איומי טילים מצפון ומדרום, ארגוני טרור אכזריים על הגדרות ומשבר כלכלי, כל אלו נדחקו אתמול לשוליים לטובת הבייבי החדש מבית "אפל". וגם: הביקור הדיפלומטי שהפר את הפרוטוקולים הרשמיים והחתונה שעניינה את כל מי שהסכים להרים את עיניו לרגע מהאייפון. ביקורת העיתונות של ולווט אנדרגאונד
לא, ברצינות: האייפון החדש כידיעה מרכזית בשער (ידיעות)?
למה ההתרגשות הגדולה ממוצרי אפל בתקשורת הישראלית? איזה עוד עיתון בעולם העלה בדעתו להביא כותרת ראשית על חידושים במכשיר סלולרי? איך מכשיר סלולרי, חדש ומפתיע ככל שיהיה, הופך לכותרת ראשית בעיתון במדינה רבת דרמות ותהפוכות המתרחשות מדי שעה וחצי? אתם מוזמנים לחפש פה במהלך היום ולעדכן.
מה, מדובר במהפכה שתשנה את פני האנושות? אם למשל הייתה מוכנסת לשימוש תרופה חדשה למחלה סופנית כלשהי, האם הייתה זוכה לכותרת ראשית בעיתון? ואולי אפשר שכל הטירוף הזה סביב עוד מכשיר של iPhone הוא בגלל שהכתבים הטכנולוגיים מקבלים נגישות למכשירים החדשים? או שעורכי העיתונים אוחזים באייפונים ולא באנדרואידים? כפי שתראו מהסקרירים שחיברתי (הישן, ואני משערת שגם החדש), גם בקרב הפלח המובחר שקורא את הבלוג הזה, מספר משתמשי האייפון זניח יחסית לטראראם התקשורתי.
תאמרו: ממתי מספר המשתמשים הוא הקובע את חשיבות המוצר מבחינה תקשורתית? ותשובתי, במקרה הזה, קובע גם קובע, כי הסלולרי, מהמכשירים היומיומיים שכל אחד אוחז בהם, בפורמט זה או אחר, הפך לחלק בלתי נפרד כמעט מגופו של אדם, כל אדם כמעט.
מספר המשתמשים זניח לעומת הטררם התקשורתי | צילום:
הידיעות על האייפון החדש מכסות את כפולת 2-3 בידיעות (כך גם בכלכליסט מבית ידיעות), ומעוצבות כמוהו. הכותרת: “כרטיס אשראייפון”. שיטת תשלום חדשה, מדווח שגיא כהן, אבל מוסיף שהיא קיימת כבר מזמן באנדרואיד, רק שפה היא טובה יותר. שעון יד משוכלל, מסופר בהמשך, אלא שהוא יעבוד רק אם יש לך אייפון. עוד מדווח כהן שכנראה מרכז הפיתוח של אפל בישראל, שהוא “הגדול והחשוב ביותר של החברה מחוץ לארה”ב”, השתתף בפיתוח השעון החכם.
הרעיון שמישהו ירכוש אייפון רק כדי לשלם באמצעותו במקום בכרטיס האשראי שלו נראה לי כרגע לא מתקבל על הדעת. בשביל מה בדיוק?
בישראל היום הידיעה על השעון החכם מופיעה בתחתית השער, ובע’ 7.
מעריב משתמש בשירותי העיתון האח, פורבס, ומביא ידיעה קצרה על החידושים של אפל בע’ 14. סביר והולם.
ממבקר הטלוויזיה של ידיעות (רם גלבוע), החותר בקטנה נגד העיתון שלו, הבנתי שגם גיא פינס טוען שסיקור האייפון מוגזם: “התור הזה שתמיד מראים, הייתי שם. פיקציה מוחלטת, יש שם חמישה אנשים וכל השאר מתעדים. זה אחד השקרים היותר גדולים, וגם אין ממש תור, אבל אל תגלי”.
בדר”כ אין לי טענות נגד התיאורים הטכנולוגיים של אהוד קינן. לכן הופתעתי מהפסקה המשונה הזו:
"בעזרת רעיון לא מקורי, אפל הצליחה להוביל טרנד בקרב כל החברות הגדולות. כך כנראה יקרה עם התשלומים בהנפת האייפון או השעון. זה כבר קיים אצל גוגל, אבל אפל עשויה להיות יותר אגרסיבית בקשר לזה."
היום מספר איתמר אייכנר בידיעות סיפור מפותל על הביקור מיוני: חברת NiP גלובל, של האחים ענתבי מהרצליה ביקשה להביא את הנשיא המדגסקרי לביקור רשמי. במשרד החוץ התנגדו להגדרת הביקור כרשמי בטענה שלא תוכנן כראוי ואינו מתאים ללו”ז. בעקבות הסירוב פנתה ניפ לחברת הייעוץ האסטרטגי H3 גלובל, שבין מייסדיה ארי הרו, שעזב אותה אחרי שהתמנה לתפקיד ראש הסגל ברה”מייה. לאחר מכן נשלחה לנשיא מדגסקר הזמנה רשמית בחתימת רה”מ. במשרד החוץ טענו שמדובר בהפרת פרוטוקול.
מלשכת רה”מ נמסר כי לפגישה נכנסו “רק גורמים מדיניים רשמיים של מדגסקר ולא גורמים מסחריים פרטיים”. מחברת H3 נמסר שלחברה אין שום פעילות מול משרד רה”מ או מול הרו. תקצרתי מאוד את הסבך, אבל פירוט על כך נקרא ודאי מחר במדור “אימפריית הרשע של נוני מוזס” בישר”ה, בו יסבירו דרור אידר או חיים שיין או עמוס רגב או דן מרגליתואולי אפילו מירי עדן (!) מחוסרת העבודה בימים אלו (כתבה לאחרונה ב-2 ביוני), את מה שלא הבנו.
קצה האצבעות
ממתינה בציפייה דרוכה לדיווח של ליאור דיין מקטאר (מעריב).
משתכשכים בביצה
יאיר שרקי, כתבנו לענייני דתות, הופיע אמש לראשונה בחדשות 2. מתברר שכולם בהו בפאות. אתם יודעים שאני אוהבת מאוד להחמיא לעצמי ולהגיד “אמרתי לכם”, נכון? שהרי אם אני לא אחמיא לעצמי, מי יעשה זאת? הקוראים של mako הסבורים בטעות שאני מחליפה את אביב הורביץ מחמלי במי נגד מי? לא, אני לא מחליפה אותו. הוא יחזור השבוע מחופשתו. אני רק עזר כנגד באמצע השבוע פה ושם. אז הנה מה שכתבתי על שרקי ב-2 בנומבר 2011, כשהרציתי לקורס כתבי גל”צ:
"…מבין כמה עשרות חניכי קורס גל”צ היה רק חייל אחד חריג: הוא חבש כיפה גדולה והיו לו פאות ארוכות. אחד. הוא היה הנער הכי מעודכן, בקיא ומתעניין בחבורה המצוינת הזו. כנראה שזה לא נורא משונה: נוכחתי במשהו דומה בימי השבעה על אבא שלי, כשפגשתי קרובי משפחה חרדים צעירים מאוד.:
סוף סוף הבאנו את הילדה הפרועה לחופה וקידושין | צילום:
ברק פכטר
החתונה של נינט
החתונה של השנה (נינט טייב ויוסי מזרחי) מככבת בשערי כל העיתונים. בידיעות יש כפולת אמצע עם כל הפרטים, וביקורת שמלה וזה.
אני מבינה שחתונה היא רגע מכונן בחיי רוב המין האנושי. קל וחומר חתונה של אישה יקרה, אחת מהנשים הכי ידועות בישראל, זמרת, שחקנית ודוגמנית הלבשה תחתונה.
אבל מאחר שאני לא ממש מתעניינת בחתונות בעיקרון, והאירוע הזה הוא לא חלק מסדר היום הפרטי והציבורי שלי, ודעתי (השלילית) על חתונות ידועה, אני ממש לא אכתוב מילה על החתונה של נינט (או של כל אדם אחר). והנה כתבתי. עם ישראל, החפץ חיים, חתונות והולדות, רווה נחת, סופסוף הבאנו את הילדה הפרועה, שפעם הייתה ילדה ממש טובה, לחופה וקידושין כדת משה וישראל, בבטנה צאצאית שתיוולד בעוד כארבעה חודשים, וכולנו מאושרים. במאמר מוסגר אציין שהשמלה, כפי שנדגמה בכל מקום ואתר, בהחלט יכולה להיות אופנת הכלות הבאה בבני ברק ובמאה שערים. לא שיש בזה משהו רע חלילה.
(אחד מ) מבקרי הטלוויזיה של ידיעות, רם גלבוע, סיפר שתוכניות אחה”צ וערב אמש, לא עסקו בחתונה: אורן וייגנפלד,אראל סג”ל, בן כספית, עודד בן-עמי והקירשנדונים. לדבריו, גאולה אבן עסקה בכך נרחבות. אני לא יודעת אם זו בדיחה או לא.
במהדורות החדשות אומנם לא היה דיווח על החתונה, אבל ב-22:19 הועלה אייטם על מסיבת החתונה. ומאותה שעה, עד שש בבוקר, קצת פחות מ-12 שעות, צפו בו 63,000 בני אדם. בתום 12 שעות: 101,000. דיווח קודם, משש וחצי בערב, על באי החתונה, הניב עד כה 91,000 צפיות.
אז ברור לכם שהחתונה של נינט היא האירוע הכי חשוב שהיה פה ב-24 שעות, סליחה, שבועות, האחרונים. לא המלחמה בדעאש ולא ראיון עם המועמד לראשות עיריית ברלין. נינט מתחתנת, זה האירוע הכי משמעותי מבחינה ציבורית.
גם שני ליטמן, אחת מסבב מבקרי הטלוויזיה של הארץ מתייחסת לחתונה של נינט, בבדיחות שכזו. התייחסות קודמת לחתונה הזו הייתה לפני שבוע במוסף הארץ (טל לוין). אין התייחסות נוספת לאירוע בעיתון של היום.
הדיווח בישר”ה בשער האחורי, מדור הרכילות. זה המקום המתאים.
