הכותרות
♦ בידיעות ה”התרסקות” בכותרת הראשית היא לא של המטוס הטייוואני, אלא של עוד קצין משטרה. למה דווקא לבחור במילה “התרסקות”? אולי דווקא “התעסקות” מתאימה יותר, אם כבר ללכת על משהו קליט?
♦ ובעניין הכותרת של ישר”ה, ציטוט דברי המפכ”ל על אפס סובלנות: הוא לא חוזר על עצמו קצת?
♦ נתניהו קישר את הטור מישר”ה על נוני מוזס (איזי ליבלר) עליו כתבתי אתמול. כבר עדיף דרור אידר או חיים שיין(הנה טור טרי מהבוקר, אפשר לקשר אליו). דווקא את הטור הזה?
2,200 לייקים, 152 שיתופים. מפחיד.
לזכות נתניהו (כלומר עורכי העמוד שלו בפייסבוק) ייאמר שלא רק המשורר ליבלר זכה אתמול לקישור אלא גם המשוררעמיר בניון.
מה שמצחיק זה שחוץ ממני, איש לא התייחס אתמול לטור של ליבלר, עד שנתניהו קישר אליו, ואז כל האתרים החלו לצטט אותו. ואז המארקר טעה גם בשמו. לא, הוא לא ליברל. הוא ליבלר.
בניגוד לדברי שיין הבוקר, בהארץ לא מתייחסים למני נפתלי כאלת הצדק.
יואב יצחק מפריך את הטענות של רביב דרוקר למימון הכפול של טיסות משפחת נתניהו. מחכה לתגובת דרוקר.
משתכשכים בביצה
♦ כך חיסלה חבורת דנקנר כספי ציבור במעריב (המארקר). הנה הרחבה במבט שני אמש.
בהחלט ראוי להדהד את שני הדיווחים האלו.
על חלקו של ניר חפץ בהתנהלות מעריב בימי נוחי דנקנר, כשהיה עורכו הראשי.
כעורך ניסה חפץ להגדיל את ההכנסות של “מעריב” מעסקות תוכן ממומן, ופנה בנושא ישירות למושאי סיקור, כמו מנכ”ל בנק הפועלים. “אהלן דני”, כתב חפץ ליו”ר מעריב דני יעקובי בתחילת 2012 באי־מייל. “דוברת בנק הפועלים, שהיתה אצלי, סיפרה לי שיש הרבה מאוד משאבים בשת”פ המערכתי־מסחרי המשולב שעושה הבנק עם ‘ידיעות אחרונות’. פניתי לציון קינן והוא אישר לעשות אותו הדבר איתנו. כעת הכדור במגרש של מושיק תאומים, שמנהל זאת מטעם הבנק”.
ועל מי הטיל חפץ לטפל בשיתוף הפעולה המסחרי? “אצלי יובילו את זה איתן מרקוביץ’ ויהודה שרוני מול דוברת הבנק עפרה פרויס ומושיק תאומים… צריך להיות ליווי של הצד המסחרי כי הפוטנציאל הכלכלי גדול. לשיקולך. אל תעשה פורוורד על האי־מייל הזה, הוא לעיניך בלבד”.
אגב, נוחי דנקנר עני על הנייר, אך עשיר מאוד בפועל. איתן אבריאל מסביר איך זה יכול להיות.
עיתונאים ופוליטיקה
♦ בשבועות האחרונים נזפתי בידיעות על שפרסם (עוד) ראיון עם שרון גל שהפך לפוליטיקאי, חמש דקות אחרי שכיבה את האור באולפן בו שידר.
אבל הארץ עשה אתמול אותו דבר בדיוק: ראיון קוראים עם ינון מגל, שגם הוא טרק את דלת אולפן וואלה מאחוריו לפני שישים שניות.
שימו לב איך מוגדר מגל בתחילת הסשן:
ינון מגל, המתמודד במקום השביעי ברשימת הבית היהודי לכנסת, מתארח כעת (רביעי) במערכת “הארץ” במפגש הראשון בסדרה בה אתם מוזמנים להפנות לפוליטיקאים שאלות על כל מה שרציתם לדעת לפני ההצבעה בקלפי. אתם מוזמנים להציג את שאלותיכם כאן למטה.
מה פוליטיקאי? איזה פוליטיקאי? מה הוא יודע על להיות פוליטיקאי? ומכל הפוליטיקאים שעובדים עשרות שנים, או לפחות חמש שנים, דווקא ינון מגל פותח את הסדרה? וכי לא שמעתם אותו לפני שלוש דקות בשבתו כעורך וואלה? אז מה נראה לכם, שברגע שהחליף מסכה הוא כבר יכול לענות על שאלות כפוליטיקאי? די ללקק את התחת לעצמכם. די.
צרות בכותרות
♦ “האמא ניצלה באסון מעלות – הבן סיים קורס קצינים”. מה? מה הקשר? או, הנה: “סיפור ישראלי של תקומה“.
אלוהי הקלישאות מתהפך בעצבים (ישר”ה).
♦ ועוד כותרת מישר”ה, הפעם ממוקפת. מחריד אותי כל פעם מחדש שהעם לומד לכתוב מהעורכים של ישר”ה שאונסים את הפיסוק העברי יום אחרי יום.
ידיעות, כפולת 2-3:
“עוד ניצב נפל” (כותרת עליונה)
“בקצב הזה לא יישארו ניצבים” (כותרת תחתונה)
התחכמות על התחכמות.
מה עם קרדיט
♦ מעצבת האופנה אילנה אפרתי ראתה אתמול בסגנון של מעריב את הכתבה על לבוש נשי בסגנון גברי. שניים מהצילומים נלקחו מתוך כתבת ארכיון של סגנון מעריב מ-1993. אפרת שנער סיקרה את סדרת צילומי הקולקציה של אילנה עם הצלם רון קדמי והסטייליסט אסף זיו שנשלחה אליה.
אלא שבכתבה מאתמול נעלם הקרדיט לאפרתי. יתר התמונות שהתפרסמו זכו לקרדיט (לחברות אופנה בינלאומיות כמוברברי ודונה קארן).
הנה התכתובת בין עורכת סגנון יעל רגב לבין רות אבנת, שאחראית על היח”צ של אפרתי.
יעל שלום, רצ”ב העמוד המקורי מהארכיון של המעצבת משנת 1993. ראי, אילנה אפרתי
מופיעה שם, כמו גם הצלם והעיתונאית. לדבריך צילמתם את העמוד כמו שהוא ולא
כן. מתחת לג’ינס בדף של היום מופיעים כל הקרדיטים. אילנה אפרתי מבקשת הסבר.
רות אבנת. יחסי ציבור.
–
נכון. לקחנו את התמונות מארכיון מעריב ובחרנו לתת קרדיט לצלם ולכתבת. האייטם לא עוסק בהפקה הזאת – הוא בהשראתה. זוהי בחירה מערכתית, את מי לציין ואת מי לא. אני מתנצלת שהיא נפגעה מהעניין, אבל מבחינתי זו הפקה שהתפרסמה בעבר במעריב, ושלפנו אותה מהארכיון ששייך לנו. שוב, לא השתמשנו בתמונות ששייכות לאילנה (תמונות מקוריות), זה צילום עמוד מתוך הארכיון שלנו.
יעל רגב
חבל, מה הבעיה להתנצל ולהגיד “טעיתי”? למה להתבצר בפינה לא הגיונית?
(מימין, סגנון 1993, משמאל, סגנון 2015)
לפני פיזור
זהו יום מפרך. אני עולה בשמונה על הרכבת לחיפה, לכנס מחוץ לבועה 2 שנדחה מהשבוע שעבר בגלל חצי המלחמה שהייתה לנו. אשאר בחיפה עד אחה”צ ואז אטוס לספרייה בנהריה להראות את איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן? ולדבר עליו.
תתנהגו יפה פה.
וזהו ראיון חביב ביותר איתי ברפובליקה הספרותית של עדנה אברמסון.
בגלל תקלות חיבור לרשת ברכבת אני מצמצמת את הפוסט וממהרת לשגרו לפני תום הנסיעה.