19 שנים אחרי צאתה כבר ברור: "איזה מין שוטרת" היא אחת הקומדיות הרומנטיות הטובות והחשובות ביותר שנעשו. הסרט עוקב אחרי גרייס הארט, סוכנת FBI עקשנית, שמשתתפת בתחרות מלכת היופי של ארצות הברית כדי לחשוף פעולת טרור. מה הקאץ'? היא בכלל לא נראית כמו מלכת יופי בתחילת הסרט, וכמו בכל קומדיה רומנטית שמכבדת את עצמה, היא נאלצת לעבור מייקאובר חיצוני ופנימי.
אפתח בווידוי: הרבה שנים נמנעתי מלצפות בסרט המקסים הזה בגלל תרגום גרוע של שמו. "איזה מין שוטרת" נשמע לי כמו סרט פורנו על שוטרת שלבושה במדים חשופים ושוכבת עם שודדים, עבריינים ושאר אנשים מסוכנים כדי לפתור פשעים. שמו המקורי של הסרט הוא "Miss Congeniality" אבל כנראה שבארץ חשבו שסרט בשם "חביבת הקהל" לא ימשוך הרבה צופים. כשלבסוף צפיתי בקלאסיקה - וכן, מדובר בקלאסיקה - גיליתי כמה גדול היה ההפסד שלי לאורך אותן שנים.
"איזה מין שוטרת" הקדים את זמנו, כי מדובר בסרט על כוחן של נשים שנעשה בתקופה בה זה לא היה נושא מקובל כל כך לסרט, בטח שלא לקומדיה. הארט היא האישה היחידה בצוות סוכני ה-FBI שאחראים על המבצע החשאי, והיא זו שמגלה את זהותה של הטרוריסטית (ספוילר: גם היא אישה) שמתכננת פיגוע בגמר התחרות. הארט היא חדורת מטרה, ולמרות שהבוסים שלה מודיעים שהמבצע מבוטל ועוזבים את האזור, היא ממשיכה בחקירה.
קומדיות רומנטיות הן בדרך כלל ממלכת היריבות הנשית, וגם הסימפטיות יותר בהן מציגות נשים שנלחמות על אותו הגבר ("לא רק בלונדינית"), או שמחפשות להפיל אחת את השנייה ולא בוחלות באמצעים ("השטן לובשת פראדה"). "איזה מין שוטרת", לעומת זאת, מציג את הערך הרב שטמון בחברות בין נשים. המתמודדות בתחרות מלכת היופי עוינות אחת כלפי השנייה בהתחלה, אבל בהנהגתה של הארט הן מתחברות והופכות למעין משפחה. הן עוזרות זו לזו ואפילו מרשות לעצמן לאכול פיצה לפני התחרות. אנחנו זוכים לראות את הטוהר שבחברות כאשר הארט מגיעה לגמר ללא המנטור שלה (ויקטור מאלינג, בגילומו של זוכה האוסקר מייקל קיין), ובסצנה מרגשת במיוחד המתמודדות האחרות מתגייסות כדי לאפר ולהלביש אותה. הארט עוברת תהליך בסרט -בהתחלה היא מזלזלת באלו ששואפות להיות מלכות יופי וחושבת שהן שטחיות. ככל שהיא מכירה אותן היא מבינה שהן נשים חכמות ושהיא טעתה כשהסתכלה עליהן מלמעלה ושפטה אותן.
ואם כבר מדברים על רגעים יפים, איך אפשר לא להזכיר את הרגע הכי יפה ולסבי בסרט, שמתרחש בגמר התחרות, כשמיס ניו יורק (אחת ממלכות היופי השחורות היחידות בסרט) פונה לקהל ואומרת: "אני רק רוצה להגיד לכל הלסביות שצופות בי, אם אני יכולה להגיע לעשיריית הגמר, גם אתן יכולות! אני אוהבת אותך טינה". טינה שנמצאת בקהל עומדת עם שלט וצועקת, "קארן, אני אוהבת אותך". רגע מרגש ופורץ דרך ללא ספק.
הטענה שהסרט לסבי היא לא קונספירציה שלי, מלבד העובדה שהארט היא סוכנת קשוחה שמתעניינת באומנויות לחימה ולא משקיעה בטיפוח יש עוד סימוכין. בשנה שעברה סנדרה בולוק הופיעה בתכנית של אלן דג'נרס והן דיברו על הסרט. דג'נרס פנתה לבולוק ושאלה: "את מודה לי מדי פעם על זה שעשיתי לך את הקריירה?". לפי בולוק, תסריטאי הסרט, מארק לורנס, ראה את אלן מנחה את טקס האמי ושאב השראה מהאופן בו היא לבשה שמלה למרות שלא אהבה את זה. דג'נרס הוסיפה שהתפקיד אף פעם לא הוצע לה באופן רשמי אבל הודתה שלורנס פנה אליה ואמר "היית ההשראה שלי כשלמדת איך ללכת עם שמלה". אם דמותה של גרייסי הארט אכן התבססה על דג'נרס, אין ספק שמדובר בסרט לסבי בשורשיו.
קומדיה לא רומנטית
עכשיו הגיע הזמן לדבר על המסרים הבעייתיים בסרט. הרבה פעמים הטרדות מיניות עוברות מתחת לרדאר או שמתייחסים אליהן כבדיחה, כבר בחמש דקות הראשונות של הסרט אחד הסוכנים מעיר הערה מינית. בתחילת הסרט למשל, גרייסי והסוכן אריק מאתיוס (בנג'מין בראט) מתאבקים כשלפתע מאתיוס נותן פליק בתחת לגרייסי וגם מנסה לגעת באיבר המין שלה. במקום שמישהו יגיד שזה לא בסדר, הקולגות שלהם (כולם גברים, כזכור) מריעים כשהוא מפיל את הארט על הקרקע. מובן שאנחנו לא צריכים להיות בעדו, אבל העובדה שזה לא חורה לאף אחד - צורמת.
בסיטואציה אחרת בתחילת הסרט, צוות הסוכנים מתלבטים במי לבחור למשימה החשאית בתחרות מלכת היופי. בעזרת טכנולוגיה מתקדמת (לתחילת המילניום) הם מלבישים את סוכנות ה-FBI השונות בבגדי ים. הגברים זורקים פופקורן על המסך כשמופיעות נשים שלא עונות על אידיאל היופי. הגיוני לחשוב שהסוכנים שמנהלים את המבצע מאחורי הקלעים יתעסקו בעניינים חשובים לביטחון המדינה, אבל בפועל הם מסתכלים על הדוגמניות בחדר ההלבשה דרך המצלמה שמוצמדת לבגדיה של הארט ומעירים הערות. הטרדות מיניות הן חלק בלתי נפרד מהסרט הזה ואני חוששת שאין גבר שמופיע בו ולא מעיר הערה מינית, ואף אחד מהם לא ננזף על ידי גברים אחרים כי ברור שהמעשים שלהם לגיטימיים במציאות של הסרט.
ולבסוף, צריך לשאול אם זו בכלל קומדיה רומנטית. סרט יכול לקבל את התואר הנכסף רק אם קיימת בו מערכת יחסים רומנטית, וקשה לקרוא למה שיש בין הארט לבין הסוכן מאתיוס "מערכת יחסים". לאורך כל הסרט, מאתיוס יורד על המראה וההתנהגות של הארט. הוא חושב שהוא יודע יותר טוב ממנה, הוא מרייר על המתמודדות בתחרות, וכבר בדיאלוג הראשון שלו עם הארט הוא דואג להעליב אותה. מאתיוס הוא דוש. כשממנים אותו לאחראי על החקירה (עם השם הפוליטקלי קורקט, "מבצע חוטיני") הוא מתנהג כאילו מגיע לו הכל ולוקח קרדיט על הרעיונות שהארט מציעה. הוא הומופוב, נרתע בגועל כשהוא חושב שמאלינג מתחיל איתו ואפילו קורא לו "מתרומם זקן". מה קרה שבסוף הסרט מאתיוס מוכן לצאת עם הארט למרות חוסר העניין שגילה בה? התשובה ברורה: המהפך הצליח, וגרייסי הארט היא עכשיו אישה שאפשר להתאהב בה. אבל מי ששם לב לכל הרמזים הקוויריים שנשתלו בסרט, רובם אפילו לא בצורה סמויה כל כך, יודע שזה בעצם מהלך לסבי מובהק. זה לא שגרייסי נהייתה אישה, זה שהבוצ'ה הכבדה הפכה לפמית קלאסית, ולסטרייטים שבסרט קל יותר לקבל אותה עכשיו, ואפילו להתאהב בה. הצופים, לעומת זאת, היו איתה מההתחלה ואהבו אותה לאורך כל הדרך. מבחינתם היא היתה לסבית - וכזו היא נשארה. וזה היה אחלה ומצחיק, חברי ומהמם לאורך כל הדרך.