הכותרות
♦ החשודים והעצורים בפרשת השחיתות.
זוכרים מי המציא את הביטוי “מושחתים נמאסתם” ומתי?
הנה: נתן זהבי ב-1990 בעקבות “התרגיל המסריח“. הססמה הופיעה לראשונה בשער “חדשות” כמודעה בתשלום, ובהמשך הופצה בבאנרים בכל רחבי הארץ.
[ומהו התרגיל המסריח? כינויו של יצחק רבין לניסיון של שמעון פרס להקים ממשלת שמאל-חרדים צרה בראשותו בשנת 1990 במקום ממשלת האחדות הלאומית השנייה בראשות יצחק שמיר].
באתר התאחדות מגדלי הבקר כותבים בתום לב איך מיטל קירשנבאום (הבת של אמא, פאינה קירשנבאום) הגיעה “כדי להביא תקציבים ממשלתיים”.
מצחיק? עצוב? תחליטו (תודה לאיתן).
דוד בן עוזיאל, מרכז את השיפוט הגופני של הפרות וגם מדריך בתכנת נעה.
שחר אור גבע נקלט לפני כחודשיים למשרת כלכלן – חשב והוא גם הכין את
הצעת התקציב ומיטל קירשנבאום הצעירה שהגיעה, ממש לאחרונה, כדי להביא
תקציבים ממשלתיים ולקדם פרויקטים ברפת בתחומים מגוונים.
♦ הכירו את הבלש חובב הקטינות ממשטרת טבריה, שנשלח לחפש נערה נעדרת, ואיבד את עשתונותיו.
וולקאם ניסו שחם. מזמן לא שמענו עליו. אם הדג מסריח מהראש, על מה יש להתפלא בכלל.
♦ יצחק לאור תובע את מפעל הפיס על שזכייתו בפרס בוטלה. עו”דו, כזכור, הוא יעקב וינרוט.
בידיעה המופיעה בידיעות לא מוזכר בכמה תובע המשורר והעיתונאי את המפעל.
♦ הרמטכ”ל ידיח את מג”ד צבר, סא”ל לירן חג’בי, מתפקידו. לא ברור: כבר הודח? מתי זה יקרה? ומה הלאה? יישאר בצבא?
אין תשובות לשאלות הללו בידיעה המעומעמת בהארץ.
♦ אז כמה אחוזים של ילדים עניים יש בישראל?
לפי המועצה לשלום הילד: 30%. או 800 אלף. או 932 אלף. או אחד מכל שלושה ילדים.
עכשיו אני רוצה להבין: למה יש כמה דוחות עוני של כל מיני גופים? מה ההבדל בין גוף לגוף? איך נדע מה הנתונים האמיתיים? האם בעצם העובדה שיש כמה גופים שמבצעים את הסטטיסטיקות הללו אין משום בזבוז מיותר והמוני של כספי ציבור?ומה בדיוק אתם מצפים שייעשה עם הדוחות האלו?
נשים
סוף 2014. כמה מנהלות יש במוסף המנהלים של כלכליסט? ספרו להנאתכם. לא יהיה קשה.
(תודה לנירית).
צרות בכותרות
סיפרתי אתמול על הכותרת של ynet, המתאימה לחוג לתורת הספרות, לשיעורים שיעסקו בהשלמת פערים.
♦ אני חוזרת עליה שוב. הפערים שהקוראת משלימה בקוראה את הכותרת הם: צלפים ירו על כוח צה”ל מעזה [כוח צה"ל השיב אש], פעיל חמאס נהרג [מהאש שהושבה]. הפער הנוסף, כפי שרמזתי אתמול, המובלע יותר, ומסתמך על ניסיון נרחב בעימותים מקומיים. ניסוח כזה מעיד גם שיש נפגעים בקרב חיילי צה”ל. האימות לכך לא איחר לבוא: קצין צה”ל נפצע קשה.
חגיגות 75 לידיעות
רונן ברגמן מספר במסגרת פרויקט 75 שנה לידיעות איך הגיעו ההקלטות החסויות של מלחמת יום כיפור לידיו, 30 שנה אחרי, למרות מאמצי הטיוח וההסתרה של צה”ל וחלק מהגנרלים. ידיעות (וראויים לכל שבח העורכים והמנהלים שמאחורי הפרויקט, משה ורדי, חיים רוזנברג, רות יובל ושחר אלתרמן) השקיע מאמץ גדול וממון אדיר בפרויקט, כדי לשחזר את סרטי ההקלטה המתפוררים ולאפשר לעמיתי גיל מלצרולי, לערוך תחקיר כה ארוך ומקיף. חצי שנה ארך תהליך התמלול, הפינוח ואחר-כך שחזור מהלכי הקרבות בחזית התעלה, דרך הנשמע בסלילים. התמלילים, בצירוף חומרים ראשוניים רבים נוספים, פתחו, כך קיווינו, צוהר להבנה עמוקה יותר של המתרחש בשדה הקרב ולא פחות חשוב, של המתרחש בין אלה שניהלו את שדה הקרב. ההקלטות חושפות תמונה קשה ומקוממת שלידה המילים “מלחמות הגנרלים” נשמעות כמעט נאיביות. יום לפני הפרסום העיר עורך-לילה בעיתון, ודווקא אחד העוסק כתחביב בהיסטוריה צבאית, כי חבל על כל המאמצים הללו. זה סיפור ישן, הוא אמר, מעלה אבק, ממש כמו הסלילים. מאז המלחמה קרו כאן עוד כל-כך הרבה דברים נוראיים לא פחות, נולד דור שהמילים “מחדל” ו”סבירות נמוכה” לא אומרות לו כלום. מלחמת יום כיפור היא כמו מלחמת קרים עבור הדור הזה והסדרה לא תזיז לאף אחד. שלושים שנה עברו, ויום אחרי השיחה הזו התברר עד כמה הוא טעה. נחשול אדיר של תגובות הציף את המדינה. לרגע נדמה היה כאילו המלחמה קרתה באמת אתמול. מאות פניות הגיעו למערכת. מסר אחד היה לכולן – המלחמה הזו לא נגמרה, והיא חיה ורודפת… במידה מסוימת את כולנו.
נראה מה יהיה לחז”ן לומר.
♦ ואם תרצו לצפות בראיון עם הכתב הוותיק ביותר בידיעות, הנה.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
♦ ישראל יורה בילדים. בטעות, בטח שבטעות (עידן לנדו).
♦ רשימה משותפת תעלה דרמטית את אחוז ההצבעה בקרב ערבים (שיחה מקומית).
תרבות
♦ שבדיה חוגגת את המיני סדרה הדוקומנטרית על אסטריד לינדגרן, שעולה לקראת החג. הבמאית היא כריסטינה לינדסטרומס.
הנה שלוש דקות ממנה. המיני תעלה הערב ב-20:00 ב-SVT, הערוץ הממלכתי השבדי.
♦ בשער האחורי של ידיעות מסופר על זמר בשם פאר טסי “ששיגע מדינה שלמה עם הלהיט דרך השלום”.
אני רואה שפעם הזכרתי אותו, אך לא שמעתי על הלהיט שלו, דרך השלום. אוקיי, שמעתי. הו. אבל מחר יש איתו ראיון. אה.
זהו, הלכה המדינה.
באופן מפתיע, ממש צירוף מקרים, השאלה היומית ב-24 שעות מוקדשת לסוגייה המעמקיה: האם להמשיך לטחון עליו או לא. בחיי.
מח’ הגהה
♦ יש מילים שאסור לטעות בהן. יש עיתונים שאסור להם לטעות במילים מסוימות. למשל, עיתון הארץ לא יכול לטעות באיות המילה אינטליגנטי. זה ייהרג ובל יעבור.
בכל פעם שאני מזכירה שגיאות כתיב כאלו ואחרות יש הסברים ותלוניות מצד מגיביי היקרים, שמדובר בשגיאות הקלדה, ומה, עיתונאים לא יודעים שכותבים כך וכך?
אז לא, אני לא יודעת מה הם יודעים ומה לא. אין לי ראיות.