שתי הפגנות גדולות נערכו במוצאי השבת האחרונה: הראשונה בתל אביב והשנייה בעוטף עזה. כמעט קל מדי לנחש איזו מהן קיבלה תשומת לב בולטת יותר בתקשורת. וגם: גדעון סער מעסיק את הפרשנים הפוליטיים וגאולה אבן שוברת את השתיקה הארוכה שגזרה על עצמה. ביקורת העיתונות של ולווט אנדרגראונד
דבורית שרגל | ולווט אנדרגראונד| פורסם 21/09/1412:06
שתי הפגנות נערכו במוצאי שבת. האחת, אלפים צעדו אמש מכיכר רבין לגן מאיר, במצעד למען זכויות בעלי החיים. הבנתי שבמצעד נכחה זוכת האח הגדול, טל גלבוע, ושזכתה לצילומים לרוב. מאחר שלא יצא לי להיחשף לאישה היקרה בזמן הופעתה הבלתי נשכחת בתוכנית, אניח רק שבחירתכם בה הייתה בחירה ראויה, ושאם היא עסוקה בקידום זכויות בע”ח יש מצב שהיא אישה תקינה ותקנית.
בידיעות אפשר לקרוא על כך ידיעה קצרה (ע’ 13).
הפגנה אחרת שנערכה אתמול הייתה של כ-500 מתושבי עוטף עזה, שהשתתפו בצעדת מחאה שאורגנה בסמוך לצומת שער הנגב. זוהי הפגנה הרבה פחות סקסית, ומרוחקת היא ממקום יישובו של האדם הלבן האוחז במצלמה. מה גם שצילמנו מספיק את עוטפי עזה במהלך צוק איתן, כמה באמת אפשר עוד להראות אותם ואת תלונותיהם? כל היום רקטות פצמ”רים רקטות פצמ”רים. ממש משעמם. בכל מקרה, ההפגנה מתועדת בכיתוב תמונה (+תמונה כמובן) בע’ 6 בידיעות. רוצה לומר: מקדימה את מצעד בעלי החיים.
מצעד בע”ח מתואר גם בקצרה אי שם באמצע ישראל היום, אך צעדת עוטף עזה לא מוזכרת כלל. מה שכן מוזכר בכתב זה שהממשלה תאשר היום 1.3 מיליארד ש’ לעוטף עזה. לידיעה באתר מצורף סרטון בן 50 ש’ על הפגנת המחאה אמש.
בהארץ יש דיווח על הפגנת העוטף גם בעיתון המודפס, ועל ההפגנה למען בע”ח באתר בלבד, אם לא פספסתי. אבל אני מזכירה. מבחינת הארץ, הדיגיטל נמצא במקום הראשון.
יאיר לפידחטף, ובצדק, על שהוציא הודעה לתקשורת אתמול אחה”צ וזימן את העיתונאים לביתו ב-16:00 אחה”צ, כלומר בעיצומה של שבת קודש, כדי לשמוע על אשרור דירוג האשראי של ישראל. לא רק הח”כים הדתיים זעפו אלא גםזהבה גלאון יו”ר מרצ. הידיעה מתפרסמת בישר”ה בכפולה הפותחת. תגובתו לא מופיעה שם.
הידיעה על מסיבת העיתונאים בשבת, בעת עיכול החמין הראשון של הסתיו, מופיעה אומנם בידיעות, אך ללא מילת ביקורת.
הסטטוס שלו בפייסבוק בנושא זכה רק ל-1,700 לייקים, כלום במונחי הלפיד, ויש בתגובות גם ביקורת.
בכפוף לדעתם החולקת של האלופים והתא”לים והטר”שים (במיל.) של הבלוג, מה שאנחנו רואים בתמונה זה כן תדרוך מבצעי של שר הביטחון בוגי יעלון, ולא סיבוב שופוני. כך לפי ישר”ה הבוקר, בהמשך לידיעה של חדשות 2 אתמול.
דווקא כן תדרוך מבצעי
“בדרך לתקציב 2015“, מבשר ישר”ה בשמחה בהתייחסו למשבר מהשבוע שעבר בין נתניהו ללפיד. “בדרך לתקציב” היא גם הכותרת בכפולה הפותחת של ידיעות, שמנסה להציג את התמונה במלואה, אבל לא מתאפק, ומעניק טבלה ובה הנצחונות של כל אחד מהצדדים הנצים, נתניהו ולפיד. נחשו למי יש יותר נצחונות.
סחתיין לקריקטורה של אורי פינק במעריב. המדד: קריקטורות שאני צוחקת מהן בקול, לעצמי, בלשכתי המהודרת בתוך שנייה.
הטקטיקות של בכירי הליכוד
רביב דרוקר בבלוג שלו על גדעון סער. הדברים מתפרסמים גם בהארץ, אבל בבלוג כולם יכולים לקרוא אותם.
"…היו לו תנאים אופטימליים להיות שר חינוך שלא ראינו כאן. ארגוני המורים היו בנקודת חולשה נדירה. הטרבל מייקר העיקרי, רן ארז, נלחם בדיוק על שרידותו כיו”ר ארגון המורים העל יסודיים… סער לקח את כול התנאים המנצחים האלה ובזבז אותם. הוא הביא עוד הרבה כסף לתקציב החינוך, שנבלע בבזבוז הכללי של המערכת ופחות או יותר זהו. הוא לא העז להתעמת עם ארגוני המורים כדי לשנות את הדרך בה אפשר להזיז מורים שחוקים או לתגמל מנהלי בתי ספר מוצלחים. הוא אפשר להשכלה הגבוהה להמשיך להידרדר. כל תוכנית לכל תואר בכל מכללה קקיונית המשיכה לעבור את מה שאמור היה להיות המסננת של המועצה להשכלה גבוהה. כשכבר דובר על ניסיון לעשות סדר בלימודי משפטים, שהפכו לבדיחה, סער בעצמו עצר את הניסיון. הכי גרוע, סער לא נגע, אפילו לא דגדג את נושא תוכניות הלימודים במערכת החינוך. ניסיתי לשאול אותו פעם למה תחביר זה עדיין בחינת חובה בבגרות? למה היסטוריה כללית אינה בחינת חובה? הוא הודה שלא הספיק להגיע לזה. יו”ר המזכירות הפדגוגית בקושי ראה אותו. יושבי ראש ועדות מקצוע התחננו לפגישה עם השר. ללא הועיל…"
רגע רגע, “למה תחביר זה עדיין בחינת חובה בבגרות?” סליחה? ראית איך עיתונאים כותבים, מדברים? מילא עיתונאים, לא חשוב שיידעו לכתוב, אבל שאר העם על כל שדרותיו? בני נוער? ילדים? לא, רביב, לא שאלת את זה ברצינות נכון? מה שכן, זה בהחלט לא עוזר. אנשים לא יודעים לכתוב ולקרוא, ושפתם של בוגרי מערכת החינוך דלה להפליא.
זה לא אומר, כמובן, שאני לא מסכימה עם רביב באשר לכך שהיסטוריה צריכה להיות בחינת חובה.
מדברת עם כולם
קצה האצבעות
חברים, אני בהלם, בשוק ובדוהם שאין שני לו: גאולה אבן, עצמה ובשרה, מתראיינת “בראיון מקיף ראשון על התקופה הכי סוערת בחייה”.
הפניה מופיעה בשער האחורי של ידיעות (רגע, “מקיף” ראשון? אז מה, יש עוד בקנה במקומות אחרים, לא מקיפים?).
כפי שהזכרתי, עד שהחלה להתראיין בשבוע שעבר, אבן הייתה סרבנית ראיונות מקצועית, ומאות עיתונאים השתטחו לרגליה במשך השנים בתחינה. אבל כן, הנישואים לאלופה אלוף היח”צ עשו את שלהם, ואבן מת-ר-א-יי-נת!
בפוסט מלפני שלושה ימים, שכותרתו הייתה “גאולה אבן מדברת“, לא ידעתי מה מחכה לי היום!
מדינת כל גזעניה
ישראלית תושבת טורונטו בביקור מולדת:
"For the first time in my life I paid the jizya tax today. In Israel of all places. So this is the story: I was in Akko and I went to see the al Jazzar mosque. When I approached it, the guard took one look at me and told me it will cost 10 skekels, which I gave him. Right after me, a group of Muslim men entered for free after Salam Aleikuming the guard. And then a couple of tourists came and the guard demanded 10 shekels from them too. So let me get this straight: I, an Israeli Jew, have to pay to enter a mosque, but it’s free for Israeli Muslims. In Israel. Now imagine a reverse scenario: Muslims have to pay to get into a synagogue that Jews use for free. Now imagine the stench from Muslims around the world, screams of "apartheid from Jew haters and 125 anti-Israel resolutions from the UN.
לא בדיוק מדינת כל, אבל ככה, בערך: סייד קשוע המום מהנימוס ומהיעילות האמריקאית, ורוצה לחזור לג’יפה שלנו. הסוף קורע. קורע.
"…מועצת העיר לונדון הסירה פוסטרים המדירים נשים ומבקשים מהן ללכת רק על צד אחד של המדרכה. על השלטים נכתב “על הנשים לצעוד בבקשה בצד הזה של הדרך בלבד”, ביידיש ובאנגלית, ואלו נצפו לאורך רחוב סטמפורד היל שבשכונת האקני בעיר, כך דווח בעיתונים מקומיים בממלכה."
קונצנזוס מקיר אל קיר. הסרט של רונית אלקבץ
תרבות
התייחסתי אתמול בקטנה לכתבת השער ב-7 ימים עם רונית אלקבץ לרגל הסרט החדש שלה, גט, המשפט של ויויאן אמסלם. אני רוצה לתקן את החניה שלי: כנראה שזה היה רעיון מצוין למצב את הראיון הזה בשער, ולא בגלל האספקטים הרכילותיים. על פי כל מה שקראתי, יש קונצנזוס על טיב הסרט (לא צפיתי, אני בצום), ולא רק זה, כותב הבוקר יאיר רוה:
"…גט הוא הבבואה של כל מי שמתבונן בו. אני מוצא לנכון להדגיש את זה, כי זה מאותם סרטים שעד מהרה יחרגו מעמודים ומדורי התרבות בתקשורת ויעברו לעמודי האקטואליה. לכן, כל ביקורת שתקראו עליו – בין אם זה מאת מבקר קולנוע ובין אם זה על ידי פובליציסט (או חבר כנסת, גם הם ימנפו את הסרט הזה לצורכיהם), זכרו שלא על הסרט הם מדברים. גט הוא סרט שנגוע בגאונות, כי הוא מצליח לדחוס לתוך חדר קטן אחד את כל פצצות הזמן המתקתקות של החברה הישראלית, והתסריט המבריק (ברובו) שלו לוחץ על כל הכפתורים שיוציאו את כל הצופים מהאולם זועמים, כל אחד מסיבה אחרת. יש סרטים שבסוף הצפייה בהם הקהל עומד ומריע. אני חושש שגט הוא סרט כל פולמוסי, שהצפייה בו עשויה לגרור קטטות…"
גם אורי קליין, שנהוג לראותו כמי שמחמיץ פניו נוכח קולנוע ישראלי, לא ממש מתלונן.
שעיה סגל ומזל מועלם כותבים ספר על יחסי בני הזוג נתניהו. הספר ייצא במהלך השנה.
התלוננתי אתמול על שהספר של נחמיה שטרסלר מקודם תחת כל עץ, ומתברר פספסתי את הראיון בוואלה ביום חמישי. שיואו. לא ייאמן.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
רה”מ מברך את מדינת ישראל ומשבח את פועלו. מאיפה אני יודעת על זה? כי יש ידיעונת בישר”ה. וגם בחדשות 2.
בתוך שעה יותר מ-6,500 לייקים לסטטוס של ידיעות+תמונת הגל-עד לאורון שאול. באמת צילום מרגש ומביע. בתום ארבע שעות: 21 אלף.
מתברר שלא רק אני התחרפנתי מהכתבה ומהטבלה של ישר”ה, המשווה בין מזונות של טבעונים לאלו של לא טבעונים, כשהמטה היא להראות כמה הסל שלנו, במרכאות, יקר יותר מהסל שלהם, במרכאות. גם אביב לביא כתב על כך בעמוד שלו בפייסבוק.
לפני פיזור
קוראי mako היקרים: בלי לחץ, אני לא מחליפה את אביב הורביץ במי נגד מי, המדור שיישאר איתכם לנצח. mako מעלה כמה פעמים בשבוע את הפוסטים שאני מפרסמת בבלוג שלי. אביב ימשיך לשעשע ולהחכים אתכם בימי שישי, כרגיל. תודה ושלום, ואין צורך בקריאות שבר בכל יום מחדש.
