סרט: "היו זמנים באמריקה" / סרג'יו לאונה | 229 דקות
יש אנשים שנשברים כבר מצלצולי הטלפון שבפתיחת הסרט - יש 24 כאלה וחלקם נמשכים שני נצחים - אבל אפוס הפשע "היו זמנים באמריקה" על שלוש שעותיו וארבעים ותשע דקותיו הוא הקולנוע של סרג'יו לאונה בשיאו, המוזיקה של אניו מוריקונה במיטבה, רוברט דה נירו ביפעתו, וגם ג'ניפר קונלי בת ה-11 בתפקיד קטן שאיכשהו כבר אז נראה כמו התחלה של שחקנית גדולה. "הטוב, הרע והמכוער" יותר כיפי, "היו זמנים במערב" יותר נחשב, אבל "היו זמנים באמריקה" מ-1984 הוא מאסטרפיס שלפחות פעם בחיים שווה להקדיש לו ארבע שעות מינוס 11 דקות (אה כן! בשום אופן לא ליפול על הגרסה המקוצרת-מסורסת בת 139 הדקות שהופצה בארה"ב. אבל גם עם המהדורה המורחבת בת 250 הדקות לא צריך להיסחף. תודה). (תומר קמרלינג)
סדרה: "סאטרדיי נייט לייב" | 46 עונות
איפשהו סביב 2016, תוכנית הסאטירה הוותיקה צומצמה אך ורק לכדי חיקוי מנג'ס אחד של אלק בולדווין לדונלד טראמפ. גם לקברניטי התוכנית, בראשם לורן מייקלס, היה בזה חלק (עם הישענות מופרזת על כוכבי אורח, במקום חברי הקאסט המוכשרים מספיק) - אבל המצב הזה לא עשה חסד עם "SNL". לאורך קצת פחות מחמישה עשורים, המוסד הקומי הכי חשוב בארה"ב נע בין נשכניות לשנינות לעונות חסרות מערכון טוב אחד, ובעיקר היה ונשאר המוסד מספר 1 למציאת הכישרון הגדול הבא. הצפייה בארכיון שלו היא לא משימה פשוטה (המון עונות, פרקים של יותר משעה וחוסר זמינות ברשת), אבל היא משתלמת מאין כמותה. (רועי אבן)
ספר: "הארי פוטר ומסדר עוף החול" / ג'יי קיי רולינג | 887 עמודים
נכון, רובכם קראתם (או צפיתם) בכל סדרת "הארי פוטר", וכנראה גם יודעים טוב מאוד מה הכרך המועדף עליכם, ולא לגמרי ברור בכלל מה המלצה כזאת עושה כאן. אבל יש בספר החמישי משהו שאין בקודמיו או באלו שבאו אחריו - האורך שלו נותן המון מהחוויה ההוגוורטס-ית השלמה, ואפשר לדמיין את החיים בבית הספר לקוסמים ולחוות אותם יותר מאשר בכל ספר אחר. ואגב: תקראו את זה שוב, גם אם כבר קראתם אותו יותר מפעם אחת. בקריאה חוזרת מגלים אינספור פרטים שלא שמים לב אליהם בקריאה ראשונה, לומדים להכיר את הדמויות טוב עוד יותר ומגלים עומקים שלא ידענו בכלל שהיו קיימים. זה הרבה, הרבה יותר מפנטזיית נוער. ואם אתם רוצים לגוון קצת, אז אנחנו מזכירים שיש גם את המקור באנגלית, והמקור תמיד עדיף. (כרמל שטרן)
סדרה: "חוק וסדר" | 20 עונות (+ סדרות המשך)
20 עונות של "חוק וסדר", 22 עונות (אנד קאונטינג) של "חוק וסדר – מדור מיוחד" ו-10 עונות של "חוק וסדר - כוונה פלילית" (כי נתעלם מסדרות הספין אוף הכושלות שהחזיקו עונה אחת ומסדרות שיקגו שהן יקום נפרד וראוי בפני עצמו שיצר דיק וולף) יספקו לכם לא רק שעות על גבי שעות של זמן איכות עם הבלשים, השוטרים והתובעים האהובים ביותר על הפלנטה, אלא גם השכלה משפטית, ידע נרחב בגיאוגרפיה של העיר ניו יורק וחיבה מפתיעה לדמויות משנה משוחקות רע מאוד. בין אם אתם חובבי לני בריסקו האבהי מהסדרה המקורית, מעריצי אוליביה בנסון המושלמת מ"מדור מיוחד" או אנשים מוזרים שמוכנים לצפות בכריס נות' חוזר לתפקיד מייק לוגן ב"כוונה פלילית" (ולהתעלם מהעובדה שהוא כבר לא יכול להיות שום דבר חוץ ממיסטר ביג) – "חוק וסדר" היא סדרה שמצליחה להפוך צופים מזדמנים ליצורים אובססיביים, שוב ושוב. (מאיה לקר)
ספר: "האמת על פרשת הארי קברט" / ז'ואל דיקר | 603 עמודים
מאז שקראתי את "The Truth About the Harry Quebert Affair", קרו לו שני דברים: הוא תורגם לעברית (בגרסה מעט יותר קצרה, אין בעד מה), וגם זכה לעיבוד טלוויזיוני משמים בהובלתו של פטריק דמפסי (באמת, אין טעם לטרוח). מרקוס גולדמן הוא הגרסה הגברית, הלבנה והפריבילגית של גיבורת הסדרה "להרוס אותך" - הוא נישא על גלי ההצלחה של ספרו הראשון ולא יודע איך להתמודד עם הדדליין לספרו הבא, שנמצא מעבר לפינה. כדי למצוא השראה, מרקוס נוסע לבקר את המנטור שלו, הארי קברט, שמסתבך באותם ימים בפרשת רצח משנות השבעים. "האמת על פרשת הארי קברט" הוא הרבה יותר מכריכה מרהיבה, ושלל הפרסים שהוענקו לו מאז מוכיחים עד כמה מדובר בספר מותח, שואב, מאתגר ועמוס בתובנות מחכימות. (רועי אבן)
סרט: "קסם הנעורים" / מרקו טוליו ג'ורדאנה | 366 דקות
כש"קסם הנעורים" הוצג בישראל הייתי בת 20, וייתכן שהייתה לי תפיסה מעט אחרת של זמן ומה שווה את הזמן שלי, אבל בהיתי בהרבה מאוד מסכים מאז וצפיתי בהרבה סרטים וסדרות, ואני לא חושבת שהייתה צפייה ארוכה כל כך (הסרט נמשך כשש שעות והוקרן בשני חלקים עם הפסקה של 40 דקות) שנהניתי ממנה יותר. האפוס של הבמאי מרקו טוליו ג'ורדאנה אמור היה להיות משודר כמיני-סדרה בטלוויזיה, אך נערך בסופו של דבר כסרט והקרנת הבכורה שלו נערכה בפסטיבל קאן. הוא מגולל את סיפורם של שני אחים, מתיאו (חייל שיהפוך לקצין משטרה) וניקולה (סטודנט רגיש שיהפוך לפסיכיאטר), לאורך כל המחצית השנייה של המאה ה-20 (הסרט מתחיל ב-1966 ומסתיים ב-2003), ומצליח לספר כמה סיפורי חיים שמשתלבים באירועים ההיסטוריים והמהפכות שהתרחשו באיטליה של אותן שנים, ועושה את זה בצורה נוגעת ללב ומלאת קסם - ואיכשהו, ללא אף רגע משעמם. (מאיה לקר)
פודקאסט: "חיות כיס" | 206 פרקים
אחד מהפודקאסטים הוותיקים והמושמעים ביותר בישראל, שרץ בקביעות מאז שלהי 2016. המנחים שאול אמסטרדמסקי, צליל אברהם ודנה פרנק בוחרים סיפורים כלכליים מסובכים ומנגישים אותם, או לוקחים נושאים אחרים של תחומי החיים ומתבוננים בהם מהזווית הכלכלית. זה תמיד יהיה בזוויות שלא חשבנו עליה קודם, תמיד מדבר בגובה העיניים ותמיד מעניין. וכיוון ש-200 ומשהו זה ממש המון, כמה פרקים שאנחנו אוהבים וממליצים עליהם במיוחד הם "הולי ביזנס" (פרק 120), "הגירושים הכי מסובכים בעולם", חלק א'+ב' (פרקים 95-96) וגם "גן התה הנעול" (פרק 197). (כרמל שטרן)
ספר: "העמדה" / סטיבן קינג | 1,056 עמודים
כן, יש 1,056 עמודים בספר הזה (שיצא ב-1978 בארה"ב, וב-1995 בישראל), אבל כשחושבים על זה, מי שמקדיש פחות מכך לתיאור מגיפה שמשמידה את האנושות הוא סתם חפפן. וכן, אנחנו בטח נגלה יום אחד שבפרוטוקולים הכל כך סודיים של הקורונה יש פחות עמודים מאשר ב"העמדה". להעמיד מעל אלף עמודים של רצח, זוועה ומעט מאוד חסד זה לא פשוט. לחבר את כולם בסוף לכדי מהלך מרהיב אחד זו כבר גאונות. לעשות את כל זה בספר שאי אפשר להניח, ובכן, זה סטיבן קינג. על המיני-סדרה שנעשתה על פי הספר אנחנו פחות ממליצים. (נטע חוטר)
אודישנים בתוכניות ריאליטי | המון זמן (אבל לא יותר מדי)
לכל עונת ריאליטי יש את התלונות המיוחדות שמתלוות אליה, אך אחת מהן חוזרת על עצמה פעם אחר פעם: האודישנים ארוכים מדי, נמרחים מדי, מתמקדים מדי בטפל ומי יזכור מה הלך שם אחרי שנעבור לשלב הנבחרת? ולמרות שאני לא מסוגל, נפשית, להמליץ על אי צפייה בריאליטי - אי אפשר להתעלם מהעובדה שהמון אנשים בוחרים לצפות במבחני הקבלה בלבד, ובצדק. האודישנים דורשים סבלנות בלתי נגמרת, אבל הם גם השלב הכי קליל, קרקסי ופשוט למעקב של התוכנית. העובדה שנגמלנו מאודישנים גרועים, שכל מטרתם היא להשפיל, מנקה את המצפון כמעט לחלוטין. ובכל זאת, עם כל הכבוד לשירים, המנות והריקודים של 2021, אני עדיין חולם על ערוץ שישדר 24/7 את האודישנים של "כוכב נולד 3". (רועי אבן)
ספר: "ההיסטוריה הסודית" / דונה טארט | 640 עמודים
רומן הביכורים של הסופרת זוכת הפוליצר דונה טארט. ריצ'רד פאפן הוא צעיר שעובר למכללת המפדן בוורמונט ובוחר ללמוד את השפה היוונית. לאט לאט הוא מתחבר לקבוצה משונה ומסוגרת של תלמידים גאונים ודפוקים ממעמד גבוה. לא נוסיף ונספיילר, אבל רק נטזר - יש שם את כל הנושאים הסקסיים: אלכוהול וסמים, סקס ויריות, בגידה וסחיטה. ויש שם גם דיונים אינטלקטואליים, וקשיי הסתגלות, וצעירים מבולבלים והרוסים שמחפשים את עצמם בעולם. וזה ארוך, ממש ארוך, אבל גם לגמרי שווה את זה. (כרמל שטרן)
כתבה: "נסיך הג'ונגל של דלהי" / אלן בארי, ניו יורק טיימס | 8,000 מילים
עיתונים ואתרי חדשות טובים אמורים לעדכן אותנו בכל המידע הרלוונטי לחיינו ולעשות את זה במהירות. מגזינים ומוספי סוף שבוע טובים, לעומת זאת, צריכים להוכיח שלפעמים יש סיפורים שלא רלוונטיים בכלל לחיי היומיום שלנו ועדיין שווה לספר אותם באריכות, ועם כל הפרטים הכי קטנים שהיינו מוותרים עליהם בסיפור חדשותי. הכתבה "The Jungle Prince of Delhi" של כתבת הניו יורק טיימס אלן בארי מ-2019 היא דוגמה מעולה לפיסת עיתונות שמרחיבה את הלב ואת הדעת, שהיא תוצאה של עבודה שנמשכה שנים וחצתה יבשות.
כדי לא לעשות ספוילרים נספר רק שבמרכזה משפחת מלוכה שירדה מגדולתה וחיה במתחם נטוש בניו דלהי בירת הודו ושהיא שווה את כל 8,000 המילים שבה, את שלושת פרקי הפודקאסט שהוקדשו לה ואת המועמדות לפוליצר שבארי קיבלה בעקבותיה. (מאיה לקר)