הדבר הכי מצחיק שקראתי על התקשורת והבחירות שייך דווקא לראש דסק טוויטר בבלוג, המייג’ור ירום הודו.


הכותרות

ארבעה עיתונים עם אותה תמונת שער בחיתוכים שונים: נתניהו בכיפה שחורה בכותל.
הצילום שהכי מייצג את ישראל 2015. לא שום דבר אחר. רה”מ מתפלל בכותל אחרי שזכה בבחירות. כך ולא אחרת. וכל אחד יכול לברור את המסקנות עצמו. זהו צביונה של ישראל, לא משנה כמה נתפתל ונפעל להשארת סניפי אמ.פמ פתוחים בשבת.

נס: כפולת 2-3 בידיעות עם תמונת ענק מרגשת של הזוג נתניהו: השרה מליטה פניה בידיה ובוכה, בנימין מתבונן בה באהבה. הכותרת: “יום הנבחר”. הלוגו המתגלגל בין עמודי הסיקור: “בחירות 2015 | הניצחון של נתניהו ובו צילום של נתניהו נואם, ידו הימנית מונפת וכולו אושר.

יש מצב שזהבה גלאון תישאר במרצ בזכות המנדט הנוסף.

תור הפרשנים, כל אלו שכשלו, המסבירים למה נתניהו בכ”ז ניצח, ובגדול:
אמיר טייג: תקשורת מנותקת, ונוני מוזס נחשף.
עמרי נחמיאס, וואלה: בזכות בליץ הראיונות.
אלוף בן, הארץ: כי נטש את תחפושת המרכז וחזר למסרי הימין הקשה.
בן כספית, מעריב: בזכות המתנחלים.
סיון רהב מאיר: “זהות”. לא הבנתי.
רביב דרוקר מודה לפחות: אנחנו חיים בלה לה לנד.
עמית סגל: על המהפך.


רוגל אלפר כתב על ליל הבחירות בערוץ 2. עמית סגל ענה לו. אלפר ענה לסגל.
טוב, אתם ודאי מתעצלים להיכנס לקישורים, אז הנה ציטוטים נבחרים:
1. אלפר:

…הגנים הממלכתיים והעסקיים של חברת החדשות של ערוץ 2 מכתיבים לה התייצבות מידית לצד מי שמצטייר בעיניה כראש הממשלה הבא. לא מתאים לה להיות מזוהה עם הצד המפסיד. יתרה מזאת, הקמפיין של נתניהו בימים האחרונים התבסס בין היתר על הטענה שהתקשורת – וזה בוודאי כולל את ערוץ 2 – מנהלת נגדו מצוד חסר תקדים שנועד להביא להדחתו מהתפקיד באופן לא לגיטימי, שלא משקף את רצון הציבור. והקמפיין הזה של נתניהו, לפי המדגם, הצליח הרבה מעבר למשוער. פתאום התברר שחלק גדול מהציבור מעדיף את נתניהו על פני התקשורת שהתייצבה נגדו…

2. סגל:

…במסווה של ביקורת טלויזיה הוא כתב מניפסט נגד הציבור: מערכת החדשות היחידה בישראל שזיהתה בעשר בערב שהסיפור נגמר חוטפת כי היא סובלת מ”גנים ממלכתיים ועסקיים”; מתחרים שעד אמצע הלילה עוד בנו להרצוג קואליציות מאיימן עודה, ליברמן ושני חדי-קרן, הם האלטרנטיבה האמיצה והבועטת. מיליון הצופים בחדשות שתיים הם, לשיטתו, עדר טיפש…

3. אלפר:

…עמית סגל הוא כעת הדמות הבולטת בגלריה הזו. גם בגלל הכיפה על ראשו ומוצאו מאצולת מתנחלים וגם בגלל שכלו החריף. בזכות הרקע שלו, הוא יודע על מה הוא מדבר כשהוא מנתח את האהדה לנתניהו. לעמית סגל לא יכול לקרות מה שקרה לרביב דרוקר מערוץ 10. הוא מזהה בימין עוינות עמוקה לתקשורת ומזהה את שורשיה. אגב, אמש טען סגל שבישראל לא יכול להיבחר ראש ממשלה שמאלני, למקרה שפינטזתם שצריך רק לשכנע את העניים בנגב שהליכוד דופק אותם. צפו בעמית סגל עשר דקות מדי ערב, זו גלולת מציאות מרירה אבל יעילה…

פערתי את פי לשמע אמנון אברמוביץ אמש, שטען “אמרתי לכם”, אפרופו השימוש בכחלון.

בוז’י הרצוג לאילנה דיין בגל”צ הבוקר.

אלונה קמחי כתבה אתמול סטטוס בוטה, התחרטה ומחקה אותו אחרי שעה, אבל הרשת לא שוכחת, וזהו, הלך עליה.
פרופ’ אמיר חצרוני מחרה-מחזיק: “…הצבעה לימין יכולה להיות אינדיקציה לפיגור שכלי…”.

שתי האפשרויות לניתוח מה שקרה כאן בימים האחרונים:
1. הכל היה נכון ואמיתי, עד המהפך. הסקרים, ההערכות, הידיעות הפנימיות מבית. אומרים הפרשנים והעיתונאים: לא טעינו בכלום, זו המציאות שהשתנתה. בימים האחרונים הצליח ביבי בבליץ הגעוואלד שלו להפוך את התמונה.
2. טעינו מהתחלה ועד הסוף, כלום לא השתנה בתמונה הגדולה, זה אנחנו שלא יודעים מהחיים שלנו. או, בתמצות דרוקר: אנחנו חיים בלה לה לנד.
3. הסטטוס של חנוך דאום מאתמול, שצבר עד כה 17,230 לייקים ו-19,000 שיתופים.

חבר טוב שאל אותי הבוקר בכנות איך זה קרה. הוא שמאלני מתוק מהברנז׳ה. הצביע להרצוג ורצה להבין מה הוא לא מבין. מאיפה צץ הניצחון המדהים הזה של הימין. שאלתי אותו אם הוא מכיר מישהו שהצביע לנתניהו. מכיר אישית. הוא חשב קצת והודה שלא. שאלתי אם יש לו בפיד מישהו שהצביע לנתניהו. השיב שלא ממש. מישהו מהעבודה בכלי התקשורת בו הוא עובד? גם לא. לא שהוא מצליח להיזכר. עכשיו תחשוב, אמרתי לו, שאם נשים בצד את ההצבעה המגזרית של החרדים והערבים, כל אדם שלישי הצביע לנתניהו. כל בוחר שלישי בישראל שם מחל בקלפי, אבל אתה והחברים שלך פשוט לא פגשתם אף אחד מהם מעולם. 
זה הסיפור. זה כל הסיפור. באמת.

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק

חברת אורעד מתנצלת בפני הערוץ הראשון במודעת חצי עמוד בכל העיתונים.
אורעדמתנצלת

אחוזי הצפייה במדגם בכל הערוצים:
2 – 38.6%
10 – 19.1%
1 (שודר גם ב-9) – 11.8%

הנה כתבונת תמוהה: האם גם ויקיפדיה מדירה מזרחים. למה תמוהה? כי היא מתעלמת מהגנום של ויקיפדיה, הגנום לפיו כל ערך, כל מילה כמעט זוכה לוויכוחים ולהתדיינות אין סופית. אין סופית ממש, שיכולה להתיש כל אדם שרק טבל את קצה זרתו באוקיינוס המידע שם. אבל להגיד שוויקיפדיה גזענית? אין מצב.
אני נתקלתי בכך כשניסיתי לתקן ערך בוויקיפדיה לא מזמן, ופרשתי בשיא. יכולהיות שיש המוני אנשים שהדרך הזו נראית להם נכונה, והם חשים תצמם תלמידי חכמים ששואפים רק לאמת הקדושה והחד פעמית. אבל אני לא בנאדם כה שגיב, ואני חובבת סיפוקים מיידיים ככל האפשר.