכל כך ידוע לשמצה עד שהוביל לתיאוריה הגורסת שכמעט כל סדרות הטלוויזיה האמריקאיות מתרחשות בתוך מוחו של הילד, אבל על זה נרחיב בפעם אחרת.
"הג'ינקס" (סוף הסדרה)
לפעמים לא משנה עד כמה מופרכים יהיו הטוויסטים שימציאו התסריטאים, המציאות תנצח. כך היה בסדרה הדוקומנטרית "הג'ינקס" שניסתה לגלות את סיפורו המוזר של רוברט דרסט, בן למשפחת מיליונרים ואדם שבמקרה אנשים פשוט נרצחים סביבו. יוצרי הסדרה עשו כל מה שביכולתם ללחוץ על דירסט במהלך הצילומים, אבל הוא נשאר נאמן להכחשותיו, על אף שבבירור נראה כאדם אשם. המכה המוחצת הגיע דווקא כשהסתיימו הצילומים, בזמן שדרסט הלך לשירותים בעודו לובש את המיקרופון, שם מלמל לעצמו הודאה מצמררת ברצח שהובילה לגזר דין של שבע שנות מאסר.
"השיר שלנו" (עונה שנייה)
צריך להודות, גם לנו לא חסר סיומי עונה דרמטיים ומפתיעים, אבל פרס הרגעים המשוגעים ביותר ללא ספק הולך לתסריט על אסיד של סוף העונה השנייה של "השיר שלנו". גבעון מנסה לירות בנינט, אבל פוגע באריאל, שרון נלחמת בקרב בריכה עד המוות מול נינט וזוהר, ואף עושה את תרגיל סרטי האימה הקלאסיים בה בטוחים שהיא מתה רק כדי לראות אותה מנסה פעם אחת אחרונה. כשהכל נגמר, נינט וזוהר מתחתנים, רק כדי לגלות לקהל שאריאל צופה בהכל מהצד. אפילו בסטנדרטים טלנובליים, מדובר בהרבה דרמה עם יותר מדי הפתעות משהלב יכול לשאת.
"טובטוב הגמד" (סיום סדרה)
התאוריה שסנופקין חלם את המומינים ו"בעצם הכל מעולם לא קרה" כבר התגלתה כשמועה בלבד, אבל תנו לנו להרוס לכם את הילדות עם פרק אחרון אמיתי לגמרי שתאמינו או לא, הסתירו מכם! הגרסה המדובבת של "טוב טוב הגמד" ששודרה בשנות ה-80 בטלוויזיה החינוכית הסתיימה כשטוב טוב וטוטי, שחוגגים את יום הולדתם ה-400, יוצאים לחופשה בת שנה ב"הרים שמעבר". הם מבטיחים שיחזרו ביום הולדתם ה-401, אבל משום מה כשהם פוגשים את חבריהם החיות, הפרידה דרמטית בהרבה. בואו רק נגיד שיש המון עכברים בוכים. אם זה נראה לכם מוזר בילדותכם, וודאי תרווחו לגלות שיש לכך סיבה. בגרסה המקורית הפרק עוסק בעצם בלכתם של הגמדים לעבר מותם. כן, שום חופשה או לוקשים, הם פשוט הופכים לעצים לעד. רבותי, כל מה שידעתם עד היום היה שקר.
mako תרבות בפייסבוק