הכותרות

♦ שימו לב להתקוטטות פרס-נתניהו-הימין-ידיעות-ישר”ה בכותרות. זהו תענוג. זו עיתונות לוחמת. כיף. הבחירות האלו, זה משהו, מעלות את ממוצע האיי.קיו למדינה שלמה. בכפולת 2-3 בידיעות: תקיפת פרס את ממשלת נתניהו על נתוני העוני. בעמוד 3 בישר”ה, יחד עם תמונה של נוני מוזס ובוז’י הרצוג: “שטיפת מוח פוליטית על חשבון העניים“.

♦ אבל העניין המרכזי הבוקר הוא הגז של יצחק תשובה. באתר זו לא טעות, זו מדיניות, מובאים כל קשרי יצחק תשובהלתקשורת.

חזי שטרנליכט בישר”ה: כך תגבר התחרות. דן מרגלית, שם, שם, מציע לא לכפות עליו אלא ללחוץ.
–
בידיעות סיפור תשובה מופיע בתחתית השער עם ביקורת של העיתון על המהלך: “המחיר: עיכוב של שנים באספקת הגז”. הידיעה מופיעה רק בממון. הטענה המרכזית בכתבה הפותחת את הגיליון: הממונה על ההגבלים, פרופ’ דיוויד גילה, ביטל הסכם שרק לפני חודש וחצי הגן עליו: “אם ננסה לעשות משהו עם מאגר לווייתן נמצא את עצמנו בבתי משפט עשר שנים, והציבור הישראלי הוא זה שייפגע”.
–
במעריב כותב יהודה שרוני תנו לו לקדוח. בהארץ והמארקר שלל כתבות, כולל כותרות בתגובת תשובה, כולל פנייה שלוללבו של גילה.
-
חדשות 2 (ו-mako) מביאים את ההצעה של תשובה: קחו את תמר, לא את לוויתן. זו גם הכותרת הראשית בגלובסבצהריים. ועוד כותרת בגלובס: הממונה שובר את הכללים. ב-11:11 הכריז כלכליסט על הפתרון הזה, עם ההצהרה “בלעדי לכלכליסט“.
מבחינת השעה, כלכליסט צודק. אכן היה הראשון.

—
♦ ישר”ה מדווח בגאווה: פחות 3,800 מובטלים בנובמבר האחרון. ובאותו מקום: מסתמן שמחירי החשמל ירדו. מי אמר שרע פה? עד הבחירות נקרא בישר”ה רק חדשות טובות על מה שקורה פה, וחדשות רעות על צוררים, מתנקשים וגויים המחבלים במפעל הציוני.

אמא מאמצת

♦ בראשית הקטע אבקש מאריאנה מלמד לא להתעצבן. צריך להבין, אנשים יכולים ורשאים לחלוק על דרך הטיפול הציבורית שלך בילדים שלך ברגע שאת מפרסמת את הדברים. איש לא מתנכל לך. לפחות אני לא. אני חושבת אחרת ממך. אוקיי? מותר? יופי.

מלמד כותבת על הילדים שלה (ממש לא מהיום או מאתמול, ויש עוד). לתפיסתה, לספר על האימוץ בניגוד לחוק ולפרט את כל המחלות והתסמינים שיש להם זה סבבה. זה מעיד על פתיחות וזה רק לטובתם, לא להסתיר מתחת לשטיח. כך היא רואה את זה. מחלה זה לא בושה, ואין סיבה לכחד מהסביבה כלום. בנשימה אחת היא מספרת על הזוועות שבתסמונת האלכוהול העוברי ועל מה שעובר על הילדים שלה.

איך ישתלבו בעתיד בחברה, בשוק העבודה, בלימודים, במערכות יחסים, כמה ירדוף אותם הרקורד המפורט שלהם ברשת? האם כדאי לנו לסמוך על פתיחות החברה הישראלית הנאורה שתקבל אותם כמו שהם, ותעריך את המאמצים האדירים של אמא לשדר עסקים כרגיל ולשתף את העולם במצוקות שלהם? הרשו לי להיות סקפטית.

אני מניחה שכוונתה של האם המסורה טובה מאוד, ואני לא אומרת את זה בציניות, ושהיא רק רוצה לחנך את המדינה לקבל את הזר והאחר והמיוחד והשונה. אתמול הגיעו הדברים לשיא, כשבתה עמליה בת ה-13 ברחה מהבית ונעדרה 12-15 שעות לערך. בזמן הזה הוקמה מדינה שלמה על הרגליים. אני חושבת רק על כל הילדים שבורחים מהבית/ הולכים לאיבוד שאינם הילדים של מלמד, וכמה זמן עובר עד שהתקשורת מתגייסת.

אבל שנייה, רגע, קודם אגמור את הפרשה הראשונה. אם הילדים, לדבריה, לא אחראים לעצמם ולמעשיהם, למה אמם המאמצת לוקחת את החירות לדווח לכל העולם על כל תחלואיהם? ומי הסמכות המתאימה לבדוק אם יש פה התנהגות לא תקינה? המועצה לשלום הילד? עו”סים מעורבים? מי?
נקודות ציון בדרמה: תלונות נגד המשטרה, תודה למשטרה, ככה זה כשנוהגים באימפולסיביות.

דיון ארוך התפתח אתמול בתגובות לאור האירוע, כולל אנשי מקצוע מקרב המגיבים. אני משערת שלא תמצאו מאמרי דעה באתרים השונים או בעיתונים, על המהלכים של מלמד ועל התנהלותה מול ילדיה, וזו לא תהיה שאלת בעד או נגד בעמוד הפותח של 24 שעות. וגם לא במאמרי הדעה של הארץ.

לסיכום: כוונתה הטובה של מלמד ברורה לגמרי. אין צורך להסביר. השאלה האם כל הפתיחות הזו היא לטובת הילדים, היא השנויה במחלוקת.

משתכשכים בביצה

♦ גדעון לוי ואלכס ליבק עוכבו לחקירה.

♦ בלגאן בוואלה: עובדים הומוסקסואלים מורדים ומסרבים לעבוד בגלל הטור הזה, בו קובע מנחם בן שאונס הומוסקסואלי חמור יותר מאונס אישה. למה הנשים לא מסרבות לעבוד, את זה לא הבנתי. לא נותר אלא להמר מתי יורידו את הטור מהרשת.
ובכן, לא אמרתי ג’ק רובינזון, והטור נעלם. למזלי העתקתי אותו למייל, אם יש צורך בעדויות. כרגע אפשר למצוא רק אזכור בגוגל. 

—————-
♦ בנט VS ווינט (ישר”ה).
כיפה דמיונית נוצרה על ראשו כתוצאה מהתאורה.

♦ ינון מגל VS נוני מוזס. מה קרההה?

——–

♦ מאחר שיצחק לאור עדיין עובד בהארץ, האין זה מן הראוי שהארץ לא יטבול ושרץ בידו, ולא יביע דעה במאמר המערכת, לטוב או לרע על עניין הפרס שנגזל ממנו? מה עם קצת אינטגריטי?

♦ דן חן עוזב את ניהול אתר תפוז.

♦  אלוף בן התראיין באולפן ביה”ס לתקשורת של המכללה למנהל. המראיין הוא שלומי ברזל, עד מאי 2013 עיתונאי בהארץ.

♦ העיתונאי הגרמני יורגן טודנהופר הורשה לסייר בשטחים בשליטת דאעש עשרה ימים.
לדבריו, הארגון הקיצוני גדול וחזק יותר מכפי שמעריכים במערב (הארץ).

♦ תוספת: שי סגל עוזבת מרצונה את תפקידה כעורכת המשנה של וואלה! תרבות, ועוברת למאקו, שם תחליף את אסף נבו כעורכת מדור המוזיקה.

בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק

♦ ריצ’רד סילברסטיין כותב בבלוג שלו על מפקדה לשעבר של 8200 ומציין את שמו, לכאורה הפעם הראשונה. אלא מה, לאדם זה יש ערך משלו בויקיפדיה עם ציון שמו, וכל קטעי העיתונות המספרים עליו, ללא שמו. ביזאר ישראלי? למה לא. בערך עצמו לא מופיעה תמונתו, אבל אם תחפשו את התמונה בגוגל, ברור שתראו אותו מיד, בדיוק באותה תמונה המתפרסמת אצל סילברסטיין.
תיקון ותוספת: הוא מפרסם גם את שמו של הנוכחי.

♦ שאול דישי בעמוד הפייסבוק שלו: אלון גרבוז יעזוב את ניהול סינמטק תל אביב בספטמבר 2015 אחרי 41 שנים (!). אוהבת את גרבוז. הייתי קופאית בסינמטק הישן כשלמדתי קולנוע, כך שגרבוז היה למעשה הבוס שלי, וגרבוז גם הוא מאוהבי הסרט שלי, המוקרן כעת בסינמטק.

פינת העיצוב

♦ מעצבת גרפית כתבה אתמול תגובה שקווי ההפרדה החדשים-ישנים בבלוג מעצבנים אותה. אני משתמשת בהם כדי לייצר סדר, כי אנשים מתלוננים על בלגאן, ואני חשה שדברים שנכתבים פה מתפספסים. אז שלב ראשון היה כותרות ביניים לנקיקות, שלב שני צבע בולט יותר לכותרות הביניים, שלב שלישי המעוינים בפתיחת כל נושא, ושלב רביעי פסי ההפרדה. לרוב הקוראים, אני מניחה, מדובר בשטחים מתים, ו-95% ודאי כלל לא הבחינו בכך.

זיק של עברית

לא מזמן מישהו אמר לי, בתגובה לאמירה שלי: לא אומרים יותר אחלה, אומרים סבבה (או להפך, אני לא זוכרת). לא ממש משנה לי, כי אני אמשיך להשתמש במילים החביבות עלי (שתיהן, ולעתים אף סבבי), אבל מה האמת המרה? שאדע, בעודי מפטפטת עם הציבור וחושבת שאני מעודכנת.

תרבותיV

♦ רמי פורטיס התמוטט אתמול במהלך הופעה.

♦ שלוש ההופעות הבאות של לואי סי.קיי, אם אתם בסביבה.
לס”ק שלח לי אימייל, אז אני משתפת.
- Chicago Theater (January 5th and 6th)
- New York MSG (January 7th)
- LA (January 11th)

יש עורכים בבית?

♦ ב-mako לא זוכרים לתת כיתוב תמונה.
–

♦ אבל הנה ידיעה יותר חמורה, שאין בה טעות כלשהי אלא תפיסה מעוותת של המציאות, בבחינת ביצה שעוד לא נולדה: לא קרה כלום. כלום.
מטרתה להזהיר מפני איזו מפלצת מתחת למיטה (nrg).

–
♦ חראם, הידיעה של יואב לימור על החייל שרצה לבצע פיגוע (המזעזעת כשלעצמה), כתובה באופן ענייני ורהוט. חבל על שהכותרת כה ירודה ועילגת.

–

לפני פיזור

ראיון בידיעות הקיבוץ על הסרט, כשהקיבוצניקים המככבים בו זוכים למלוא הכבוד.
והערב יוצג הסרט בסינמטק הרצליה, ב-20:00. איפה זה? [פסאז'] סוקולוב 29 קומה א’.