הכותרות
♦ ציפי לבני סיפרה שדיברה עם נוני מוזס לפני שקידמה את חוק ישראל היום. בעיתון חוגגים.
וזו הידיעה שהתפרסמה במארקר (נתי טוקר). מוזמנים אתם להשוות מה בחר ישר”ה לקחת מהדברים. לא נורא קשה לנחש.
♦ ח”כ חנין זועבי ויועצת הבחירות של בל”ד, אמילי מואטי, הותקפו בכנס בחירות ברמת גן ע”י יהודים.
אגב, שיחה אמש בנמל יפו (לא יודעת מה הנושא, או מה העניין, רק כמה שניות ששמעתי בחולפי):
הוא: מה הוא? תימני? עיראקי?
היא: לאאאא, הוא זבל אשכנזי שמאלני!
הנאום, תגובות מפה ומשם
♦ אפילו בידיעות מחמיאים לנתניהו, לרהיטותו, לאנגליתו, לנוכחותו. בכותרת המשנה בשער מצוין שריכך את נאומו בגלל אזהרות אמריקאיות שלא יחשוף את פרטי המו”מ.
ע”פ בועז ביסמוט, הקונגרס חיבק את נתניהו.
חיפשתי שיטתית מה נכתב על ננסי פלוסי, מנהיגת המיעוט הדמוקרטי בבית הנבחרים הלא מרוצה מנתניהו בישר”ה (בידיעות כתב ברנע “ככל שהחריפה הביקורת של נתניהו על המשא ומתן שמנהל הממשל כך קדרו פניה של פלוסי. כשנתניהו סיים היא מיהרה לצאת מהאולם”): דרור אידר במשפט סתמי, דן מרגלית מזכיר שאמרה שדמעה זלגה מעינה כשהרגישה שנתניהו מזלזל באינטליגנציה של האמריקאים, וזה גם הציטוט של שלמה צזנה ויוני הרש.
חמי שלו בהארץ אומר שזה אומנם היה תשדיר בחירות שלא יסולא בפז לנתניהו, אבל ספק אם ישפיע על המגעים עם איראן.
רוית הכט: גזעני, שמרני ומדכא.
יוסי ורטר: רטוריקה קודרת, מאיימת, על גבול האפוקליפסה.
אמיר אורן: רוב נאום על לא מאום.
צבי בראל: בפסיפס של נתניהו חסרים כמה חלקים חשובים.
טל ניב: נבואת חורבן סטנדרטית אבל נאום אפקטיבי.
טל שניידר בפלוג.
מעריב ערך סקר של אחרי הנאום. לא תאמינו לתוצאות.
עוד במעריב ובהארץ: אובמה לא צפה בנאום, רק קרא את התמליל שלא חידש לו דבר.
לדברי ברנע, הנאום שודר רק ברשתות הכבלים האמריקאיות וירד תוך מהכותרות.
פוסט מורטם
בעניין הכתבה של אווה אילוז המתארת את מותו המיותר של אביה בביה”ח X. צריך לזכור, תמיד, ולא רק בהקשר הזה, שמדובר בנקודת המבט של אילוז בלבד. אין מצב בו נקודת המבט של אדם אחד היא האמת המוחלטת. תמיד צריך לזכור שיש שם עוד גורם אחד, ומן הסתם היה לו מה לומר לעניין תיאורה של אילוז את ההתרחשות.
לא בכדי לא כתוב שם ביה”ח ושם הרופא. פרסום הפרטים הללו היה מצריך התנהלות אחרת לחלוטין מול התיאור שלה. אתן דוגמה קטנה מתוך דבריה, לאו דווקא החשובה שבהן:
במהירות רבה וביעילות מרשימה הועברה גופתו של אבי לעומק המרתף, אי שם מתחת לקומת הקרקע, בטמפרטורת קירור. בחדר שנראה כמו ארון גדול לאחסון מטאטאים ומכונות כבדות הופקדה גופתו של אבי האהוב, ממתינה לאנשי חברה קדישא שיבצעו את מלאכתם. עם המטאטאים והמכונות חיכינו ליד גופת אבי המת כמעט שעתיים. אבא שלי, שהיה אדם כה מהוגן ואצילי, שהיה רגיש כל כך לכבוד הזולת, שהקדיש את חייו ליהדות ולישראל, מת ללא שמץ של כבוד בארצו האהובה.
לא הבנתי. מה הקשר לכבוד? רשלנות רפואית? תיאור מקובל. אבל מה בעניין המקום אליו מורדים המתים? האומנם זהו מקום מחריד ונורא? ראיתי חדר כזה, אולי אפילו יותר מאחד. ולא התרשמתי כפי שאילוז התרשמה.
או, תיאור השיחה שלה עם הרופא בהתחלה:
פרופ’ ק’: “טוב, בכך הסתיימה השיחה. צאי ממשרדי עכשיו”.
אני: “לצאת ממשרדך? אני בטוחה שלא התכוונת למה שאמרת עכשיו. אתה יודע בדיוק כמוני שאתה מחויב, על פי הקוד האתי של הרופאים, לעזור לאדם חולה”.
במשרד נכחו אווה, הוריה ואחיה. הרופא לא אמר “צאו מהמשרד”. הוא אמר “צאי”. זאת אומרת, שככל הנראה ההתנהלות שלו מולה לא הייתה נעימה לשני הצדדים. הפרופ’ לא אמר שאין בכוונתו לטפל באביה. כך אני מבינה מדבריה-היא.
ועוד דבר קטן. מה הכוונה לא קיבלת קבלה או אישור תשלום? מגיעים למקום כלשהו, משלמים ומבקשים, אם לא מקבלים את המובן מאליו. למה חיכית? יכולת לבקש מהרופא אישור תשלום בכל שנייה. אני לא מבינה את ההתנהלות של אילוז.
יש עורכים בבית?
אדיר מצא והביא:
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
הכתבים המדיניים על נתניהו, דרעי ומה שביניהם בטוויטר (תודה לראש דסק טוויטר, המייג’ור).
כתובת האימייל הפרטית של הילארי קלינטון עלולה לעמוד לה לרועץ.
ציפי שמילוביץ בידיעות מפרסמת את הכתובת: hdr22@clintonemail.com, אם בא למישהו לכתוב לה.
מתברר שחשיפת האימייל היא בכלל מלפני שנתיים, ואחראי לה ההאקר הרומני גוסיפר.