הכותרות

♦ הקטע עם הסלבז המשורינים במפלגות שונות מעורר חמלה וגועל. מדובר במדינה שאיבדה כל קו מנחה של שכל ישר, שתוכניות ריאליטי דוחות ודלוחות נתערבבו אצלה עם פוליטיקה ועבודה פרלמנטרית. האמת, אולי זה אותו דבר, ואין שום הבדל, הכל העמדת פנים אחת גדולה ופעלולי שופוני. מצד שני, הנה, המפלגות השונות והזחוחות רואים שזה עובד, וכל דמות מתחום הבידור, הזוהר, והספורט, שזה גם בידור פה, בידור עצוב, אבל בידור, זוכה לעמודים, כתבות, תמונות וזמן מסך לרוב, הרבה יותר מפוליטיקאים חצי אפרוריים. אז כנראה שההחלטות של ראשי המפלגות נכונות. מה יקרה בקלפי? לא יודעת, מוזמנים אתם לנחש. יש למדינה הזו ניסיון קלוש עם עיתונאי בעל טור פופולרי בעיתון נפוץ, שתוך כדי עבודתו על הגלישה לפוליטיקה גם הגיש את אולפן שישי וגם המשיך לכתוב. אותו בידוראי הפך לשר אוצר. כך שאולי זו דרך נכונה. מה בין כדורגלן אינטליגנטי לכתבן בעיתון? אין הבדל.

♦ שער מעריב: שנייה, למישהו היה ספק היום שמוחמד דף חי?

♦ גוברת ההתקוממות נגד נפתלי בנט בבית היהודי על שריון אלי אוחנה. גם איילת שקד, שאתמול עוד הייתה מפויסת, עולה על בריקדות.

התנגדות למינוי השמיעה גם יושבת ראש הסיעה, ח”כ איילת שקד, שאמרה כי המהלך פוגע לא רק במצביעים הדתיים במפלגה והוסיפה: “גם המטה החילוני מזועזע מהבחירה והשריון פוגע גם במצביעים החילוניים שלנו”.

הנה מה שכתב ח”כ זבולון כלפא מהבית היהודי.

♦ מיכאל פראונד, שכיהן בלשכת רה”מ בעבר, מצר על התנהלות התקשורת מול נתניהו (ג’רוזלם פוסט), ומפרט את דברי נחום ברנע ובן כספית. נתניהו מצדו מספר על כך בגאווה בעמוד הפייסבוק שלו.
אמש דיווח נתניהו על מפעלות רעייתו למען חיילים בודדים, דברים שלא מסוקרים בהרחבה בתקשורת, כך לדבריו.
גם בישר”ה מתלוננים: בתקשורת העדיפו לצטט רק שני פרשנים. היתר תומכים (בנתניהו, בביקורו, בנאומו בקונגרס).

התיכון היוקרתי והסטיגמה

♦ בסך הכל מצב המשטרה בכי רע בימים אלו, אז הנה כמה דברים פעוטים בהם אפשר להתהדר. מתברר שבבית ספר תיכון יוקרתי בתל אביב יש טקס קבלה לעדת המקובלות: לגנוב בגדים מחנויות. נו, לא נורא מפתיע, משבר ערכים, גיל ההתבגרות, מרד בבתים המבוססים מהם באו הנערות.
אבל מה כתוב על כך בידיעות (אלי סניור) כולל הפניית שער לכתבה?

…משהו לא הסתדר להם, לבלשים, כשהם שמעו מאיזה רקע מגיעות הנערות: שלושתן לומדות בתיכון היוקרתי, שלושתן באות מ’בית טוב’, ולשלושתן לא חסר כסף – מה שאומר שלכאורה לאף אחת מהן גם לא הייתה סיבה לגנוב…

אני במקום ילדים מתיכון בלתי יוקרתי ומבתים בלתי מבוססים הייתי נעלבת.
העיקר שיש בידיעה קרדיטים לקצינים שטיפלו בפרשה (נצ”מ יאיר חצרוני, תנ”צ יהודה דהאן, נקווה שנשמע עליהם רק דברים טובים). אם רציתם לדעת איך נגמר: המשטרה ביקשה מביה”ס שיטפל בנערות בצורה חינוכית. אני מקווה מאוד שגם במקרים בהם הגנבות הקטנות יגיעו ממקומות פחות פו-פו-פו ינהגו בהן באותה דרך, “בצורה חינוכית”. ולמשטרה הייתי מציעה, בין השאר, להימנע מניתוח סטיגמטי של פושעים צעירים.
ולעיתונאים: להטיל ספק, למחות על הקיבעון הסטיגמטי ולא רק לדברר.

תוכן שיווקי

♦ בידיעות מתחלחלים מסיפור נורא (ירון קלנר): אישה הגיע לבי”ח להוריד גבס מהיד, והרופא הציע לה, למען החלמה מהירה, סד מומלץ של חברת כך וכך. חיל ורעד אחז במשרד הבריאות כששמעו על כך (נו באמת). היחסים בין חברות תרופות (או מכשור רפואי) לבין רופאים הם מורכבים מאוד. רופאים לומדים על תרופות חדשות וכו’ מנציגי החברות שמגיעים ללשכותיהם, זוהי פרקטיקה ידועה. חברות תרופות גם מזמינות רופאים לכנסים רפואיים, רופאים מציגים בכנסים תרופות של החברות, והכל צריך לעמוד בקריטריונים של גילוי נאות. ככה זה בעולם, אני לא יודעת איך בדיוק מתנהלים הדברים בישראל.
בעניין הסד, יכולהיות באמת שזה הסד הראוי להשתמש בו, מי יודע? הרי סל הבריאות צר הוא, ולא הכל נמצא בתוכו. פעמים רבות צריך חבר הקופה לעשות השלמות בעצמו מכספו.
עכשיו מה, בעוד ידיעות מדווח על כך בחלחלה, האם ידיו נקיות לחלוטין? האם כל שת”פ עם גוף כלשהו מדווח לקוראים?
למשל, לא מזמן ניסיתי לברר את היחסים בין תאגיד המחזור אל”ה לידיעות, שפרסם על התאגיד ידיעות לא מעטות. תגובת משרד אירינה שלמור, מטעם התאגיד, לשאלתי על היחסים:
״מדובר בשיתוף פעולה חינוכי וערכי כששני  הצדדים מחויבים לרעיון  המיחזור בכלל ומיחזור הבקבוקים בפרט” (26.11.14)
שאלתי הבאה, “האם התאגיד שילם/משלם לידיעות על הפרסום, וכמה” (27.11.14), לא נענתה עד היום.

משתכשכים בביצה

♦ עורך הארץ לשעבר, דיוויד לנדאו, הלך לעולמו. ידיעה מתפרסמת בשער הארץ.
גדעון לוי במילים אוהדות במיוחד. אני רק רוצה לתקן: לא נראה לי שהוא היה אחרון העורכים שהחזיק וויסקי בארון. גם ה”ה (המו”ל) עופר נמרודי (יבדל”א) ואמנון דנקנר (תנצב”ה) אחזו בבקבוקון. או בכמה.
ומצאתי שגם בלשכתו של עמוס רגב לא חסר וויסקי, לפחות וירטואלי. כה נכתב במי נגד מי באפריל 2014:

השבוע הושקו ברחוב השלושה כוסות וויסקי וירטואליות לרגל הרשעת אהוד אולמרט, מצמרת רשימת אנשי שלומנו של המתחרים.

גם בידיעות יש ידיעה קצרה על מותו של לנדאו בע’ 21 ובישר”ה בע’ 30, ומבזק במעריב על ההספד של שמעון פרס.

♦ חיים לוינסון ואטילה שומפלבי מתקוטטים בטוויטר.

לפני פיזור

- מתכוננת לסיבוב הסו”ש עם הסרט.
- מחר בבוקר אשתתף בפאנל ניו מדיה בכנס מחוץ לבועה 2.