"בעוד כחודש יתקיים חג החנוכה. ברגע שאומרים לי ולהרבה אנשים מה מזכיר לכם חג חנוכה, אנחנו ישר אומרים: חורף, גשם, רעמים, ברקים, סופגניה, לביבה, וערוץ הילדים. כי 'הסופגניה המעופפת' זה כל כך סמלי".

לפני שמונה שנים פורסמה ברשת עצומה. עידו בן ה-13 פנה לערוץ הילדים בבקשה להחזיר למסך את "סדרות הנוסטלגיה". "היום אפשר לשאול ילדים מי זה עודד מנשה והם לא יודעים", כתב עידו הנסער בדם ליבו, "וזה מבייש כי הבן אדם הזה עזב אחרי שנים אגדיות שהוא נתן את הנשמה". העצומה לא זכתה לתהודה הראויה לה - רק 61 חתימות נאספו עד כה (היעד הוא 10,000, תתחילו להצביע) - אבל היא ביטאה קול של דור, ואפילו של שלושה דורות, שעבורם ערוץ הילדים היה המקום האמיתי, הוראה מעודד מנשה להרים ידיים הייתה כמו הוראה מהרצל, ו"הסופגניה המעופפת" הייתה פולחנית כמו פסל הלניסטי מימי אנטיוכוס. 

"מסע בין כוכבים" פוגש את סיפור המכבים

ספיישל החנוכה "הסופגניה המעופפת" - "מסע בין כוכבים" פוגש את סיפור המכבים­ - עלה לחלל ב-1994. ערוץ הילדים היה אז בשיאו: הפקות המקור שגשגו ("המחסן של כאילו", "גינת ההפתעות", "האוניברסיטה הקטנה", "הוגו"), שידורי האולפן הורחבו ("הכיתה המעופפת", "כדור פורח"), רצועת "שש פלוס" הביאה את כל מה שטוב בטלוויזיה האמריקאית ("הצלצול הגואל", "אריזה משפחתית", "אבא חורג, אמא חורגת"), והלב שלכם התפוצץ כרגע מרוב געגועים.

"הסופגניה המעופפת" מלווה את מסעה של חללית בשם זה, ש"חוצה את שביל החלב העמיד במהירות האור לגויים". משימתה בת שמונת הפרקים: לאתר את יודל'ה המכבי ולהשיבו לכוכב מודיעין (שנתיים לפני הקמת העיר מודיעין, אגב) על מנת שיגרש את אנטיטטנוס היווני, הצורר המצמרר.

בראש צוות המשימה הועמדו שני כוכבי העל של הערוץ בעידן הפְּרה-טל-מוסרי: עודד מנשה ומיכל ינאי. מנשה גילם את מעוז צור, מפקד החללית בעל השם ההרואי והביצועים הבינוניים. הוא נתן את הנשמה, אבל כנראה שגם את התסריט - אחרת קשה להסביר מדוע נראה שהוא נזקק שוב ושוב להקריא מהפרומפטר. ינאי היתה עופרת יצוקה, סגניתו - התפקיד ששמור לנשים בתרבות הישראלית מימי חסמב"ה ועד ציפי לבני. שני חברי הצוות האחרים היו עינת ארליך ועמוס שוב המנוח, שהגיעו לערוץ רק שנה קודם לכן כמנחי "כדור פורח". שוב היה ד"ר ספוג, מעין שילוב אנדרואידי של מיסטר ספוֹק ודאטה, חובש קרחת מלאכותית שאף אחד אפילו לא ניסה להסתיר; ארליך היתה קצינת הקשר בעלת צמת האנטנה, בתפקיד כל כך זוטר עד שאפילו לא טרחו להעניק לה שם. את שאר הקאסט איישו שי אביבי, מדור מייסדי ערוץ הילדים, שהיה מושלם כאנטיטטנוס, עם איזון נהדר בין מורא וגיחוך; יעל אבקסיס, ממחזור הגיוס של ארליך ושוב, כיד ימינו המכשפת; ואיתי שגב בתפקיד בלתי נשכח - יודל'ה המכבי.

צהוב חולה

אלו לא ימים קלים עבור שגב. לאחרונה סיפר לחיים אתגר ב"הכל אישי" שאיבד את כל כספו ושעד לפני חודשים אחדים גר ברחוב וישן בים (מאז הוא כבר מצא דירה, השיג עבודה והוצף בהצעות לעזרה). זה אמנם ראיון ששודר בשבוע שעבר, אבל זו תמה שחוזרת בחייו של שגב בשנים האחרונות. תוכלו למצוא כתבות דומות עליו, על קשיי הפרנסה ועל הדיכאונות לאורך העשור האחרון, לרבות בתקופת "הישרדות VIP". כדי להבין עד כמה הנפילה הזו מהדהדת צריך לזכור מי היה איתי שגב לפני שני עשורים: כוכב ענק, פרצוף מוכר בכל בית בישראל, ג'ודי לוץ אהרונוב קרפין סממה סוקניק. היום הוא נאבק על המקום הראשון בגוגל עם הכדורסלן ממכבי ראשון לציון.

"הסופגניה המעופפת" היא הזדמנות להיזכר בשגב בשיאו. 1994 הייתה השנה שבה הגיע לערוץ הילדים - ובניגוד למנחים החדשים האחרים, הוא כבר הגיע ככוכב. מאחוריו היו שתי עונות ב"קומדי סטור" (שבסיומן פרש), ובזמן ש"הסופגניה המעופפת" רצה בטלוויזיה, הוא רץ על הבמה כטוטו הכלב במחזמר "הקוסם" (לצד מיכל ינאי). ב"הסופגניה" הוא מגלם את הדמות הקלאסית שלו, זו ששיכלל לכדי שלמות אינפנטילית ב"קומדי סטור": ילד הכאפות (או כפי שקראו לזה בסדרת האם: הלפלף). היו לו את כל הכישורים לכך: בייביפייס, מניירות ומשחק מוגזם. יודל'ה המכבי שלו הוא גיבור ילדותי ורופס שלא מוכן לקבל את ייעודו להילחם באנטיטטנוס ("אנחנו בכלל לא כוחות!") ומסתובב עם פתק מהרופא. מי היה מאמין שהילד הזה יזכה לימים ב"הישרדות".

עלילת "הסופגניה המעופפת" (מאת התסריטאי והמחזאי רון גואטה) נפרשה בפרקים קצרצרים על פני שמונת ימי החג, ובמהלכם סטלוס הגיח עם הבוזוקי להופעת אורח ועופרת יצוקה התייוונה תחת כישוף. ההתייוונות שלה הייתה אכן מטרידה: היא שרה "אסטינלאי" כמו מישהי שלא שמעה את השיר מעולם. שיאו של הסיפור היה עימות ישיר בין יודל'ה ואנטיטטנוס בזירת הקרב האולטימטיבית של שנות ה-90: ששטוס. ספוילר: יודל'ה גבר על היווני בתום שלושה סיבובים. אנטיטטנוס גורש לערוץ המפוצל האגדי (שבו אפשר היה לצפות במספר ערוצים במקביל) תוך שהוא קורא את זעקת ההתגוננות האייכמנית "בסך הכל מילאתי פקודות" - להזכירנו שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו. הפעם ההצבעות בטלמסר הצילונו מידם.

ולזכר ימי התום

"החגים הם חלומות של כל ילד בישראל, לבוא ולראות ערוץ הילדים באווירת חג", כתב עידו בעצומה שפורסמה שבועות אחדים לפני חנוכה 2010. "במקום זה הם מקבלים את הסדרות הרגילות. בערב, כשאף אחד לא רואה, אז שמים את ארבעה בעקבות החג".

עידו צודק. החגים הם חלום לילדים (כי חופש ודמי חנוכה וסופגניות), ואין סיבה שיקבלו את "הסדרות הרגילות" כשאפשר ליהנות מ"הסופגניה המעופפת". זו לא "כפולה" או "כדברא", והיא נראית היום מיושנת מכל בחינה, תמימה כמו התקווה של עידו לשנות את לוח השידורים וא-מינית כמו איתי שגב בניינטיז (הוא לא באמת היה א-מיני, כן? הוא התחיל עם עדי עזרוני התיכוניסטית ב"ערב חדש"). היא גם לא מעבירה מסרים מורכבים ומטלטלים, ואפילו לא מספרת מחדש את המיתוס המכביסטי, אבל היא כיפית ומשעשעת. במילים אחרות: הערך התזונתי לא רב - אבל ההנאה מובטחת. כן, בדיוק כמו סופגניה.