"לפוליטיקה אין כל קשר למוסר", קבע הפילוסוף והסופר ניקולו מקיאוולי 500 שנה בדיוק לפני שהעונה הראשונה של "בית הקלפים" עלתה במלואה לנטפליקס. אם היה צריך לתמצת את הסדרה הזאת למשפט קצרצר אחד, זה היה המשפט הזה. בשביל פרנק אנדרווד, מניפולטור ערמומי ותאב כוח שלא בוחל באף אמצעי בדרכו אל הצמרת הפוליטית, מוסר זה סוג של דג שמזמינים במסעדה. האכזריות המחושבת של אנדרווד ושובל הגופות שהוא מותיר מאחוריו היו עלולים להיראות קיצוניים עד כדי לא אמינים, אלמלא היינו חיים במדינה עם נשיא לשעבר שיושב בכלא על אונס, ועם עדי מפתח במשפטים נגד שרים בכירים בממשלה שמתאבדים או נעלמים בזה אחר זה בנסיבות שהמילה "מסתוריות" קטנה עליהם.
האקלים הפוליטי שמתואר ב"בית הקלפים" סוער ולח כג'ונגל טרופי, ורק זיקית בעלת דם קפוא כמו אנדרווד יכולה לשגשג בו. והוא אכן משגשג. אם העונה הראשונה התמקדה במסע הנקמה של פרנק נגד האויבים הפוליטיים שנעצו סכין מטאפורי בגבו, העונה הנוכחית נפתחת רגע לפני מינויו לתפקיד הנחשק של סגן הנשיא. אבל אנדרווד ממש לא נח על זרי הדפנה – זואי בארנס ועמיתיה העיתונאים עדיין מרחרחים סביב ההתאבדות המפוקפקת של חבר הקונגרס פיטר רוסו, והמשרה של נשיא ארצות הברית עדיין מאוישת על ידי אדם אחר, כך שהמלאכה עוד מרובה.
בסצנה מעולה נוספת חוזר פרנק לאכול צלעות במסעדה של פרדי, ריטואל קבוע אליו התוודענו בעונה הראשונה. כשאנדרווד מביע את שביעות רצונו מהבשר המשובח, פרדי אומר לו שהוא מתלבט אם לחזור שוב לקצב שממנו רכש אותו, בגלל השיטה האכזרית שבה הוא מקיז באיטיות את דמם של החזירים. "הדרך ההומאנית לעשות את זה היא במהירות", הוא מסביר. "להוציא החוצה דלי של עיסה כאילו הגיע הזמן לאכול, ובום!". תחילה פרנק נרתע מהתיאור הגרפי של פרדי, אבל לאחר מכן הוא מפנים את דבריו ברגע השיא של הפרק שכבר הספיקה לחולל סערה ברשתות החברתיות, ושכל מילה נוספת לגביה תהיה בגדר ספוילר בלתי נסלח.
העונה השנייה של "בית הקלפים" מעמיקה עוד יותר לתוך מערכת היחסים המורכבת של פרנק וקלייר. קווין ספייסי ורובין רייט נותנים את הופעת חייהם בתור הפאוור קאפל הכי נטול רגשות ועכבות מוסריות שתראו על מסך הטלוויזיה שלכם (או ליתר דיוק, מסך המחשב). הדיאלוגים ביניהם תמיד מושחזים ומלאי סאבטקסט והמניעים האמיתיים עמומים ומוטלים בספק, עד כדי כך שלא ברור אם הביקור של קלייר אצל רופאת הפוריות הוא רק חלק מהנקמה שלה בג'יליאן או שהיא באמת מהרהרת באופציה של להביא תינוק לעולם. בדיוק כמו בעלה, כך גם קלייר תמיד שומרת את הקלפים שלה קרוב לחזה, אי שם ליד הלב המאובן שלה.
הבחירה של נטפליקס לשחרר כהרגלה את כל הפרקים במכה יצרה כמויות אדירות של באזז מרוכז, והובילה למצב האבסורדי שבו עד שהפרק הראשון משודר בטלוויזיה, הרבה אנשים כבר הספיקו לצפות בכל העונה. ניתן להתייחס לזה כאל גימיק מיותר, אבל למעשה נטפליקס פשוט התאימו את עצמם לאופן שבו אנשים רואים טלוויזיה בעידן הנוכחי – מתי שבא להם, כמה שבא להם ואיך שבא להם. "חשבתם ששכחתי מכם? אולי קיוויתם שזה מה שקרה", שואל פרנק את הצופים בסוף הפרק, אבל מה שבטוח זה שאנחנו לא שכחנו ממנו.