הכותרות
1. ארגוני שמאל וימין ניסו להגיע למסמך הבנות בסוגיית הפליטים, מהגרים, מחפשי עבודה.
בסוף נולד מסמך, אך גם מחבריו טוענים שהנוסח הסופי “טומן בין שורותיו חילוקי דעות רבים“.
2. הפרלמנט הבריטי אישר את הצעת מפלגת הלייבור, מובילת האופוזיציה, להכיר במדינה פלסטינית במסגרת הצבעה שלא תחייב את ראש הממשלה דיוויד קמרון וממשלתו השמרנית.
מה, קרבות הבלימה של שר החוץ הישראלי לא מועילים?
אופס, בעוד אני מסתלבטת, אני רואה שבוז’י אמר בעצם את הדברים. זה מה שמדהים במדינה הזאת על שלל פוליטיקאיה: כל סאטירה שתנסי לעשות, מיד תבוא המציאות, תקפץ מעל המשוכה ותוכיח לך שהמציאות, כרגיל, עולה על כל דמיון והתבדחות.
3. קטע משעשע ביותר: גם ידיעות וגם ישר”ה, תאומי המריבה, כזכור, מביאים בשעריהם את הקרע בין שר הפנים יצחק אהרונוביץ’ לבין המפכ”ל יוחנן דנינו, בעניין מינוי מפכ”ל שלא מקרב בכירי המשטרה.
בידיעות זו כותרת ראשית, וכל כפולת 2-3 עוסקת בכך. וזה למה? בגלל הראיון שנתן דנינו לנחום ברנע בשישי האחרון. רוצה לומר, זהו סיפור של ידיעות, ולכן הוא ראוי למלוא הכבוד.
בישר”ה גם חשבו, כנראה, שמדובר בסיפור ראוי, אולי בגלל החיבה הבסיסית לדנינו, שהתראיין רבות לעיתון, וגם בגלל סיבה סודית שתקראו עליה בהמשך, אז זוהי כותרת גג בשער, אלא שהידיעה מופיעה רק בע’ 7.
וזה לא הכל: הראיון בידיעות כלל לא מוזכר בה. חלילה. צ’ילבות או לא? יש רק ציטוט של אהרונוביץ’, שייתכן שלא נוכש כהלכה, בו מוזכרת המילה “עיתון”. נכון שלא כתוב איזה עיתון, ובכ”ז.
ידיעות, השושבין, לגמרי דוהר על הסיפור בכל הכוח. בשער מוזכר הראיון של ברנע, והסיפור מוטמע כאמור בעמודים הפותחים של העיתון, ויש גם טור דעה של ניצב בדימוס אריה עמית, שמצדד בדנינו.
יכול היה ידיעות להביא כדרכו בעד ונגד, שהרי זו אחת ההתמחויות שלו, אבל נמנע מכך.
בהארץ, שגם שם מוזכר העימות בהרחבה יחסית, ובשתי ידיעות שונות, יש בהחלט קרדיט לידיעות על הראיון. הארץ גם הביא תקציר של הראיון כבר ביום שישי, כפי שסיפרתי לכם.
יניב קובוביץ שם את הדברים בפרופורציות: הכל משחקי אגו וכבוד. אוף, כמה מבאס.
גם במעריב קטטת השר והמפכ”ל מככבת בשער. אמיר זוהר לא מזכיר גם הוא את ידיעות, אבל מצדד בדנינו, תוך שהוא מדווח באגביות שמתנהל רומן בין דנינו לרה”מ “באישור הגברת”. והנה, זו הסיבה הסודית אליה התכוונתי, בהתייחסי לכותרת הגג בנושא בישר”ה.
עימות נוסף נרשם בידיעות והתקדם עד לחדשות 2: יו”ר ש”ס אריה דרעי VS עדינה בר שלום, בתו של הרב עובדיה, הטוענת שדרעי לא היה 13 שנה בבית הרב, ואשר על כן היא יוצאת נגד דבריו בראיון הסו”ש לידיעות, בו אמר שאם הייתה משתפת את אביה בתוכניותיה הפוליטיות הייתה מודרת מביתו.
היה יכול להיות נחמד אם הייתה רומסת את הדרעי והופכת למנהיגת ש”ס.
4. אבולה: מעניין שידיעות ממשיך לשמור על פרופורציות או, שמא תגידו מתעלם, ומתייחס לאבולה רק בע’ 7. גם היום חוזרים פה על ההצהרה שהסבירות שהאבולה תגיע לישראל – נמוכה. בהארץ חברו היום למעריב ולישר”ה של אתמול, וזוהי הכותרת הראשית, מן הסתם בגלל הכרזת ארגון הבריאות העולמי: “מצב החירום הבריאותי החמור בעת המודרנית”.
5. נסו לצאת מהסיפור הזה עם מספר ביד: כמה אנשים ירדו מישראל בשנה שנתיים האחרונות, ולא תצאו מזה, אני מזהירה אתכם. כל אחד ממשש את הפיל מהכיוון שלו, ואי אפשר לקבל נתונים סופיים ומוחלטים. גם לא מפרופסורים מלומדים שלא קוראים את הבלוג הזה ולא יודעים שכבר דנו בסוגייה: כמה ישראלים חיים בברלין. קצת פחות מ-10,000. אוקיי? בסוף כותרת הביניים.
יש עורכים בבית?
1. אני לא יודעת מי תרגם (ומי ערך) את הכתבה מ-NYT של הרופאה, ד”ר שרי פינק, שהגיעה למרכז לטיפול באבולה בליבריה, אבל התוצאה גרועה.
למשל, נסו להבין את הקשר בין שני המשפטים האלו:
זמן קצר לאחר בואם, כחצי תריסר רופאים ואחיות נאספים ליד הלוחות הלבנים כדי לקבל את הדו”ח מעובדי משמרת הלילה. הילד בן ה–8 שמופיע בו חלש עד כדי כך, שאינו מצליח להרים בקבוק שמכיל ליטר תמיסה נגד התייבשות.
הילד שמופיע איפה? בדו”ח? אבל הם מסתכלים על הלוחות, הם לא עומדים ליד הילד, לא?
והנה המקור, המבהיר שמדובר בקיצור לא מוצלח.
משתכשכים בביצה
1. התקשורת מוטרדת: למה זומן ניר חפץ, לשעבר עורך מעריב, לחדשות 2 ביום ראשון בלילה, כדי לסנגר על רה”מ בנוגע לטענות באשר ליוקר המחיה? חפץ טוען כי הראיון היה ללא ידיעת נתניהו.
2. ואם כבר נתניהו, מבקר הטלוויזיה של ידיעות, עינב שיף, תוהה באשר להתרחשויות משונות ברשת שנהיית דומה ל- לא תאמינו:
-
3. למעריב יש גרסה דיגיטלית באתר שלו, אלא שאי אפשר לקרוא בה, העמודים מקפצים בתזזית, ובנוסף לא כל יום יש גרסה שכזו. תלוי בכיווני התנועה או מה, לא ברור. לא כל כך לעניין. כלומר כן, אם אתם מתעקשים ללכת בלי ולהרגיש עם, אז שיחקתם אותה. אבל אחרת, אי אפשר להבין את כוונתכם.
ועוד תעלומה באשר לאתר מעריב: חלק מהכתבות עולות, חלק עולות ונעלמות אחרי זמן קצר. בהתחלה חשבתי שמדובר בכתבה פה, כתבה שם, שעוררה את חמת הבעלבתים, אבל עכשיו נראה לי שזה סוג של מדיניות, לא לתפוס מקום, או לא יודעת מה. בכל מקרה, חיפוש באתר מעריב לא עובד לחלוטין, וחיפושי רשת עלולים להוציאכם מדעתכם. אוקיי, אני את שלי אמרתי, עכשיו תעשו עם זה מה שאתם רוצים.
פרסומות
1. האין הפרסומת הזו הדוחה מכל הפרסומות של העת החדשה? אוקיי, של החודש האחרון?
כמה פיגור, עילגות ודוחי במשפט אחד? ולמה היא רודפת אותי לכל מקום שאני הולכת אליו? יאק יאק יאק.
מה עם איגוד אזרחים נגד פרסומות משבשות מחשבה, טורדניות ומגעילות? אין ארגון כזה עדיין? אז יאללה, אני מכריזה עליו: אזרחים קוראי עברית שלא יכולים לשאת את ההבלים של הקופירייטרים.
תוכנה לחסימת פרסומות לא פוטרת את האחראים מהזוועות האלו.
2. מודעה תמוהה בהארץ היום: נתן זך מברך את אורי אבנרי, כאילו אין ווטסאפ בעולם.
אבל על מה הוא מברך אותו? זתומרת, הוא קיבל פרס לפני שנה באילת, מה חדש?
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
1. לואי סי קיי פותח פה על דאעש במבחר קללות איכותיות.
אגב, יש לו כמעט ארבעה מיליון עוקבים, והוא עוקב אחר שלושה בלבד.
ודאי תרצו לדעת מי הם, אז הנה, אחר תחקיר מעמיק: מוחמד עלי, פמלה אדלון וקולין קווין.
2. שרה סילברמן עוברת ניתוח לשינוי מין, שמטרתו שוויון בשכר בין גברים לנשים. מעולה