פרס ישראל

נתניהו כתב אתמול בפייסבוק את דעתו על חלוקת פרס ישראל.

הנה משפט נכון מתוך דבריו:

מי שמרים תרומה משמעותית למדינה ולביטחונה, לעם ולחברה, למדע ולכלכלה, בתרבות, בספרות, באקדמיה, בתעשייה, ובכל תחומי חיינו – ראוי לפרס ולהוקרה.

והנה הסוף:

לעיתים קרובות מדי, נדמה היה שחברי הוועדה הקיצוניים מחלקים את הפרסים לחבריהם, בשיטת חבר מביא חבר. מי שלא מזוהה עם הקו שלהם, מי שלא שייך לקליקה שלהם, התקשה מאוד להשתלב בוועדת הפרס או לקבל את הפרס. מצב זה, שבו קבוצה קטנה וסגורה בעלת עמדות קיצוניות מעבירה את המקל מיד ליד ושומרת על השליטה בבחירת מקבלי פרס ישראל, חייב להשתנות. כי פרס ישראל הוא של כל עם ישראל. הוא נכס לאומי שלנו. ופרס ישראל חייב לייצג את כל חלקי העם. נשים וגברים. אשכנזים וספרדים. דתיים וחילונים. יהודים ולא יהודים. ותיקים ועולים חדשים. ישראליות וישראלים ממגוון דיעות ועמדות המשקף את כל חלקי העם – ללא שום שיקול פוליטי וללא שום הטייה פוליטית לכאן או לכאן.

כמה דברים: 1. מיהו קיצוני? 2. “חבר מביא חבר”? זו לא השיטה בישראל באופן כללי?

והעלילה מסתעפת: הידיעה בהארץ הבוקר, כשזו הכותרת הראשית.

לדברי כמה מקורות, התערבות לשכת ראש הממשלה בפרס לקולנוע לא עצרה בפסילת שריר. הם טוענים כי יועצת ראש הממשלה לקשר עם הכנסת, פרח לרנר, אף הורתה למנות במקומו שחקנית מפורסמת, בטענה שיש להגדיל את מספר הנשים בוועדה. המינוי נתקל בהתנגדות מצד חברים בוועדה, שהציעו לחילופין כמה במאיות, אולם אז אמרו בלשכת ראש הממשלה כי יש למנות לתפקיד דווקא במאי ותיק. אותו במאי נתן בתחילה את הסכמתו, ולפי גרסה אחרת ביקש לחשוב על ההצעה, ובכל מקרה — כעבור כמה שעות הודיע שלא ייקח את התפקיד. מקורב לאחת הוועדות, אשר למד בימים אחרונים על הנעשה מאחורי הקלעים, סיפר כי ההתערבות של לשכת ראש הממשלה כללה “לא רק עניינים פרסונאליים”, וכן ש”הלחצים היו בלתי נסבלים. זו התערבות בוטה, שלא ידעה או כיבדה גבולות”. לדברי מקור אחר, ההסבר של משרד ראש הממשלה — לפיו שריר הוחלף באישה כדי “לוודא שהוועדה מאוזנת מבחינה מגדרית” — “החזיק מעמד בקושי לילה אחד. זו טענה לא רצינית, והיא מכסה על משהו אחר”.

עוד כותרות ראשיות

בידיעות מייצרים חדשות כשרוצים: העיתון כינס שישה שגרירים לשעבר בוושינגטון כדי לשאול אותם אם נתניהו צריך לנאום בקונגרס. חמישה מהם אומרים “לא”. משה ארנס אומר: “הוא חייב לנסוע”. הכותרת הראשית והמרכזית בשער: “השגרירים נגד הנאום בקונגרס”. את הפרויקט אפשר יהיה לקרוא מחר בהמוסף לשבת.
ובאותו עניין: היועמ”ש הודיע לוועדת הבחירות שאין מניעה מלשדר את הנאום העתידי, מאחר שאלו חדשות ולא תעמולת בחירות.

בחירות

שלי יחימוביץ’ עונה לנתניהו על ציוצו בעניין מפוטרי הברום.

הלך לעולמו

כתב 60 דקות בוב סיימון, 73, נהרג בתאונת דרכים במנהטן ביום רביעי, אתמול. סיימון היה במכונית שכורה שאיבדה שליטה והתנגשה במכונית אחרת ברח’ 32W והשד’ ה-12.
חיים הנדוורקר פרסם שוב כתבה שלו עליו מלפני שנתיים.

משתכשכים בביצה

♦ עידו רוזנבלום מנתח את ביקורת הטלוויזיה של רוגל אלפר על מלי לוי וסדרה בה היא משתתפת.

“מאליו מובן שאין לצפות ממלי לוי לסרב לתפקיד כזה משהוצע לה”
מה זה “הוצע לה”? אולי יש לך כל מיני פנטזיות על חייה של לוי, אבל במציאות, אנשים כמוהה עוברים אודישנים מפרכים ומלחיצים שמדירים שינה מעיניהם, ואני בטוח שהאודישנים שלוי עברה הדירו שינה מעיניה ומעיניהן של שחקניות רבות שהתפקיד הזה “הוצע” גם להן באיזשהו שלב בדרך. תן לי לגלות לך משהו, רוגל: כל השחקנים עוברים אודישנים. גם אלה שלא עוברים אודישנים, עוברים אודישנים. אולי קוראים לזה “פגישה”, ואותך זה אולי מבלבל, אבל זה אודישן לכל דבר ועניין. במלים אחרות, לא רק שהתפקיד לא “הוצע” לה, אלא שבסופו של התהליך, מלי לוי נבחרה על ידי מלהקת, במאי ומפיקים שהסכימו ביניהם, אחרי הרבה מחשבה, שהיא האדם המתאים.

♦ הכי משתכשכים. חוקרת התקשורת ענת באלינט הופיעה בעושים סדר.
אחרי ההקלטה ביקשו ממנה להקליט את הקטע מחדש. לטענתה, נעם אדרי העורך הוא האחראי לכך.
באלינט כינתה את שאירע “פוליטיזציה של התקשורת” וגרפה מאות לייקים מהאנשים הנכונים, אבל כאן מגיע טוויסט בעלילה. מירון רפופורט, עורך התוכנית, שאי אפשר לחשוד בו בתת-שמאלנות, או בהתקרנפות, הגיב ותיאר את ההתרחשות באולפן באופן אחרי לגמרי. חשבו על זה, בבואכם להסביר את המושג “נקודת מבט” אחרי שתגמרו להבין פוליטיזציה מהי.

♦ בהמשך לדבריה של נורית פלד-קירשטיין, הנה ראיון איתה אצל רזי ברקאי (ד’ 10:49).
אפרופו דבריי על רופא שיניים וסוכריות על מקל אתמול, כיוונתי לדעת גדולות. מתברר שיש לה שני חורים בשיניים והיא לא טיפלה בהם שנתיים. מה, את לא יודעת שחור קטן הופך לחור גדול ומצריך בהמשך דרכו טיפול שורש וכתר?
הנה, שוב אני יוצאת לעזרתך בעזרת התעריפון של מכבידנט (סליחה, אני מטופלת ותיקה שם): סתימה רגילה: 238 ש’. טיפול שורש תעלה אחת: 636 ש’, וזה מאמיר. כתר עולה כמעט 2,000 ש’. לא יודעת מה לומר לך, ניהול הסיכונים (הבריאותיים, למשל) והכספים שלך לא משהו (וזה לא שאני איזו כלכלנית בחסד, רק מדברת איתך על פרקטיקות פשוטות שגם חסרי כל הבנה בניהול משק בית, כמוני, יכולים להבין).
גם דעותיה על התקפתי חרדה – לא נראה לה שזה יכול לקרות לפני גיל 40 – מעידים על חוסר ידע בענייני חרדה, שאינה תלוית גיל, במחילה, ואם כבר להאשים מישהו, הרי שאפשר את ההורים. לא את רה”מ.
לא הייתי נטפלת לסעיפים אלו ואחרים בהוצאות של נורית אלמלא כל הטקסט היה מריח מדמגוגיה. מיליון דברים אפשר לעשות לפני שצועקים “ביבי אשם”. זה מקומם, כי זה מאוד לא מדויק ופופוליסטי להחריד.
ועוד שאלה: האם נפ”ק עדיין עורכת ברשת שוקן ככתוב בתחתית טורה שלה מ-2012? אם כן, אולי שוקן אשם? אם לא, אולי כדאי לה לקחת קורס מטעם משרד העבודה בניהול עסק עצמאי? אם היא רק בתחילת הדרך בניהול עסק, אולי יש דברים שכדאי לדעת?
ושוב, זה לא שאני אומרת שקל לחיות פה, ממש לא, אבל הנהי הזה קצת מוזר.
תודה לשלומית דוידוביץ’ שהביאה את הקישור.

בני ציפר עשה את הסיבוב שלו בתקשורתיאדה בתחילת השבוע בעניין הטור על השרה נתניהו, ואני, בגלל להט האירועים לא הספקתי להתייחס להמשך, בו אישש את נכונות הדברים ואת קיומו של הביקור (נו טוב, אחרי שנתניהו גופו שיתף את הטור בעמוד הפייסבוק שלו די היה ברור שהביקור אכן התקיים).

התכתשות נאה בוואלה ב. בין ידיעות לבלתי מהודהדים. האומנם לא נכתב בידיעות על תוכניות קשת?

צרות בכותרות

מי שנתן את הכותרת בשער מעריב, “50 גוונים של אפור”, התחכמות על שם הסרט שיצא בסו”ש לאקרנים (ויש לו גם קד”מ נאה בשער ידיעות, שהוצאתה אחראית על הפקת הספר בעברית), כנראה לא ניגב את מושב קטנועו במגבון לח מהררי החול החום שדבקו בו תמול שלשום.

אוי, עכשיו נזכה לראות אלפי כותרות שהן וריאציות ל”50 גוונים של…”. מדכאים החיים בין השורות.

ישר”ה מחבב מאוד את הכותרת “גנרל חורף”, והשתמש בה טריליוני פעמים עד היום. אבל הנה תחליף חדשני, כמותו לא ראינו עדיין, ועוד ככותרת ראשית “גנרל אובך”. ואולי זה כינוי למישהו ספציפי?

שיווק ויח”צ

בידיעות (וגם בישר”ה היום) ממשיכים לספר לנו על נפלאות בית החולים קפלן ומחלקת היולדות שלו. אחרי מעשה הנסים של לידה בגיל 56 עוד מעשי קסמים: ברחמה של אולגה ינקובסקי הושתלו שני עוברים ובסוף יצאו שלושה. בחיי. ככה כתוב בעיתון. ביחידת ההפריות בקפלן אומרים שמדובר במקרה נדיר בקנה מידה עולמי.
מה עם שאר בתיה”ח? שם לא קורים קסמים? לא, אני רוצה לדעת, יחצ”ני בי”ח, איפה אתם?

 לפני פיזור

תודה רבה לתומכי הבלוג: ר, י, הפ, פ, א, י, א, ת, ק, א, ש, ע, א, ד, ב, א, B.
להתראות היום בשש בסינמטק חולון.