ביקור במעון רה”מ
♦ הביקורים בבית רה”מ הופכים תכופים יותר ויותר. קודם בני ציפר, עכשיו מושיק גלאמין.
מה איתי? גם אני רוצה, ויש לי סיבה ממש טובה.
הבית, מודה, לא נראה בית מידות. להפך. להפך. הוא רעוע, זקוק למתיחת פנים במיידי, ומביך עד מאוד שכך נראה המעון הממשלתי. ומה יגידו עלינו בעולם?
איך ייתכן שאב הבית, או מי שעוסק בתחזוקה שוטפת של המקום לא פועל למען עשרות התיקונים שצריכים להיעשות בו? למה? אין שיפוצניקים בסביבה? באמת צריך מערך אישורים ממושך כדי לתקן קירות טחובים, מנורה שבורה, וילונות עם עובש? שטיחים עם חורים? ספות מוכתמות? ומי אחראי על ניגוב האבק בבית הייצוגי ביותר במדינה (חוץ מבית הנשיא)? שערוריית תחזוקה? כן.
♦ כל העיתונים מתייחסים לכך, אך יש מי שיותר מאחרים. למשל ידיעות, שמעניק לסרטון התדמית הפניית שער. סימה קדמון מתפייטת עם הגיגי הבית על פני כל ע’ 8. היא שואלת למה לא מראים לנו את הקומה השנייה, המשופצת, ואת הבית בקיסריה? אני לא יודעת. אבל ככל שזה נוגע למעון הרשמי של רה”מ כלשהו, הקומה הזו צריכה להשתפץ בדחיפות.
מי מימן את הסרטון, שואלת קדמון? גם לכך אין תשובה.
ב-ynet יש טקסט לא חתום על הסרטון.
במעריב כותב אריק בנדר, אך רק מתאר את העלילה, שלא כקדמון.
בהארץ יש טקסט מדווח נוסף לא חתום.
♦ רויטל חובל דיווחה אתמול שדו”ח המבקר כבר הופץ לתקשורת, אך אין לפרסם דבר ממנו עד יום שלישי, 16:00. הידיעה מופיעה גם בשער העיתון.
רואים את כותרת המשנה הזו במעריב המודפס? ואת המשפט שסימנתי? אין לו שום רמז בטקסט.
♦ “לפעמים מוסתרים פה דברים שאתה לא רואה”, אמרה השרה למראה קיר טיח מתקלף, וכל העיתונים מצטטים בשמחה כיודעי חן את המשפט רב המשמעות.
הביקור אורגן, כפי שכולם שמו לב, למועד חשוד: יומיים לפני שיתפרסם דו”ח מבקר המדינה על הוצאות מעון רה”מ. איך הוצאות הענק המתוארות מתיישבות עם הזנחה פושעת?
מה כתב נתניהו בעמוד הפייסבוק שלו על ביקורו של גלאמין?
הזמנו את מושיק גלאמין לתת חוות דעת מקצועית, אובייקטיבית ובלתי תלוייה, על התנאים במעון ראש הממשלה. זה מה שיצא
הזמנו, משמע שילמנו, משפחת נתניהו? המעון? הלשכה? הליכוד? ואם כתוב עכשיו על הסרטון “כל הזכויות שמורות למושיק גלאמין”, יכולהיות שהוא עצמו מימן את הפקתו?
אני לא היחידה ששואלת את השאלות האלו, גם מגיביו של רה”מ שואלים אותן.
בישר”ה אין מילה על הסרטון.
♦ אומת הטוויטר:
בגידת האוחצ’ות.
קינג דיוויד (נדב פרי)
גאוני (משה גאון).
מה זה מזעזע (רם גלבוע).
לפחות מושיק עשה כמה גרושים (ג’ודי מוזס)
בגין ודמי מפתח (ספי הנדלר)
תודה לראש דסק טוויטר, המייג’ור.
ידיעה מלפני שנתיים בדיוק על הסכומים שהמדינה הוציאה על בית רה”מ. 6.2 מ’ ש’ בשנים 2009-2011. נשאלת השאלה, לפיכך, מה הסיפור עם המבנה המדורדר?
הכל מטאפורות, כידוע. בית מתפורר, וכנהלאה.
נפוטיזם ובחירות
♦ אח של איתן כבל מקבל כסף על ייעוץ למפלגת העבודה.
גם אני יכולתי לייעץ למפלגה ולקבל 25 (או 27) א’ ש’ בחודש. היה יכול להיות סבבה.
בידיעות לא מצאתי אף מילה על אח של כבל. כבל, כידוע, תומך בחוק ישר”ה וזוכה לחיבובין מצד ידיעות, גם בגלל עבודתו הפרלמנטרית הקדושה, כמובן.
♦ ישר”ה מציג את התשובה שהוגשה אתמול לעתירת עו”ד שחר בן מאיר על כך שהעיתון מנהל תעמולת בחירות.
התשובה, שכתבו שלדון אדלסון, שתוארו לא מוזכר, והעורך עמוס רגב טוענת שהעיתון מייצג “מגוון דעות – מהות הדמוקרטיה” ומה פתאום תעמולת בחירות.
זו טבלת הקרדיטים של ישר”ה, וכפי שאפשר לראות השם של אדלסון לא מופיע פה. אין לו שום תפקיד רשמי בעיתון. הוא רק זה שמזרים את הכספים אליו מדי חודש בחודשו (או פעם בשנה, מי יודע).
למה הוא מתערב בעבודת המערכת ומגיב לעתירה? מה לו ולמה שנכתב בעיתון? האם הוא מעורב או בלתי מעורב? והרי ידיו בוחשות עמוק עמוק בסיר הפוליטיקה המתולע. אז מה פתאום הוא מגיב לעתירה, ועוד בזו העוסקת בטענה לתעמולת בחירות? 
בשוליים: העיתון מדווח בהרחבה כמה תרם אדלסון לפרויקט תגלית (40 מ’ השנה!), או למיזמים דומים. אבל לשאלה הכי מעניינת מבחינת בלוג ביקורת תקשורת, כמה כסף משקיע אדלסון בישר”ה על בסיס קבוע, אין מענה.
העיתון טוען (באמצעות שליחיו) שהוא מתפרנס ממכירת מודעות (במחיר נמוך מזה המקובל בשוק) אך החלק הארי, דמי הכיס מאדלסון נותרים עלומים.
עוד תרומות של אדלסון לעולם:
2.5 מיליארד ד’ בקזינו (גלובס).
5 מיליון ד’ לאוניברסיטת אריאל+20 מ’ ד’ מובטחים בהמשך.
בידיעות המתפרסמות בישר”ה על התרומות מופיע בקצה גילוי נאות:
“משפחת אדלסון היא הבעלים של החברה המחזיקה במניות ישראל היום”
דווקא בידיעה של היום לא מצאו לנכון לכתוב את הגילוי הנאות הזה. אולי כי זה באמת נראה לא יאה שהדוד העשיר יביע דעה מערכתית.
צרות בכותרות
♦ רציחת פלסטינים (חאלד אבו טועמה)
♦ בדרך כלל הצרות בכותרות הן סתם עיוות של המציאות, הרבה פעמים פוליטית. אבל במקרה הנוכחי, הכותרת המטעה שלא לומר הלא נכונה, יכולה להזיק לבריאות הקוראים.
“התקף החרדה שכמעט הרג את חבר שלי” היא הכותרת בהארץ, אלא שהיא לא נכונה. התקפי חרדה לא הורגים, אלא אבחון שגוי. אז למה לקשקש?
♦ מה יהיה עם המרכאות? עוד לא הבנתם שמרכאות מיועדות לציטוט בלבד?
(תודה ליאיר)
לפני פיזור
להתראות הערב ב-19:30 בסינמטק ת”א.