הכותרות

♦ את שלישיית כותרות הפוסטים השבוע, החיים כאיראן, והחיים כאוהל, אחתום היום עם “החיים כנאום”, לפוסט הזה.

♦ על איפא”ק כמגרש הביתי המרופד של רה”מ (שלמה שמירמעריב).
הודעה של תקשורת רה”מ לקראת הנאום היום ב-10:00 לפי שעונם.
בישר”ה אין מילות ביקורת, רק ציטוטים מהנאום של אובמה. בשלהי הידיעה של שלמה צזנה כתוב:

בנו של רה”מ, יאיר נתניהו, הגיע אף הוא לוושינגטון לצפות באביו. בלשכת רה”מ הבהירו כי הבן הגיע בטיסה מסחרית על חשבונו, וכך גם ישוב.

♦ נחום ברנע בידיעות מלגלג על המתנות של נתניהו לג’ון ביינר, מנורה ומגילת אסתר. ביינר יעניק לו פסלון שלצ’רצ’יל. תגובת ברנע האווילית: מי שירצה, יראה במתנות טוב טעם. מי שירצה, יראה את הגיחוך שבכך כי ביינר הוא לא אחשוורוש ונתניהו הוא לא צ’רצ’יל.
אלון פנקס מוסיף כמה מחמאות משלו על הדרך בה רואים את נתניהו בוושינגטון:

כפוי טובה, חסר אחריות, עובד בשירות הרפובליקנים וממלא משימות ושליחויות של תורמיהם הגדולים, מכניס את ישראל בכוח וברגל גסה לזירה הפוליטית האמריקאית, ממשיך באופן מוזר ומסוכן לעשות “ישראליזציה” של הנושא האיראני, מגלגל עיניים על חובתו המוסרית לדבר נגד ההסכם עם איראן, בעוד שמטרתו היא הבחירות בישראל…

גם בהארץ הנאום שהיה והנאום שיבוא לא עוררו אמפתיה גדולה לנתניהו. כותב חמי שלו:

נתניהו נשא אתמול נאום מינורי יחסית בפני באי ועידת איפא”ק: את התחמושת שיש לו הוא שומר להופעתו בקונגרס. נתניהו הפיק מהופעתו בפני 16 אלף הצירים מה שהיה צריך: הפגנת תמיכה איתנה מצד הלובי הפרו־ישראלי וניסיון לרכך את תדמיתו כסכסכן פזיז, העושה בפוליטיקה האמריקאית כבשלו, ולא לחמם את הנשיא אובמה יתר על המידה, לקראת הראיון שהעניק אתמול לרשת רויטרס.
איפא”ק משמש מאז ומעולם כמגרשו הביתי של נתניהו: הוא מתאים להם ככפפה ליד. נתניהו מדבר אל אנשי איפא”ק באמריקאית של פוליטיקאים מקומיים ומציף אותם בתערובת של שמאלץ ואפוקליפסה שהם רגילים לה מהבית. 2,000 שנות היסטוריה, שואה הלכה והשנייה בפתח, אבל עכשיו סוף סוף יש לנו קול – אני. וחוץ מזה, מישפוחה, במבטא יידישאי.

התייחסות אחרת לחלוטין למשפוחה בישר”ה.

♦ זאת ועוד: דידי הררי ירוויח 100,000 ש’ על הייעוץ לנתניהו. כך בידיעות (יובל קרני ורז שכניק)

♦ סיפורו של שי נועם, שגופתו נמצאה בשבוע שעבר בים המלח, בעקבות הסערה, התפרסם שלשום בעמוד של יוני דניאלי, בן דודו, ומתפרסם היום בשער 24 שעות של ידיעות וכן בהארץ. כן, די קל לכתבים דהיום למצוא סיפורים, כפי שכבר אמרתי לא פעם.

♦ עוד סטטוס בפייסבוק שזכה להפניה בשער ידיעות וכן במקום טוב באמצע עמוד הבית של ynet: ד”ר דפנה מנספלד, רופאה בכירה בשיבא שעקצה את נתניהו בסטטוס שכתבה וזכתה לתהילת עולם בידיעות. שער+כפולת 19-18.
בינתיים היא הורידה אותו, כי ניג’סו לה מכל כלי התקשורת. מצחיק.
זה העמוד שלה, למי שבא לנג’ס לה גם.

משתכשכים בביצה

♦ למעט המארקר, אף כלי תקשורת בישראל לא התייחס לתחקיר הענק של חדשות 10 על ברי המים, תחת המדור החדש שלהם, ברקוד. אנשי חדשות 10 ניסו לייצר פולואפ, אולם אף אחד לא רצה להסתבך עם המפרסמת הגדולה במשק, תמי 4 (שטראוס מים) מבית קבוצת שטראוס.
בשטראוס לקחו את התחקיר קשה מאוד, שכן הוא עלול לגרום לנטישה קשה של המכשיר היקר (והמזיק, כך לפי התחקיר), שלדברי חדשות 10 נמצא בכל בית שלישי בישראל.
אבל זו לא הפעם הראשונה שמישהו מתחקר את מצב תמי 4. דורון אביגד, עורך בגלובס, העלה בעבר ליוטיוב סרטון המראה את מושבת הג’וקים בתמי 4 שלו.
הנה הכתבה מגלובס ב-2012, ועוד אחת מ-2013. שטראוס הכחישה כל קשר לג’וקים. והנה כתבה גם מ-2014 ב-News1.

יש עורכים בבית?

♦ כתבתי בשבת על הראיון של ליאורה עם אמן של אחיות השוקולד, כדוגמה למשהו שראוי היה לא לפרסם.
ובכן, לא רק שהראיון התפרסם בדפוס, הוא גם הועלה לאתר.

♦ ועוד משהו שנתקלתי בו. אושיית המשהו, חן טל, שבעבר נכסה לעצמה מחלות של אחרים, מתעדת את ההחלמה הקשה מניתוח הגדלת חזה מס’ 2 אותו עברה.
העם רואה את המראות, והתקשורת נגררת.

♦ במדור ביקורת הטלוויזיה של ידיעות הוכפל הקטע הסוגר, על ארץ נהדרת.
(תודה גם לכל הקוראים שכתבו לי על כך)
ארצארצ

♦ מאוד חשובה הכוס בכותרת. מאוד. למען דאחקת הכוס היה צריך גם להביא את הקללה של הגולם גס הרוח. בשביל מה? נו, בשביל מה?
(תודה לדוד אסף)
מלצרית

כוס

♦ זוכרים את הידיעה שהבאתי אתמול על אובססיית הקרן החדשה של ישר”ה? מה, לא? הנה (אפשר ללחוץ ולהגדיל).
אוהלים2015

ואילו היום מתפרסם לה תיקון, ממנו איש לא יכול להבין כלום:

כוחלעובדיםהבהרה

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק

 אין מילים (סלונה).

פתאום אני יושבת מול ילדים שמסתכלים עלי בהטיית ראש מרחמת/מאוימת, ובהבעה של “WTF עושה כאן הדודה הזו”, עם השאלה הכי משפילה ביקום: “אז איך את מסתדרת עם צעירים?”
אני טל, בת 43, מחפשת עבודה.

♦ לעתים התגובות בבלוג כל כך הזויות, תלושות, ונובעות ממעמקי איזה אובססיה לא ברורה, שאני לא יכולה להתאפק. דוגמה לכם היא התגובה של לחם אתמול, אחרי שסיפרתי שטל שניידר טסה במטוס רה”מ לארה”ב תוך שהיא מממנת את הטיסה. תקדים בבלוגוספירה.

אז זה מה שכתב לחם, וזה מה שעניתי לו. הסיכוי שיתנצל, כמובן, דומה לסיכוי שאובמה יהיה ראש הממשלה הבא של ישראל.

לחם:

קצת מסוכן התקדים של טל שניידר, לה יש כסף לממן לעצמה נסיעות יקרות כדי להרגיש שהיא בעניינים ומאגניבה אבל זה עלול להכניס רעיונות למערכות העיתונים: מי שירצה לטוס יצטרך לעשות את זה על חשבונו.

מאתvelvet:

3 במרץ 2015 בשעה 7:17
זאת אחת התגובות היותר מקוממות שלך. ולא בגלל שטל חברה שלי. מה הכוונה “יש לה כסף”? בשביל הכסף הזה היא עובדת מאוד קשה, יום ולילה, שנים. הכל מעמל הבלוג שלה, שזוכה לזינוק מטאורי בשנה האחרונה. מה התקדים? היא בלוגרית עצמאית שמקיימת את עצמה במו ידיה, ביזע ובעבודה קשה מאוד. חוצפתך לא יודעת גבול. אין פה שום תקדים “מסוכן”. שום עיתונאי שפוי שעובד בעיתון ומקבל שכר חודשי לא ישלם עבור טיסה שלו לשומקום למען העיתון. התקדים הוא שאפשר להתפרנס מכתיבת בלוג גם בישראל. תתבייש ותתנצל.

ויש המשך, למתעניינים. אני רותחת מזעם.
ועוד משהו מטל: ריטה משתתפת בפאנל שעוסק בסרט דוקומנטרי על איראן.

 נעמה כרמי על הכתבה של אווה אילוז משישי האחרון בהארץ, המתארת את מותו הפתאומי של אביה בביה”ח בישראל.

לפני פיזור

מתי ההקרנות הבאות? בסו”ש:
שבת, 7.3, 17:00, סינמטק ירושלים
17:30, סינמטק ת”א, בנוכחותי