הכותרות
בשער ידיעות מוזכר נתניהו הבוקר במישרין ובעקיפין רק פעמיים. הכותרת הראשית עוסקת במפוטרי הנגב. אחת מהן אומרת: “אני כועסת על הממשלה שלא עשתה מספיק למען המפעל שלי”. כותרת בתחתית העמוד: “בכירי עולם הספרות בארץ קוראים לרה”מ לחזור בו מפסילת שופטים בוועדה לבחירת זוכי פרס ישראל בספרות: ‘התערבות פוליטית בוטה’”.
בישר”ה כבר לא יכלו להתעלם, אחרי ההתעלמות הגורפת אתמול, והנה הבוקר בשער: “הקרב על פרס ישראל”.
על פני עמוד 11 תיאור המעשה, פלוס שני טורים, נגד וחצי נגד, של דן מרגלית ושל דרור אידר.
אידר מביא קטעים מתוך ראיון עם הירשפלד מ-2006, והדברים שהוא אמר בהקשרה של המשוררת חוה פנחס-כהן בהחלט מעוררים אי נוחות גדולה עד חשש לצביעות מחשבתית.
בקצה הטור של מרגלית פסקה (משובשת ולא ערוכה) על הטיה פוליטית או מה בחלוקת הפרסים, שנראה כי הכריחו את מרגלית לכתוב כדי “לאזן”. או שהוא הכריח את עצמו.
רק שמנגד קיימת תהייה: כיצד קורה שכל התקציבים לעידוד התרבות זורמים בישראל למי שבכתיבתם נוטים לצד הפלשתיני בעודם עוסקים בסכסוך הישראלי־ערבי? ניתנים גם למי שבכל מחלוקת חילונית־דתית כותבים נגד חובשי הכיפות. לא סביר שכבר עשרות שנים לא נראה על הבמה או על צג הטלוויזיה מחזה כלשהו המתאר דווקא את האור הגדול של הציונות. גם זה דורש תיקון.
אשכרה, מרגלית כתב בהכרה מלאה “האור הגדול של הציונות”? אלוקים ישמור.
יחד עם זאת, הביטוי ז’דאנוביזם מופיע בטקסט, וזה אחרי שאתמול הבאתי אותו מתוך הציוץ של מרגלית תוך תהיה אם יופיע גם בעיתון המודפס. אמממ. חופש ביטוי בישר”ה? העלאה במשכורת למרגלית?
♦ קראתי את הקטע המאוד רהוט הזה של נורית פלד-קירשטיין על העוני שלה, שבעקבותיו היא קוראת לנתניהו לעזוב את תפקידו, ואני די מתקשה להבין את מצבה האנוש. העסק שלה מצליח (??), היא משלמת שכ”ד זעום להוריה, 2,000 ש’ בחודש, וגם זה לא כל חודש, הסבתות קונות לילדים, שלא הולכים לצהרונים, בגדים בכל עונה, וגם נותנים לנורית פירות בכל פעם שהיא באה לבקר. מה עם מזונות? ולמה היא משלמת ארנונה 1,000 ש’ בחודש? האם ביבי אשם בארנונה המנופחת של חיפה? האם אין לאמהות גרושות/ חד הוריות, הנחה? אופס, יש, ואפילו 20%. הנה, עזרתי לאישה במצוקה. ועוד כל מיני שאלות. אגב, טוב שלא קנית לילדה סוכריה על מקל, כך תחסכי טיפולים אצל רופאי שיניים בעתיד. הם מאוד יקרים. אולי דרושה לנפ”ק שיחת מוטיבציה עם הסולידית. משהו פה ממש לא הגיוני. וזה לא קשור לדעותיי הפוליטיות הדי ידועות, כן?
♦ המטרה: למצוא דברים חיוביים במשטרה. הנה מצאנו, קורס חוקרות חרדיות.
♦ ד”ר רונן ברגמן בניו יורק טיימס מגזין על קשר החיזבאללה, או כלשונו: “כש-CSI פוגשים את הסופרנוס, בביירות”.
♦ אבו מאזן ביקר בשבדיה אתמול (דיוויד סטברו I24News).
♦ גם אומה תורמן היפהפייה ניתחה את עצמה, ובידיעות מזועזעים עד כדי הפניית שער משמעותית לפחות כמו הדיון בשופטי פרס ישראל לספרות. כמיטב המסורת רואיין פלסטיקאי. והנה אני מביאה משפט מדברי “פלסטיקאי הסלב” דב קליין:
הבעיה היא שבארה”ב היד של המנתחים קלה על ההדק, ונראה שזה גם מה שקרה אצלה. אם תורמן הייתה מגיעה אליי, אחרי כמה ניתוחים הייתי אומר לה ‘תעצרי פה, זה לא כדאי’.
ובכן, זוהי פסקה משעשעת מאוד בגלל חוסר המודעות העצמית שלה. השאלה, ד”ר קליין, היא כמה? כמה ניתוחים? אולי זה מה שהפלסטיקאים הנוכרים אמרו לה והיא לא רצתה להקשיב? ולמה אתה עצמך היית דופק קופה עם כמה ניתוחים מלכתחילה, מי אמר לך שהיא צריכה ניתוחים? כמה ניתוחים? ישמור השם.
הלך לעולמו
♦ עורך וכתב הארץ, רומן פריסטר, ב-9 בפברואר.
משתכשכים בביצה
♦ יוני קורן תובע את בן כספית על שהאשים אותו במעורבות במסמך הרפז.
צרות בכותרות
העיתון: כלכליסט. המצב: אין אונות.
אבחן: שלומי פרץ.
ינון מגל (ששכח שהוא פוליטיקאי ולא עיתונאי נלוז) צייץ וגנז.
טוב שיש יועץ תקשורת!
זו הכותרת בגלובס המודפס.
זו הכותרת באתר, שעברה שינוי בעקבות התערבותו של היועץ של פרי ניב, רונן צור.
בוטל כתב האישום נגד פרי ניב בגין שימוש בחומר משמר במיץ
ניר גונטז’ בעניין בנט נגד פויר.
לפני פיזור
♦ חזרתי אחרי חצות מפסטיבל דוקו בעמק במזרע, והבוקר בשמונה (כדי לא להיתקע בפקקים) כבר הפלגתי על גלי האובך לירושלים, לכנס הורות ואל הורות בספרות במסגרת יריד הספרים הבינלאומי.
יש לקוות שמזג האוויר יתחשב בי. פוסט זה נכתב חציו ביפו וחציו בירושלים (6 מעלות פה!). איזה פלא, אה?
♦ ולקינוח, ביקורת של איתן וייץ על איפה אלה קרי ומה קרה לנוריקו-סאן?