כן כן, שמענו, "יום האהבה" זה זמן נפלא לדבר על סיפורי האהבה גדולים בקולנוע - אבל כולם ידברו איתכם על שטויות כאלה היום, ואנחנו נעדיף להזכיר שזה לא מי יודע מה כמו שאוהבים לעשות מזה. כמובן שאהבה זה נפלא, אבל כל מי שהתנסה בה יודע שהיא לא רק ניצוצות וברקים. לכן, לכבוד יום האהבה הבינלאומי, אספנו עבורכם חמישה סרטים אנטי-רומנטיים שאפשר להתכרבל מולם בגפך, לנשנש משהו טעים בלי שאף אחד שיאכל לך חצי ממנו, ולברך: ברוך שעשני רווק.
5. גט: המשפט של ויויאן אמסלם
"גט" הוא לכאורה מלודרמת גירושים, אבל כל מי שראה את המגנום אופוס של האחים אלקבץ יודע שמדובר למעשה בסרט מלחמה. ויויאן אמסלם (רונית אלקבץ האדירה) וגרושה-לעתיד, אליהו (סימון אבקריאן) נשואים כשני עשורים, אבל לא נותר בהם ולו רמז לאיזושהי אהבה.
לרוב נישואים הם נתינת תוקף רשמי לאהבה, אבל עבור ויויאן של אלקבץ הם היו כלא. "אם היה לי טוב שם, האם הייתי רוצה ללכת?" היא שואלת, ומוסיפה: "הוא שונא אותי, כבוד הרב. כל מה שהוא רוצה עכשיו זה רק לראות שלא יהיה לי טוב בהמשך. עד שלא יראה אותי מרוסקת על ארבע הוא לא יירגע. וגם אז לא יספיק לו". באחד מרגעי השיא של הסרט הטוען של ויויאן מטיח באליהו: "האישה הזאת לא רוצה אותך. לא אוהבת אותך יותר. אתה רוצה לחיות עם מישהו שלא אוהב אותך?". עבור ויויאן, רומנטיקה היא עוד כלי שכולא נשים במערכת ששונאת אותן, ואם תנסו למכור לה משהו לכבוד יום האהבה היא ככל הנראה תשלוף מהכיס את רובי פורת-שובל שתבריח אתכם ממנה.
4. נעלמת
כחודש אחרי ש"גט" עלה לאקרנים, הגיע גם "נעלמת", שמספר את סיפורם של איימי וניק. היא בלונדינית קרירה, הוא חברמן חביב. השילוב הזה לא הניב פירות, ואחרי כמה שנים מבורכות ניק ואיימי החלו פשוט לשנוא אחד את השנייה. במחצית הראשונה של "נעלמת", איימי, ובכן, נעלמת, וכל הסימנים מצביעים על כך שניק רצח אותה - אבל במחצית השנייה של הסרט מתגלה האמת המרגשת (זהירות, ספוילר!): איימי בחיים. כשגילתה שניק בוגד בה, החליטה לזייף את מותה ולהפליל את ניק ברצח שלה. בפירוש מדובר בהגזמה, אבל חייבים להעריך את המאמץ.
איימי צובעת את השיער, מבלה תקופה במחתרת, רוצחת את ניל פטריק האריס (זה באמת סרט די מטורלל), וחוזרת לזרועותיו של ניק המבולבל אחרי שהשתכנעה שהוא ממש רוצה שהיא תחזור. וזה נכון, אבל הוא לא רוצה שהיא תחזור בהכרח אליו – הוא רוצה להוכיח שהיא פסיכופתית מסוכנת, לא להקים איתה בית נאמן בישראל. במערכה הסופית של הסרט, רוזמונד פייק כבר מבססת את איימי רשמית כאחת הנבליות הגדולות של הקולנוע, וניק, שמשתכנע שאין לו ברירה אלא להיכלא בנישואים מוכי אימה אליה, מתבסס כפסיכי גדול בדיוק כמוה. "אהבתי אותך, אבל מאז רק ניסינו לשלוט אחד בשנייה, אני הכאבתי לך ואת הכאבת לי", הוא מזכיר לה. "ככה זה נישואים", היא עונה לו. יום אהבה שמח!
3. קרוב יותר
"קרוב יותר" הוא סיפור על מה שקורה כשרוע ואהבה מצטלבים. מסופר בו על שני זוגות: דן ואליס, לארי ואנה. ברגע שדן פוגש את אנה ומתאהב בה, שני הזוגות מתחילים לשקר, לפגוע ולבגוד אחד בשנייה. מדובר בדרמה על מערכות יחסים, אבל היא לא מגיעה לשיאיה בזכות החדווה שבאיחוד הרומנטי אלא דרך תהומות האכזריות שהדמויות מרשות לעצמן להפגין כלפי מי שהן עקרונית אמורות לאהוב.
בסוף הסרט, דן (ג'וד לאו) ואליס (נטלי פורטמן) חוזרים אחד לשנייה. וכשדן בא לאליס ומגיש לה פרח, היא מסתכלת לו בעיניים ומודיעה לו: "אני לא אוהבת אותך יותר". אחרי שהוא זה שנטש את אליס בפעם הראשונה, דן מתחנן בפניה בסוף הסרט שתחזור אליו. "איפה האהבה שלך?" היא שואלת אותו. "אני לא יכולה לגעת בה, אני לא יכולה להרגיש אותה. אני לא יכולה לעשות שום דבר עם המילים שלך". הוויכוח ביניהם מסלים, והיא יורקת בפניו. הוא סוטר לה. "קרוב יותר" לא מתרחש בעולם שבו אהבה זה כואב, אלא בעולם שבו אהבה זה כאב.
2. בלו ולנטיין
ב"בלו ולנטיין", ראיין גוסלינג ומישל וויליאמס הם דין וסינדי. הסיפור פשוט נורא – דין וסינדי נפגשים, מתאהבים, וכעבור כמה שנים סינדי מגלה שהיא לא אוהבת את דין יותר. אבל הסרט ערוך כמו במטרה להכאיב לצופה רך הלבב; ההתאהבות של דין וסינדי מוצגת במקביל להתפוררות היחסים של השניים. בעבר, דין הוא ריאן גוסלינג כמו שאנחנו מכירים ואוהבים אותו, לא שונה מהותית מהדמות שגילם שנים מאוחר יותר ב"לה לה לנד": רומנטיקן, חתיך, כריזמטי. בהווה, הוא אלכוהוליסט מקריח ובהמי. בעבר, סינדי היא מישל וויליאמס כמו שאנחנו מכירים ואוהבים אותה, לא שונה מהותית מהדמות שפירסמה אותה ב"דוסון קריק": יפהפייה, מתוקה, חדה. בהווה, היא נואשת ועייפה.
באחד הרגעים היפים בסרט, דין שר לסינדי סרנדה בשעה שהיא רוקדת לצליליה, אבל בקאט אכזרי אחד אנחנו עוברים להווה המדכדך בו היא לא מבינה מי זה האיש הזה שעומד מולה ומה הוא עשה לבחור ההורס שהכירה. "בלו ולנטיין" לא שולל את קיומה של האהבה, ובניגוד לשאר הסרטים ברשימה, הוא לא מציג את גיבוריו כדמויות שמוכנות לאמלל את אהוביהן בכוונה – אבל האהבה בעולם של הסרט היפה והעצוב הזה היא משהו שנגמר. אהבה היא לא בהכרח כאב, היא לא בהכרח רוע, אבל לעתים סופה לדעוך.
1. סיפור נישואים
"סיפור נישואים" נפתח באחת ההטעיות הקולנועיות הכי קשוחות שיש: בהתחלה, צ'רלי נושא מונולוג שלם על כל מה שהוא אוהב באשתו, ניקול. לאחר מכן, ניקול נושאת מונולוג מקביל, על כל מה שהיא אוהבת בבעלה, צ'רלי. ולאורך שני המונולוגים האלה אנחנו רואים כמה כיף לשניים להיות נשואים וכמה אושר הם מוצאים בהורות לילד המשותף שלהם. רגע לאחר מכן אנחנו מגלים שהמונולוגים האלה נאמרים במסגרת גישור לקראת גירושי הזוג. המגשר רוצה להזכיר לשניים כי לפני שהחליטו לסיים את מערכת היחסים שלהם הם אהבו אחד את השנייה, אבל בפתיחת הסרט ניקול לא מוכנה להקריא בפני צ'רלי את רשימת הדברים שהיא אוהבת בגרושה-לעתיד, וצ'רלי לא יעשה זאת אם ניקול לא תעשה זאת. צ'רלי וניקול אוהבים אחד את השנייה, אבל הם מסרבים להכיר בזה – ולכן האהבה הזאת מהר מאוד מתחלפת בטינה, מרירות וזעם.
"המחשבה על סקס איתך גורמת לי לרצות לקלף לעצמי את העור", אומרת לו ניקול, בסצנת ריב שהפכה מאז לקאלט. "כל יום אני מתעורר ומקווה שאת מתה", הוא עונה לה. ”סיפור נישואים" מדלג על האהבה שהשניים בוודאי חלקו, ומתמקד בכל הרעל שיכול לצאת משני אנשים שאהבו אחד את השנייה. וזה מה שבאמת כואב בסרט הזה: לא מדובר בסרט הכי גרוע לדייטים אי פעם - התואר הזה כנראה הולך ל"רקוויאם לחלום", למרות שיש עוד כמה שיטענו לכתר. אבל ככל שזה נוגע לסרט שיכול להזכיר לנו למה לפעמים גם טוב להיות לבד, אין הרבה שמתעלים על "סיפור נישואים".
