החלטת בג"ץ לגבי חוק המסתננים מסעירה את הפרשנים, הנתונים האמיתיים לגבי כמות האזרחים בישראל, היזם של קופיקס חושף את הרווחים ובר רפאלי (שוב) מדברת על הכל. ביקורת העיתונות של ולווט אנדרגראונד
דבורית שרגל | ולווט אנדרגראונד| פורסם 23/09/1412:23
הלילה חוסלו רוצחי שלושת הנערים, כך לפי החשד (שהרי לא נערך משפט). כך לפי ישראל היום וגם וואלה. לפי הארץ “לפחות אחד מהם נהרג”. רק בידיעה בהארץ כתוב “מבוקשים שנחשדו…”, בעוד בכותרת כתוב “רוצחי”.
חיסול מלכתחילה? הסתבכות המעצר?
כל עיתון מנתח את פסק הדין בעניין כלא חולות ע”פ השקפת עולמו ההומאנית או אממ, האחרת, מי יותר ומי פחות.
למשל, הפרשן של מקור ראשון אומר שזה בית המשפט הגבוה לצדק נגד מדינת ישראל, לא פחות מאות קין, לדבריו.ישראל היום בוחר בכותרת הראשית ב”סערה לאחר פסילת החוק נגד מסתננים”, אף שהכותרת מוליכה לטור של דן מרגלית, האומר שזו החלטה נכונה.
כותרת המשנה בשער בכל זאת מציגה את שני הצדדים, שמאל וימין.
בטקסט אפשר לקרוא את הפסקה הבאה:
"הימין הקיצוני הגיב בתקיפות. גם הישראלי השכיח. התחושה המובנת מאליה היא שמצוקת תושבי דרום תל אביב אינה מקננת בלב השופטים, אף שהם כתבו מילים אוהדות בבחינת “מצוות אנשים מלומדה”. בפועל החלטתם מצמצמת, ואף מבטלת, את המאמץ לשכנע את המסתננים לחזור הביתה."
ההדגשה שלי. מכירים את הישראלי השכיח? איפה הוא גר? זה הישראלי שקורא ישראל היום?
בידיעות כותרת השער מייצגת גם היא שני צדדים, יותר צד וחצי: “ההכרעה והמחאה”. בשער טובה צימוקי, הגורסת שביהמ”ש “מתעקש להצעיד אותה (את המדינה) בדרך ליברלית והומנית… מעתה תצטרך הממשלה להתאמץ יותר כדי למצוא דרכים לפתור את בעיית המסתננים”. בן דרור ימיני, גם הוא בשער: “פסק הדין מותיר טעם רע”.
כפי שלמדנו בשיעור אתמול, יש שתי רשימות. האחת, של רשות האוכלוסין וההגירה הכוללת את הישראלים שחיים פה ואת הישראלים שהיגרו מפה, והשנייה, של הלמ”ס, שפורסמה יום לאחר רשימת הרשות. ההבדל בין שתי הרשימות הוא כמעט מיליון איש. בהחלט מחרפן ומתסכל ומבלבל.
שני הגופים המפרסמים את הנתונים הם גופים ממשלתיים, והם נצים ביניהם. זה הקטע המוצלח.
ובחיבור ישיר לבלוג: צריכת עיתוני נייר ע”י הישראלים:
"בשנת 2012 אחוז משק הבית אשר רכשו מינוי לטלוויזיה בכבלים או לוויין עמד על 62.4% מכלל משקי הבית בישראל. אחוז משקי הבית אשר רכשו מינויים לבריכה, למועדונים חברתיים או למועדוני ספורט עמד על 13.7%. כ-5% רכשו מינוי למופעי תרבות, לקולנוע או למוזיאונים.
ב-2012 נמשכה מגמת הירידה באחוז משקי הבית שרכשו עיתונים יומיים או שהיה להם מינוי לעיתון יומי. בשנת 2012 11.2% ממשקי הבית רכשו עיתון יומי, ול-13.2% היה מנוי לעיתון יומי. לשם השוואה בשנת 2011 13.6% רכשו עיתון יומי, ל-13.2% היה מנוי לעיתון יומי, ובשנת 2010 15.8% ו-13.6% בהתאמה."
לגלגתי אתמול על הכותרת בשער ישראל היום, “נצחון הציונות: שישה מיליון יהודים בישראל”. כותרת די מדהימה, בהתחשב בעובדה שכבר בכותרת המשנה כתוב שהנתון נחצה לפני חצי שנה.
אלא שגם זה לא נכון: הנתון פורסם בידיעות ב-28.3.13, כלומר לפני שנה וחצי. גם שם עשו מזה צימעס באופן מבחיל, שהרי כמו שכבר אמרתי אלף פעם, ידיעות וישראל היום. הם תאומים זהים השונאים אחד את השני.
ישראל היום וידיעות, שני תאומים זהים
מדינת כל גזעניה
"דוברת רשות האוכלוסין וההגירה, סבין חדד, מסרה בתגובה כי “הנתון המפורסם הוא הנתון המבוקש במהלך השנים האחרונות על ידי כל מי שפונה לקבלת המידע ומסיבה זאת, פורסמה הרשימה האמורה. המתייחסת לשמות העבריים הפופולריים. בניגוד לסברות של עיתון הארץ, אין כל מזימה של הסתרה מכוונת ולראיה, כאשר כתבכם פנה לקבל את כלל הרשימה היא נמסרה לו לאחר דקות אחדות”.
מתקלקלים
שנה אחרי הולדת קופיקס, קפה בחמישה שקלים, מתראיין היזם ומספר (גם) כמה התעשר. לא יודעת מה איתכם, אבל אני צלחתי את השנה בלי לשתות קפה בחמישה שקלים. אולי כי אני לא שותה קפה בחוץ.
אז הנה הבוקר מפרסם איציק סבן מישראל היום. ידיעונת על כך ש-ynet מתנכל למפכ”ל. יפה, לא?
תואר אבירות. שרון שפורר
משתכשכים בביצה
בניגוד לדעתו הנחרצת של המגיב לחם על כישוריה של העיתונאים של שרון שפורר, היא קיבלה את אות אביר השלטון.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
מכירים את בלוג השירה של טיילור קנוט גרגסון, צלם חתונות מהלנה, מונטנה, להיט רשת מטורף? שלא תגידו שלא אמרתי, וזכרו באיזה אתר קראתם עליו קודם. את השירים הוא מעלה גם בעמוד שלו בפייסבוק. ותוכלו גם לרכוש את הספר שלו, רב מכר, אם התלהבתם. באשר לאיכות השירים, לאחר דגימת ארבעה, לדעתי הבלתי מלומדת בפירוש ובעליל, הם לא לטעמי.
הסרטון “שמעון פרס מחפש עבודה” עלה אתמול בערב. צפיתי בו 30 דקות לאחר שעלה. היו 301 צפיות. הבוקר, כ-12 שעות לאחר מכן: 60,000. קולטים? כמה שעות לאחר מכן, 76,000.
מאוד חיבבתי את הסרטון וכל הכבוד לפרס על שזכר את השורות שלו בע”פ ועל שנרתם להפקה. זה לא קל, להשתתף ביום צילומים אחד, אם לא יותר.
כבר יומיים שאני רוצה להביא את הטבלה הזו, מממון, בה התהפכו שמות החברות, ושוכחת ברגע האחרון. אז הנה הטבלה, ותודה לטלי.
אל חשש, גם השנה יש ראיון חג
קצה האצבעות
למקרה שחששתם, יהיה בחג ראיון עם בר רפאלי (ראיונות קודמים: 2012,2013). היא תדבר בו בפתיחות יוצאת דופן על הכל. על הרווקות הממארת, על התשוקה לילד, על הקריירה. על האקסים. על ההצלחה. על כיבוש העולם. על הישראליות שלה, על איך רק הדברים הפשוטים כובשים את לבה. על החיבור שלה לקרקע. על צניעותה. חייה יהיו פרושים בפניכם, ממש כמו האינסטגרם שלה, אני מבטיחה. אין דבר שלא תדעו. כולל הרגלי השירותים של ליאונרדו די קפריו ומיקום נקודות החן שלו, הסצינה (והפלאסק?) שעשה לה החבר שלה כשמיק ג’אגר היה בישראל, ועוד. כפי שכבר אבחנתי אתמול, הריון הוא נושא שאף מרואיינת לא תחמוק ממנו, וגם כאן, בהפניית השער תוכלו לקרוא על “התוכניות ללדת”.
ומה עם מותג הלבנים שלה? לאן נעלם under.me? למה לא כתבתם על כך? הרי כל חברה קטנטונת שנסגרת בישראל זוכה לדיווחים פה, אז למה לא החברה של דוגמנית הייצוא מספר אחת של מדינת ישראל? גיא פינס דיווח על המשבר ועל הדחתו של דודי בלסר מתפקיד מנכ”ל החברה ביולי 2013. ובסוף אותו יולי בגלובס. בראיון מלפני שנה בדיוק מדבר בלסר על הקשיים, אבל לא בהיסטריה.
המותג כבר לא קיים ברשת, אבל אף כלי תקשורת, כולל הכלכלונים כמובן, לא כתב על סגירתו. האם בראיון לישר”ה היא מדברת על כך? אני מה זה בספק.
מעתיקים שגיאות במארקר
מח’ הגהה
המארקר: לא קיטונות (קיטון הוא חדרון שינה ונקווה שיש לשפורר אחד לפחות), קיתונות, והמילה לא עומדת בפני עצמה אלא קיתונות של רותחין, למשל.
זהו ציטוט מההודעה לעיתונות על קבלת “אות אביר השלטון” מהתנועה לאיכות השלטון, שגם שם לא יודעים לכתוב, ובמארקר פשוט העתיקו את השגיאה.
לפני פיזור
קוראי mako היקרים: בלי לחץ, אני לא מחליפה את אביב הורביץ במי נגד מי, המדור שיישאר איתכם לנצח. mako מעלה כמה פעמים בשבוע את הפוסטים שאני מפרסמת בבלוג שלי. אביב ימשיך לשעשע ולהחכים אתכם בימי שישי, כרגיל. תודה ושלום, ואין צורך בקריאות שבר בכל יום מחדש.
