הכותרות
♦ אני נבוכה מלהמשיך ולכתוב על פרשת הבקבוקים.
היועץ נגד המבקר: איפה החומר. האמת? איבדתי את ההסברים בדרך.
♦ בן כספית בטור מפתיע: למה אני חושב שנתניהו לא צריך להיות רה”מ הבא. לא מוזר, איך הוא שינה ככה את נושא כתיבתו בשנים האחרונות למשהו אחר לגמרי, בלתי צפוי ומרענן?
בין היתר, וגם זה לא ממש חדש, כספית מנסה להראות בטור הזה שהוא יותר ימני משמאלני, ושהרצון להיפרד מביבי משותף לבעלי כל הדעות.
וגם קריאה לחקירה פלילית בפרשת הבקבוקים.
♦ סימה קדמון בידיעות: טור הכולל הפניה בשער לעמוד 3, שם היא מפרטת בהרחבה שנתניהו חלש מדי “…ולא מסוגל להתמודד עם מצבה של אשתך, ואם זה אכן כך – איך נוכל לסמוך עליך שתתמודד עם בעיות כמו הגרעין האיראני…”
מדובר בניתוח מצב שגוי לחלוטין, שהיה מתאים לי למשל, המבינה בנישואין ממושכין כמו שאני מבינה באנטריקוט עסיסי.
דומה שכל יועצי הנישואין של נתניהו, כוונתי כמובן לעיתונאים ולפרשנים, כותבים את דבריהם מתוך ניתוק מוחלט, וכאילו הם לא נשואים בעצמם. הרי ידוע שחיי נישואין הם מהמורכבים שיש, ושפעמים רבות אנחנו, החיצוניים להם, מסתכלים עליהם מבחוץ ולא מבינים מה שניים אלו עושים יחד, או איך היא מתעללת בו או הוא בה, וכנהלאה.
אז מה רוצים העיתונאים, שרה”מ יתגרש ממנה, ואז ירווח להם? או-אז כן יסכימו שיישאר רה”מ? שיכפה עליה טיפול? שיתלונן עליה למשטרה? ש”ישתלט עליה”? העצות, או הטענות, ברמה המעשית, לא ברורות לי. תוך כדי, אגב, עולה מהטורים האלו שנאת נשים תהומית, גם של גברים וגם של נשים. ראו למשל את המשפט של קדמון:
…הבעיה שלנו היא איתו, לא איתה: כי אם נתניהו יודע איזו בעיה יש לו בבית והוא משתף איתה פעולה – את הדין וחשבון הוא זה שצריך לתת… הוא האחראי גם אם לעתים קרובות נדמה לנו שהיא זו שמושלת בנו כשהיא מחליטה מי יהיו השרים או מי יהיו נשיא המדינה, המבקר או היועמ”ש… צריך להיות באמת אופיר אקוניס או יובל שטייניץ כדי לא לראות את מה שצועק, תרתי משמע, מהבית המוזר ברחוב בלפור, שבו פרחים, נרות, גלידות ואלכוהול עולים מאות אלפי ש’ בשנה…
ארבעה עמודים ראשונים בידיעות עוסקים בבקבוקים, בטיסות, ברהיטי הגן. העמוד החמישי “תעמולה אסורה במימון זר”.
ארבעה עמודים ראשונים בישר”ה עוסקים בעמותות, שדולות ומסכות, ולאחר מכן שני עמודים על בקבוקים ויועמ”שים ומבקרים.
דרור אידר וחיים שיין באותן מילים בדיוק: מה אתם נטפלים לבקבוקים השוליים, העיקר זה האידיאולוגיה.
אפשר לקרוא את זה בטון הנכון ואז זה יהיה מצחיק.
דן מרגלית כאופוזיציה: “וינשטיין ושפירא שותפי סחבת”.
מצחיק לראות את החלוקה הזו, שהיא ממש תמונת ראי היום.
ובמעריב, יום בו בן כספית משתמש בכל הארסנל שלו (ע’ למעלה).
♦ יוסי ורטר בהארץ על מסע ההכפשות של הליכוד כשחמאתו על ראשו.
…קשה להבין כיצד חברי הכנסת אקוניס ולוין, חוטובלי ורגב, היו מסוגלים, מבלי להסמיק קשות, להאשים במסיבת עיתונאים “גורמים זרים” במימון העמותות להפלת הליכוד, כשמחוץ לאולם פנסיונרים בסרבלים אדומים מחלקים בחינם את ביטאונו הפרטי של נתניהו הממומן ביד נדיבה על ידי איל קזינו תושב חוץ. כל מי שעבד עם נתניהו בעשור החולף מכיר מקרוב את הטראומה הפרטית שלו, מנזקן של העמותות שפעלו בבחירות 99′ עבור ברק. נתניהו מייחס להן משקל מכריע בתבוסה שספג. מאז הוא שומע “עמותות” ורואה שחור בעיניים.
או האיומים ההיסטריים ששוגרו מכיוון מטה הבחירות בליכוד לעבר כל מי שיעז לצטט את הנאמר בטיוטה המקורית של פרשת “ביבי־טורס”, העוסקת במימון נסיעותיהם בעולם של בני הזוג נתניהו ולעתים גם ילדיהם יאיר ואבנר, על חשבון כל מיני ברונים ושועים. הפרסום (בבלוג של חושף הפרשה, העיתונאי רביב דרוקר) הוא אכן עבירה על החוק, אלא שהחוק הזה הוא אות מתה ועבשה ונרמס כבר עשרות פעמים.
אגב, נתניהו הוא האחרון שיכול לצאת חוצץ נגד הדלפות: כשהיה ראש האופוזיציה בשנת 95′ הוא חשף, בנאום בכנסת, מסמך רגיש בהרבה מהטיוטה של מבקר המדינה: דו”ח סודי ביותר שנקרא על שמו של מחברו, תא”ל צבי שטאובר, בכיר באמ”ן, בעניין המו”מ עם סוריה. כשההדלפה משרתת אותו, היא תקינה.
♦ רביב דרוקר: הטיוטה הראשונה והקשה של מבקר המדינה בסיפור ביבי טורס.
♦ ומיקי רוזנטל.
הליכוד VS ידיעות Vs ישר”ה
הפגנה של תומכי ליכוד נערכה מול בית ידיעות אמש. בחיי.
ניר גונטז’ מדווח ומצלם (לא רואים זאת בשתי התמונות, אבל מתברר שהם נשאו שלט: “אימפריית הרשע של נוני מוזס”, כשם המדור המיתולוגי בישר”ה שכה חיבבתיו והוצא לגמלאות):
ידיעות אחרונות תחת מתקפת מפלגת-השלטון. לא פחות מזה. יש לי 1939 סיבות לחשוב כמה זה נורא, וכמה עצוב שאף אחד מעמיתי העיתונאים מכלי התקשורת המתחרים לא בא לכאן לעמוד לצד העיתון.
כאן נחצה גבול.
זו גרסת ישר”ה לאירוע (בידיעות לא מוזכר העניין):
כשיש קשרים
מה בדיוק “חשיפה” (שער+כפולה פותחת) בבונוסים האימתניים שיקבלו בכירי תנובה, כשעורך מוסף ממון ומי שמייצגת את ברייטפוד בישראל, שהיא העורכת לשעבר של המוסף, היא זוגתו?
בידוק אל על
♦ הסיפור של פותנה ג’אבר ובידוק אל על הוא לא חדש. כך נבדקים ערביי ישראל בדרכם לישראל והחוצה ממנה. והאמת, גם לא ערבים, גם יהודים שעלו לישראל בגפם בגיל 18 למשל, והיום הם כבר בני יותר משלושים. במו עיני ראיתי את זה קורה בשתי טיסות שונות וגם כתבתי על כך בעבר (9.11.2011).
כמי שמתעדת את הפעילויות הפולשניות בנתב”ג, הנה עוד אחת, טרייה: האם אתן לסביות?
ולעבר:
- החוויה הנתב”גית מבריחה אנשים מישראל. אני עדיין מחכה לתשובת רשות שדות התעופה. בכל זאת, עברו רק שלושה חודשים מאז שפניתי אליהם.
- זוג ישראלים תושבי ארה”ב, בני שמונים, נחקרים בקפידה.
- ובטח ובטח ערביי ישראל.
- וגם ישראלית שעלתה מצרפת, החצופה.בחירות
♦ כמה שווה יאיר לפיד. סופסוף: כעשרה מ’ ש’.
♦ הממשלה הכריזה אתמול על אורי אורבך כנבצר זמני בגלל מצבו הבריאותי.
סטטיסטיקה
השנתון הסטטיסטי של ת”א.
ואם כבר סטטיסטיקה, דיברתי במקרה עם בוגרת שב”ס. שאלתי אותה, אפרופו העניין שלי בארז אפרתי ובשחרורו, אם יש דבר כזה, “עבריין מין חד פעמי”. אמרה לי שכן, שייתכן. צדדה בהליך השיקום והחרטה של ארז אפרתי, אבל הודתה שכן, אין לדעת מה יהיה אם ישתה שוב.
אגב: יודעים אתם כמה אסירים בערך יש בישראל? 13,000. יודעים כמה מתוכם אסירות?
(לא, לחפש ברשת נתונים, ואני לא יודעת אם יש בכלל, זה לא נחשב). תשובה לחידה מחר.
ברברלה
מישהו יכול לענות לי אם בר רפאלי מתחתנת או לא? אני לא עומדת בזה יותר.
ולחדשות הטריות של אתמול, אבל אני חוסכת לכם זמן, כי באתרים השונים האריכו בזוטא: עודד בן-עמי ראיין את ב”ר בעוד היא מצטלמת למותג משקפי השמש, ושאל אותה על פוליטיקה. היא לא רצתה לענות, וטענה שאמרה מראש שלא טענה על שאלות אלו, והוא הפסיק את הראיון.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
כך תאריכו את חיי סוללת הסמארטי.
ולחם עבודה, כן?
לפני פיזור
מה עשיתי אתמול ומה אעשה היום. תושבי ב”ש, מגיעה אליכם ב-19:00.