אלוהים אדירים, השיער של מלאני גריפית! כל הזמן טוענים שהאייטיז חוזרים, נדמה לפעמים שנוסטלגיית אייטיז החלה עוד לפני שהאייטיז הסתיימו. רפרורים וקריצות ומחוות אופפות אותנו כבר עשרות שנים כענן צחנה (לא מזמן ראיתי בחורה מתרסקת עם אופניים כי חותלת הסתבכה לה בפדל), אבל השיער הזה? הו לא. הוא לא ישוב לעולם. לא החרא הזה. אף אחת לא תתיישב אצל הספר ותגיד לו "תעשה לי מלאני גריפית ב'נערה עובדת'", שזה בעצם "תשרוף תשרוף תשרוף, תנפח ממש ואז, כשזה יהיה מגעיל ובכלל לא שיער אלא גופה של שיער, גם תעמיד עם ספריי".
לפני שלושים שנים עלה לאקרנים "נערה עובדת", סרטו של מייק ניקולס שבו מלאני גריפית ושיערה המדהים מנסים להתקדם בוול סטריט. גריפית', טרום ימי הפחלוץ, היא טס מקגיל, בת שלושים מניו יורק שעובדת כמזכירה. היא ממש רוצה יותר, אבל היא גם אישה וגם די ענייה והתואר שלה הוא מלימודי ערב ולא מהרווארד, כך שלא משנה כמה היא מנסה ואמביציוזית, העולם משאיר אותה למטה. היא מוטרדת מינית ללא הרף, באחת הסצנות הראשונות גם - כמה הולם - על ידי קווין ספייסי (הפרצוף עוד פרש, הנשמה כבר מקומטת). החבר שלה (אלק בולדווין, צעיר וחתיך מתמיד) בוגד בה, וכשהיא סוף סוף מגיעה למשרד שבו יש בוסית ולא בוס (סיגורני וויבר המהממת), היא מגלה שגם עליה אי אפשר לסמוך, כי היא גונבת לה רעיון גדול למיזוג חברות. כשהבוסית נפצעת בתאונת סקי, טס מתחזה אליה, משתלטת לה על הדירה, הארון והחיים היוקרתיים, מניעה קדימה את הרעיון שנגנב ממנה וגם מתאהבת בהאריסון פורד הצעיר (א-מ-א-ל-ה).
הסרט היה הצלחה קופתית עצומה וגם הועמד לשישה פרסי אוסקר, באחד מהם גם זכה - הפסקול. ובצדק, סיקוונס הפתיחה עם Let The River Run והסקיי ליין הניו יורקי מרגש ואייקוני. הנה הוא:
גם שלושים שנה אחרי שיצא, "נערה עובדת" הוא סרט אדיר. כיפי, חכם, סוחף ומלא בוואן ליינרים שיישארו אתכם עוד מלא זמן אחר כך. האהוב עליי: "אני לא הולכת לבלות את שארית חיי בלקרוע את התחת ולהגיע לשום מקום, רק כי צייתי לחוקים שאנשים אחרים קבעו". או טס, כשהיא סוף סוף מסתפרת - "אם את רוצה שייקחו אותך ברצינות את צריכה שיער רציני". יש גם את" "?Coffee? Tea? Me" של חברתה סינת'יה (ג'ואן קיוזאק, עם שיער מבהיל לא פחות) ועוד מלא.
אז יש לנו סרט על אישה שמנסה להתקדם מקצועית והעולם שם לה רגליים בדרך לקריירה המיוחלת. בשנות השמונים קראו לזה פמיניזם. גם היום, אבל בניתוחים מחודשים, שלושה עשורים לאחר מכן, מכנים את זה ברשת פמיניזם לבן. אפשר, אבל בואו לא. אבל במבט מחודש כן מותר לתהות, למשל, למה משסים בה דווקא אישה - את סיגורני וויבר כבוסית - וכמה פמיניסטי זה נשים שמתקוטטות אחת עם השנייה. ולמה העובדה שהבוסית גונבת לטס רעיון מוצגת כעוול כה מחריד, אבל זה סבבה שטס גונבת לה את הדירה, החיים, הבגדים והחבר? וגם האריסון פורד, שאומר לה "את האישה הראשונה שראיתי כאן שלבושה כמו אישה, לא כמו איך שאישה חושבת שגבר היה מתלבש אם היה אישה", כי וואלה - נשים בעולם גברי, גם אז וגם היום, נאלצות פעמים רבות להיטמע בסביבה כדי לא לזכות ליחס מזלזל או לבלות את ימיהן הודפות הטרדות מיניות.
אבל גם אם הפמיניזם שלו נראה כיום קצת ממורטט, זה עדיין סרט שהקדים את זמנו ונשאר יפה וראוי ומעצים. באיזורי metoo# הוא גם טיפה מדכדך, כי אי אפשר שלא להישאר עם התחושה שמלבד הסטיילינג, לא הרבה השתנה. גם השם, Working Girl, כינוי לאישה בזנות, הוא סוג של עקיצה לעולם הגברי וליחס לנשים בסרט ובכלל.
אבל יותר מפמיניזם, צפייה מחודשת מקפיצה את הקפיטליזם. הגיוני, האייטיז הוקדשו להאדרת הקפיטליזם. מדובר בסיפור סינדרלה, אבל לא כזה שממוקד בנסיך (למרות שגם הוא שם), הנסיך הוא הקריירה. זה הבסיס של החלום האמריקאי - כל מה שצריך כדי להתגבר על נתוני פתיחה נמוכים זה עבודה קשה, התמדה ואמביציה. השאיפה העיקרית של כל אדם היא לשאת את התואר המעורפל "מנהל/ת", הג'קפוט זה לקבל משרד ומזכירה. אין חתירת תחת אף אחת מההנחות האלה, לטס אין בקרים שבהם היא מתעוררת ואומרת לעצמה שכל זה לא בשבילה והיא רוצה ללכת ללמוד כתיבה באייווה, כולם נותנים את הנשמה, מתמסרים למירוץ הזה עם כל הלב. הבחינה היא של הדרך והאופנים שבהם אדם, במיוחד אדם ממעמד נמוך, מגיע לפסגה, ואין ערעור על טיב הפסגה או פקפוק בנחיצותה. מלבד, אולי, ברגע הסיום שבו המצלמה מתרחקת מהמשרד החדש של טס ואנחנו רואים שהבניין מלא במשרדים קטנים ומעופשים כאלה, שלא באמת מאוכלסים באנשים מצליחים או יוצאי דופן אלא תקועים באותו גועל נפש, רק מדרגה אחת למעלה.
היעדר החתירה תחת האינדיבידואליזם האמריקאי הגיוני, כי זה סרט של דור האיקס. בשיח המילניאלי של היום כבר מתחשק לצעוק לטס על המסך - "היי, מוביליות חברתית היא כמעט ובלתי אפשרית! ההון הבין דורי מנצח! שכחי מזה טס את הוסללת למזכירות!". אם יעשו לזה יום אחד רימייק אולי ידרשו לנושא, אבל בטח יסתפקו בלהפוך את טס להיספאנית עם לקות.
"נערה עובדת" לא רק שורד את מבחן הזמן, הוא סרט כל כך כיפי שתרצו לעבור לגור בו. הוא ימלא אתכן ואתכם אופטימיות ותקווה וישלח אתכם להגשים את חלומותיכם, בהנחה שהחלומות האלו כוללים משרד, מזכירה ושיער מופרע.