הכותרות
♦ בשנייה הראשונה שראיתי את הכותרת של מעריב (עיינו למעלה) חשבתי שזה גיליון היתולי, שהיום אחד באפריל או משהו אחר שלא ידוע לי עליו. מעריב, העיתון בו בן כספית תוקף את שרה ובנימין נתניהו על בסיס יומי, כשבאמתחתו שקים מלאי השמצות, יפרסם מחר, שישי, ראיון אישי עם שרה נתניהו (ע”י הסופרת נעמי רגן) בו היא עונה לכל מתקיפיה. משפשפת שוב את העיניים. באמת? האם יש מי שלא יקנה מחר מעריב? אני עדיין מתלבטת עד כמה היא באמת “עונה על הכל” שם, אבל נותנת את הקרדיט ומחכה בקוצר רוח.
אם הכל אמת, ומחר נקרא שלל תשובות על הכל, הרי שזהו שיחוק השיחוקים של מעריב, למעשה של כל עיתון, בשנים האחרונות.
♦ סיפור אלי מויאל, ההדחה מהליכוד, החזרתו לליכוד וההקלטה של מוניק בן מלך (חברתו של מויאל) את השרה נתניהו הוא סיפור לא ייאמן. מה שיפה זה שגם בישר”ה מדווחים על כך, אם כי בקטנטנה (רצ”ב, מע’ 13).
בידיעות הוא מורחב ע”פ יותר מחצי ע’ 10, עם קרדיט לבן כספית ואזכור שמה של בן מלך.
♦ המארקר: בליכוד חוששים שהקלטת תודלף לפני הבחירות. בטח שתודלף. למישהו יש ספק?
משבר הדיור
♦ בעוד ידיעות עם הכותרת המעוצבת שואתית “כישלון”, בישר”ה לוקחים את הבאסה בסבבה: “דיור יקר”, עולצת הכותרת הסתמית, שמעליה מבטיח רה”מ שחלק מהמסקנות יושמו ושיש עוד מה לעשות.
♦ סימה קדמון מצטטת בזעם את דברי נתניהו אתמול:
אני לרגע לא שוכח את עניין החיים עצמם, את המחיה, כלומר את החיים, והאתגר הגדול ביותר שאנחנו עומדים בפניו זה האיום של התחמשותה של איראן בנשק גרעיני עם מטרה מוצהרת להשמיד אותנו.
והיא ממשיכה:
רק מישהו שיש לו וילה בקיסריה ועוד דירה בירושלים, ושכל הוצאות הדיור והמחיה שלו משולמות ע”י הציבור, יכול להיות כ”כ ציני ביחס למשבר מספר אחת של אזרחי המדינה שלו.
♦ גם אור קשתי בהארץ מפרשן שמדובר בניתוק.
♦ תשעה כתבים חתמים על הידיעונת הישר”ה על הדו”ח, ופה מופיע ציטוט אחר לחלוטין של דברי נתניהו.
קיבלנו את דוח המבקר לענייני מחירי הדיור וזהו דוח חשוב. אנחנו מתייחסים אליו בכל הרצינות הראויה מפני שהנושא רציני ויש בו מסקנות מתבקשות. הן ייושמו. עשינו הרבה, הדוח מציין לא מעט דברים שעשינו, אבל אני אומר בצדק שיש הרבה דברים שיש לעשות. אני מתכוון לעשות את זה בממשלה הבאה עם שותפינו הטבעיים. אני גם שומע מהם את הנכונות וההבנה שיש לטפל במשימות הנוספות המתבקשות ואני בטוח שבמאמץ משותף נצליח להתגבר גם על המשימה הגדולה הזו.
כך נראית כפולת הדיור של ישר”ה. הכפולה הראשונה של העיתון (ועמוד נוסף) עוסקת כמובן בסכנה האיראנית. להזכירנו מה חשוב באמת.
בחירות בביצה
♦ עו”ד שחר בן מאיר, שעתירתו נגד העיתון “ישראל היום” בטענה כי זה עוסק בתעמולת בחירות אסורה נדחתה שלשום על ידי יו”ר ועדת הבחירות המרכזית, עתר לבג”ץ (ישר”ה).
♦ שארלי הבדו כן יחולק ע”י ישראל ביתנו.
♦ מה ההבדל בין התמונות המרוטשות של שרה נתניהו לתמונות הלא מרוטשות? מישהו רואה משהו שאני לא רואה?
מות החיילת טובית רדקליף
♦ החיילת טובית רדקליף נמצאה ירויה בעמדת השמירה בפלמחים.
הדברים התפרסמו בתיקון עולם, לראשונה, ואמש בהמקום הכי חם בגיהנום.
ידיעה על מותה הופיעה ברוטר ב-0:50, ליל מותה, אבל הוסרה מיד לאחר מכן.
מותה של רדקליף נמצא בחקירת מצ”ח, כמו כל מקרה מב”ט (מוות בלתי טבעי). הקריאות הבהולות של שני האתרים לדעת מה קרה, כולל השערה של סילברסטיין שלדעתו מדובר ברצח, נראות לי מוגזמות. רגע, תנו להבין מה קרה.
בידיעה בהמקום מופיעה תלונה על כך שלמשפחה נודע על המוות שלוש שעות אחר שאירע. וכמה זמן נראה לכם סביר כדי לקבוע מוות, לבצע בדיקות ראשוניות, לאמת את זהות המתה ולהגיע למשפחה? עשר דקות? שלוש שעות נראה לי זמן הגיוני וראוי מאוד.
באתר יזכור מופיעה טובית כחייל. שמישהו יתקן את הבושה.
יחד עם זאת לא ברור לי למה התקשורת מתעלמת מהסיפור.
כתב צבאי מאי שם ששאלתי אותו מדוע אינו מדווח על כך אמר לי שאינו יודע במה מדובר.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
♦ אתמול בבוקר אמרה סמדר שיר כמה מילים בהעולם הבוקר אפרופו תקרית השוקולד. היא אמרה שכולנו הופכים לזגורים (למרות שהיא מתה על הסדרה), ומתעליינים על נותני השירות (מילים שלי, לא ציטוט מדויק) ועוד כמה דברים על תרבות ה”בא לי”.
זמן קצר לאחר מכן התנפלה על שיר הסופרת גלית דיסטל אטבריאן וסיפרה שכשהוציאה את ספרה הראשון יחצניתה סידרה לה ראיון עם שיר ב-24 שעות של ידיעות, אלא ששיר הגיעה מבלי שקראה את הספר והתנתה את פרסום הכתבה בכך שהסופרת תצטלם עם בנה. גלית סירבה וסמדר הלכה. לפי סיפורה הסוף הטוב היה בכך שדנה ספקטורמצאה את מספר הטלפון שלה, ראיינה אותה ל-7 ימים, וגם שלחה לה את הכתבה לפני פרסום.
כעורכת (בדימוס) בעלת ותק ניכר אני חייבת לומר שכל ההתנהלות שגד”א מתארת נשמעת לי לא סבירה מראשית לאחרית. לא כך מתנהלת מערכת עיתון (לפחות בכל המקומות המרובים בהם עבדתי), ואין מצב שבו כותבת מנהלת מו”מ עם המרואיינת על הצילומים. לא עובד ככה.
שיר לא מעוניינת להגיב.
יש עורכים בבית?
בערוץ 2 כל כך התבאסו שהרצוג מוביל בשני מנדטים, שהעלו את ביבי במנדט ל-23. בפועל הוא 22 לפי הסקר.
משתכשכים בביצה
♦ עמוס ידלין כינה את אילאיל שחר בגלצ (24.2): “דוברת ראש הממשלה”. שחר כותבת טורים בתשלום באתר שלשלדון אדלסון.
שחר: תראה, גורמים בירושלים אומרים… היו איזשהן ידיעות על המידור של ישראל, ארצות הברית ממדרת ולכן ישראל לא יודעת מה קורה בשיחות, אז הם אומרים, הנה, רואים שידענו בדיוק מה קורה שם… שהפרטים נחשפים בפגישות האלה בין זריף לקרי. כל מה שחשבנו קורה. ההסכם תחום ל-10-15 שנים, מדברים על 6,500 צנטריפוגות מתוך 9,000, זה אחוז גבוה מאוד. ידענו את כל הפרטים האלה ולכן נלחמנו ולכן אנחנו חושבים שצריך וחייבים להילחם בהסכם הזה, כולל הנסיעה לקונגרס כמובן. ועוד דבר, אנשים שישבו בחדרי הדיונים לפני כשלוש שנים, בשנת 2011, הדיונים שדנו האם היה אז נכון שישראל תתקוף באיראן, הם באים ותוקפים את ראשי מערכת הביטחון דאז, את ראש המוסד מאיר דגן, את ראש השב”כ דיסקין, את הרמטכ”ל אשכנזי וגם את ראש אמ”ן דאז עמוס ידלין והם אומרים – אז הם חסמו אותנו, הם עצרו אותנו, איפה הם עכשיו? הם אמרו לנו: האמריקנים יעשו לכם את העבודה, לא צריך למהר ולתקוף. איפה הם עכשיו? הם צריכים לתת את הדין. יכול להיות שהיה נכון לעשות את זה אז ולגמור עם כל הסיפור האיראני.
רזי ברקאי: עמוס ידלין, כתב הסנגוריה שלך לדברים האלה.
ידלין: אלף, לא ידעתי שהכתבת שלכם היא דוברת של לשכת ראש הממשלה, אבל…
רזי ברקאי : היא לא דוברת של לשכת ראש הממשלה, עמוס, שנייה, שנייה. היא מביאה דברים שהיא שומעת מלשכת ראש הממשלה, היא לא דוברת שלהם ואם אתה אתה תוציא אינפורמציה מעניינת בהיותך שר ביטחון אולי, היא תשדר אותם בכיף.
ידלין: אני לא אוציא שוב אינפורמציה של התקופה שבה הייתי ראש אמ”ן.
♦ שני שערים לידיעות אחורי: אחד נאסף ברכבת בנתניה, השני ברכבת ביבנה-מערב.
(תודה לעדי האספנית).