בואו נודה: אין שום סיכוי שסיטקום ניינטיזי ישראלי יחזיק מעמד בימינו. בואו נודה 2: רוב הסיטקומים, ישראליים וחו"ליים, בקושי עובדים גם כשהם חדשים. הסיטקום, בצורתו המקורית, מת. בהנחה שאתם לא צופים מאוד-מאוד בסיסיים, הצחוק מוקלט, בימינו, הוא הקיו שלכם לא לצחוק. אז בסדר, יש דברים נצחיים. חצי עולם עדיין צופה בשידורים חוזרים של "חברים", אבל זאת צפיית נחמה. זו הנטייה שלנו להתפלש באובססיביות בעבר שעליה נבנו דברים יפים ומקסימים כמו "סטריינג'ר ת'ינגס", אייטמים של "איך הם נראים היום" והמדור הזה.

"סטרייט ולעניין" עלתה לשידור בערוץ הראשון בשנת 1993. יצרה אותה כנרת טריפון שגם כיכבה בה לצד רפי ויינשטוק החתיך. טריפון היא שירי, שחקנית תל אביבית כושלת שגרה בדירת שלושה חדרים במלצ'ט, שלוקחת כשותף את רוני (ויינשטוק) שהוא חתיך וגם הומו. לפי ויקיפדיה ההשראה לסדרה הייתה הסיטקום "שלושה בדירה אחת", לנו היא תזכיר במיוחד את "וויל וגרייס" אבל כמובן שהקדימה אותה, כי "וויל וגרייס" עלתה רק ב-1998. 

בידיעה בעיתון על עליית הסדרה בשנות התשעים, היא תוארה כך: "כאן נפגוש שחקנית מתחילה (כנרת טריפון), חברתה הנימפומנית (דבי קליידר ברושי מהצמד דבי ונולי) והומוסקסואל חתיך וגברי (רפי ויינשטוק). השלושה נכנסים לסיטואציות קלאסיות צפויות מראש, והגבול הדק נשמר תמיד, כי כל המשפחה יכולה לצפות". מדהים, תודו. במיוחד ה"נימפומנית" וה"הומוסקסואל חתיך וגברי". הם שכחו להוסיף בתיאור את השכן החנון והמוזר, מנשה, שאמור להוסיף לקומדיה אבל בפועל מדובר באחת הדמויות הלא נעימות שאי פעם נראו על המסך.  

הסדרה עצמה דווקא הרבה יותר מעודנת מהתיאור העיתונאי. ניינטיז, בכל זאת, הייתם מצפים לתרכיז הומופוביה, אבל האמת שמהבחינה הזאת היא עוברת. יש בעיות, כן, אבל יחסית לתקופה מדובר בסדרה נאורה ומתקדמת. בטח כשמשווים אותה לאפיזודת ניינטיז נוספת שבה ראינו את כנרת טריפון - תכנית האירוח של רובי פורת שובל. טריפון התארחה בפרק שעוסק ב"נשים שמעדיפות את חברתם של הומוסקסואלים" והופיעה תחת הכותרת "16 מחבריה הומואים". התכנית הייתה כל כך קשה שהיא כבר לא זמינה במלואה ביוטיוב, אבל עדיין אפשר לראות קטע קטן ומגעיל שבו אחת הנשים שמעדיפות את חברתם של הומוסקסואלים מספרת שבבית שלה הם שותים רק מכוסות חד פעמיות למקרה שחלילה יש להם איידס, וגם עושים פיפי רק בחצר.

אבל כנרת טריפון היא בחורה סבבה ועם כוונות טובות והקדימה את זמנה, היא הביאה ייצוג הומואי חיובי לטלוויזיה בעולם ובתקופה שכללו בעיקר את הקהל של רובי פורת שובל. בחיובי הכוונה לשחקן הומו שמגלם הומו, שהוא גם הדמות הכי אהיבה בתכנית (והכי פחות נלעגת מכולם) וגם לא מת בסוף. כל זה נחמד ו"סטרייט ולעניין" אמנם מעניינת מאוד אנתרופולוגית, אבל לא טובה כסדרה, לא מצחיקה כסיטקום והצפייה בה לא מסבה הרבה הנאה.

קודם כל, מעולם לא נראתה דירה כל כך מכוערת במלצ'ט, היום היא הייתה מופיעה ב"דירות שמדכאות אותי". הניינטיז נראים איום ונורא וכולם לבושים מגעיל. היחידי שנראה טוב הוא רוני, רפי ויינשטוק, וזה כי הוא פשוט חתיך אימים, כולל החד גבה והכל. וזאת על אף שברוב הפריימים, עם הקוקו ואיזו חולצה מפורכסת שחושפת חזה שעיר, הוא בעיקר נראה כמו גסטון מ"היפה והחיה".

ניינטיזית - יש שם הכל. טוניקות, גומיות סקראנצ'י, שיער רע (גם אם תלתליה של החברה ליאורה מזכירים מעט את התספורת של נטשה ליון ב"בובה רוסית"), משחק גרוע, אולפן צ'יפי ודיאלוגים כמו "שותפה יכולה לגנוב לך את החבר"
"אין לי חבר"
"אז תמצאי אחד".

שירי (טריפון) חצי מאוהבת ברוני שותפה ההומו, שאיכשהו מפתח גם הוא משיכה אליה, ובסוף הסדרה הם כמעט שוכבים עד שהוא מחליט שהוא בכל זאת הומו. הם לא הראשונים שייצרו מתח מיני בין סטרייטית להומו, אבל היום זה מרגיש בעיקר מגוחך ומיושן. בכלל, אנחנו עוסקים באובססיביות בחיי האהבה של שירי, אבל מהפרקים שראיתי - הרבה פחות בחיי האהבה של רוני. מה לעשות, סדרה מ-1993, זה לא "הכי גאים שיש" פה. רוני בעיקר מתפקד על תקן החבר הטוב והדבר הפוטוגני היחיד בדירה הכעורה, שאין שום רמז להומואיות שלו מלבד זה שמדי פעם הוא אומר "אני הומו" או אומרים זאת עליו.

"סטרייט ולעניין" הייתה סדרה פורצת דרך שטוב שהתקיימה ואפילו הקדימה את זמנה, (אחריה קיבלנו כבר ייצוגים מורכבים יותר עם "פלורנטין" ודנה אינטרנשיונל) אבל היא פשוט לא הייתה סדרה טובה. כלומר, היא בטוח לא טובה היום, אבל גם אז כנראה שלא ממש. אבל אולי, אם את "וויל וגרייס" החזירו לסיבוב נוסף לא מזמן, שווה לתת גם להם איזו עונה חדשה ועדכנית, בעיקר כדי שכולנו נדע כמה משלמים היום על הדירה הזאת במלצ'ט.