כשעלתה לאוויר "איש חשוב מאוד", הסדרה המדוברת של שירלי מושיוף בכיכובו של יהודה לוי, מתקפת הביקורות האוהדות (והמוצדקות) היתה כל כך אינטנסיבית, שהיה ברור שמישהו יהיה חייב לכבות לנו. כי אתם יודעים איך זה, על כל דבר שתאהבו ממש יחכה מעבר לפינה מישהו שיצעק שזה סתם תחת. כצפוי, ציוצי ה"לא עפתי" המבאסים לא איחרו לתקוף וגרמו לכל אנשי הגל הראשון והאוהד לחוש כמו מתלהבים רכרוכיים ונוחים להשפעה שנופלים בכל השטיקים הידועים של סדרות טלוויזיה. ככה זה, לא משנה מה ירגיש מי שהגיע ראשון, זה שבא אחריו חייב להגיד תמיד את ההיפך.
וזה לא (תמיד) בשביל לעשות דווקא. אלו שמגיעים שניים פשוט באים עם מערך ציפיות כל כך גבוה, שאין להם ברירה אלא להתאכזב. ארלי אדופטרס (מבקרים, עיתונאים, מקומבנים שמקבלים דיסקים הביתה ואנשים עם סיסמא לאתר העיתונאים של HOT) שהתיישבו מול הפרק הראשון של "איש חשוב מאוד", חשבו שהם עומדים לראות עוד איזו דרמה ישראלית מדכדכת, רק עם יהודה לוי. פתאום נחתה עליהם דרמה קומית חו"לית לגמרי ושנונה ועצובה ועשויה מדהים. הגל השני, שניזון מהביקורות ומההייפ, כבר היה בטוח שהוא בא לראות שילוב של "נוטינג היל" עם "אפיזודס" ו"כמעט מפורסמים", ואז התבאס כשגילה שזו, בסופו של דבר, סדרה עם יהודה לוי. סדרה מעולה עם יהודה לוי, אבל כנראה לא למי שציפה ל"נוטינג היל".
וזה לא קרה רק עם "איש חשוב מאוד", אלא גם עם "וויפלאש", הזוכה המפורגן של "סאנדנס", שהביקורות הראשונות עליו הכתירו אותו בתור הסרט הטוב של השנה, בעוד הגל השני טוען שמדובר במהומה רבה על סרט ביכורים חינני ותו לא. הביקורות על "טרנספרנט" הכתירו אותה כ"בנות" החדשה, הסדרה הכי טובה של השנים האחרונות וניצחון ענק ל"אמאזון", והביקורות שאחרי כבר טוענות שמדובר בסרט אינדי נחמד שנמתח לכדי סדרה שמלאה בדמויות מעצבנות.
יכול להיות שזה חלק מתרבות הבינג', שגורמת לנו להפוך לעדר צרכנים שועט שמוריד את האפליקציה החדשה וזונח אותה תוך יומיים. שמסתער עם לפידים על מנשה נוי (או אורנה בנאי) אחרי ראיון שמאלני ושוכח מזה אחרי יומיים. שבולע סדרות בשלמותן בלילה אחד ורץ לפייסבוק ולטוויטר לדווח שהוא ראה ושזה הכי מעולה של השנה רק כדי, שוב, לזנוח אותן אחרי יומיים במירוץ לסדרה הבאה, שתהיה הכי טובה של שנת 2014 ובכלל. במרוץ הזה חייבים דעה, עדיפות לאחת נחרצת שתכלול את המילה "הכי" (טובה\גרועה\משפיעה\מפגרת\מפגרת בקטע טוב), כזאת שתכתיר משהו או תרמוס, כי סתם להיות "נחמד כזה, כדאי להמשיך לפרק הבא", כבר לא שווה.
התוצאה היא שההייפ הוא הספוילר החדש. כדי לא להרוס לעצמנו את הצפייה בסדרה או סרט חדשים, כבר לא מספיק סתם להימנע מפרטים חושפי עלילה. צריך גם לפסוח על "הדיבור", וזה הרבה יותר קשה. אתם יכולים להימנע מטוקבקים, שרשורי פייסבוק ודיוני טוויטר עד מחר, אבל מה שיקלקל לכם זה לא שמישהו יספר לכם שיודה והמלצרית ביחד בסוף (או לא), מי מת בפרק שמונה של "משחקי הכס" (או כמה) או מה בדיוק אוכלים בפרק השני בעונה החדשה של "המתים המהלכים" (עדיף לכם לא לדעת, באמת). האכזבה לא תגיע משם, אלא מהציפיות המוגזמות שתגיעו איתן לצפייה עצמה. לעומתן, הטוויסט הכי מפתיע, המשחק הכי מרגש והתסריט הכי שנון תמיד יאכזבו ויחווירו. לא משנה כמה זה טוב, חשבתם שזה יהיה יותר.
