הכותרות
1. כוננות אבולה היא משהו שאני מחכה לו בכליון עיניים כבר די הרבה זמן פה. מה אגיד לכם.
הבוקר רק שני עיתונים דבקו באבולה ככותרת ראשית (ישר”ה ומעריב, ידיעות נרדם בשמירה), אבל חכו חכו, זה יתפשט. הרי מדובר במגיפה.
אני מחכה כבר לחולה הישראלי הראשון, או לאדם הראשון שיגיע מליבריה, גינאה או סיירה לאון וייחשד כחולה באבולה, עד שיתברר שזה בכלל צינון חורף.
ישראל אוהבת להמציא אויבים דמיוניים, ולכן היא “נערכת”. לשם כך כוננות אבולה מופיעה ככפולה פותחת בישר”ה.
הנה, ראו מה אמר רה”מ נתניהו לעיתונו:
מדינת ישראל נערכת על מנת לעצור ככל האפשר כניסה של חולי אבולה לגבולותיה, כחלק מהמאמץ שאנחנו עושים כדי להגן על הגבולות בכלל מפני מסתננים בלתי חוקיים ומפני טרור
זהו ציר הרשע האמיתי: מסתננים, טרור ואבולה.
הידיעה מופיעה בידיעות, אך רק בע’ 18, וגם הציטוט של רה”מיקו שונה:
מדינת ישראל נערכת על מנת לעצור ככל האפשר כניסה של חולי אבולה לגבולותיה, כחלק מהמאמץ שאנחנו עושים כדי להגן על הגבולות.
איפה “המסתננים הבלתי חוקיים והטרור”?
גם במעריב זו כותרת ראשית. ד”ר אלי שוורץ מרוצה מצעדי ההגנה של ישראל. גם במעריב זו כפולה פותחת מאיימת.
בהארץ הידיעה מופיעה בעמוד 7, ומוזכר שם רק התשאול שיעברו מי שמגיעים משלוש המדינות המוזכרות לעיל. בנוסףמדריך לתולדות המחלה והתפשטותה ותזכורת לכך שהסיכוי שתתפרץ בישראל נמוך.
2. תהיתי לפני כמה ימים על איזה מו”מ מדברים כשמדובר על החזרת חלקי גופות חללי צוק איתן לישראל? מתברר, לפי דברי אלכס פישמן בידיעות היום (“חמאס מעלה את המחירים”), שחמאס בונה על שחרור מחבלים מסיבי, כאילו פרשתגלעד שליט חוזרת.
3. 47 חוקרים ומדענים פרסמו גילוי דעת היוצא נגד הרשעתו של אב באונס בתו, חקירה שהחלה בעקבות חלום שחלמה. אחד הדיווחים המעניינים של היום, שלדעתי עוד יהדהד פה רבות (רויטל חובל, הארץ).
ישראלים בברלין
1. לא, לא, אני לא מאמינה ששלחתם כתב לברלין לייצר מיני סדרה שתספר על חיי הישראלים שם (אלעד שמחיוף, חדשות 2).
מציעה להקים ספארי בברלין בו ישוכנו ישראלים, עם שעות ביקור נוחות לעיתונאים. בעצם לא: האח הגדול ברלין,הישרדות ברלין, מאסטר שף ברלין, ומה יש עוד? אני כבר לא מעודכנת אפילו בשמות הריאליטיז. תוסיפו בבקשה.
אני לא מפלה: גם מתן חודורוב מערוץ 10 טס ברלינה כדי לללקלק את חיקוי המילקי הגרמני. מזל שלערוץ הראשון אין כסף. כאילו.
זה מעורר השתאות: בכל פעם התקשורת המנומנמת מתעוררת לכאורה מתרדמת חורף אינסופית שלה למקרא איזה באזז, טרנד, אירוע בפייסבוק, והופכת את זה למרכז עולמה. כאילו עד היום לא שמעתם על ישראלים בברלין, כאילו לא ידעתם שאנשים עוזבים את הארץ כי מתחשק להם.
זה מאוד מטריד, כי התקשורת הופכת לנגררת אחר כיווני רוח מפוקפקים, ולא קובעת סדר יום כמעט בשום מקרה.
או שכתב כלשהו זוכה בהדלפה מבעל אינטרס זה או אחר, או שכל התקשורת נגררת אחר איזה טורנדו פייסבוק קטן או גדול. התקשורת הופכת עצלה מרגע לרגע. המאמץ התקשורתי הפך למאמץ חיטוט בפייסבוק, לא חיפוש אחר חומרים מקוריים. תגידו לי: זו העיתונות החדשה, את צריכה להסתגל, זה מה שעושים היום, ואני אצקצק בעצב.
אם עד השנים האחרונות תפקיד התקשורת היה לתווך את העולם לקוראים, הרי שעכשיו דומה שתפקידה הוא לתווך את התקשורת האחרת, את האירועים התקשורתיים שמתרחשים בלי התקשורת הממוסדת, לקוראים. במילים אחרות: התקשורת הופכת פחות ופחות יצרנית ויותר טפילית. ודאי, תגידו, גם תיווך הוא מלאכה לא בזויה כלל, וכי מה את, לא מתווכת? אכן כן, מודה באשמה, אלא שאני מלכתחילה לא שמתי לי למטרה לייצר חדשות. כשזה קורה, אז בסדר, אבל לא על כך בנויה תפארתי.
2. ברוטר אספו העתיקו את הנתונים שליקטה אורית קופל על בעליו המצטיין של עולים לברלין.
3. סיון גיידס הגיבה אתמול אצל חיים לוינסון, שהעלה גם הוא את הקטע איתה מישראל היום, כמוני.
חיים, אכן תוייגתי וזהותי הפייסבוקית נחשפה! לשאלתך, לסופרים הזולים יותר והזולים פחות, ניתן להגיע בתחבורה ציבורית מצוינת המדייקת ברוב הפעמים. השקיות בסופר גם ממש עמידות, מחזיקות את כל המוצרים מבלי להיקרע אפילו לאחר 5 שימושים!
עם זאת, זאת לא סיבה, עבורי, להגר למדינה אחרת. לבקר בה, לחיות כמה שנים בשביל החוויה או הקידום המקצועי, בהחלט. להגר, ממש לא.
קשה להיות זר בכל מקום, גם בישראל, אבל צריך לבחור מקום אחד בו רוצים להשתקע, ולהשקיע את כל האנרגיה בהטמעה מלאה לדורי דורות. כמובן ש”דור המדבר” יסבול הכי הרבה, אך הצאצאים יהנו בהדרגה מההטבות.
כל מה שאני אומרת זה שבאם בחרתם להגר- עשו זאת בדעה מושכלת המבוססת על כלל הנתונים, ולא רק יוקר מחיה או תסכול תקופתי כזה או אחר..
4. לא תאמינו מי עוד גרה בברלין: שלומית משלומית בונה סוכה. נעמי שמר, שהייתה חברה של הוריה, וקראה לשיר על שמה, מתהפכת.
שלומית להבי, 49, עוסקת באמנות, וחיה בין ברלין לניו יורק, ועדי גולד ראיין אותה (שער ידיעות).
להבי שיחקה בילדותה בסדרה דלת הקסמים, חוויה שהיא לא זוכרת בחיבה, ומתברר גם שמימיה לא בנתה ממש סוכה.
משומה, עניין השיר נכתב פה ב”טריוויה לא מעניינת“.
העיתונאית חני קים כתבה עליה בפייסבוק לפני שנתיים:
אני מכירה את שלומית מ”שלומית בנתה סוכה” של נעמי שמר. היא חברה טובה של אח שלי, ונפגשתי איתה כמה פעמים בניו-יורק. אשה מבריקה. היא עזבה את ישראל לפני הרבה מאוד שנים, גרה בשכונת מהגרים בברוקלין, עם תמהיל נפיץ של פולנים ושחורים. היא מגיעה לביקורים בישראל, פה ושם, וחוזרת לאותה דירה מושכרת, ליד המכולת של התימני, שבהתחלה קיבל את פניה בחשדנות, עד שהיא ביקשה ממנו קפה שחור כמו שהיא אוהבת, וקיבלה יחד עם הקפה גם פיתות טריות מאיזו מאפיה שהוא מכיר.
שלומית סיפרה לי שאת הרגעים הכי “ישראליים” שלה בברוקלין היא בילתה עם אותו בעל מכולת תימני מוסלמי. איך העיניים של שניהם ברקו כשנקשו בכוסות הקפה השחור, נגסו בפיתה והחליפו חוויות על עוד מסעדה טורקית או סורית, שווארמיה ופלאפליה שמצאו בניו יורק. היא סיפרה לו על פרויקט האינטרנטי שלה על המלחין היהודי מנדלסון, והוא זה שסיפר לה ששירת הנשים הראשונה בעולם, “צאנה וראנה”, נולדה שם, בתימן הרחוקה, על ידי נשים יהודיות.
שלומית בנתה את סוכתה, מזמן מזמן, בגולה. היא שולחת לכולכם ד”ש משם וברכת חג סוכות שמח.
5. כיפאק לעמוס בידרמן (הארץ) על הקריקטורה הברלינאית המצוינת.
יש עורכים בבית?
1. מתוך עמוד הפייסבוק המאוד פופולרי שלי, מכסחי הקלישאות:
“הוא אהב את החיים” (או היא): קלישאת הספדים ירודה במיוחד החביבה על עיתונאים. מתייחסת בעיקר לבני ובנות 18-22 שיוצאים לטיולים לפני או אחרי צבא. מילא שהמשפחה החווה אובדן אומרת זאת, לא מתלוננת על כך במיל, אבל אין שום סיבה לחזור ולצטט זאת לגבי כל אחד ואחד שהלכו לעולמם בטרם עת. זה מרוקן את המשמעות מהמשפט, כן? זו הזוועה בקלישאות. לא זו אף זו, יש המרחיקים לכת ומעלים את הקלישאה לכותרת. ועל כך העונש הוא שבוע ימים בצינוק.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
1. אדוארד סנודן נותן לכם טיפים לשמירה על פרטיותכם ברשת.
2. היטלר היה מכור לסמים. נו, איך לא?
הלכה לעולמה
העיתונאית ניצה רימון. כתבה במעריב לנוער, על המשמר, מקומון השרון וידיעות.
(ידיעות)
לפני פיזור
כשאני חוזרת הביתה ממסעותיי מסביב לעולם או בארץ, אני מודיעה לאמא שלי שחזרתי. ומה תגובתה? “העיקר שאת בבית”, שהרי כל מקום מחוץ לבית מסוכן הוא מאוד. זוהי מורשת הקרב של העדה.
אז אשתמש בשירותיה הטובים:
בחג רבים מכם נעלמו, אבל אתמול, תודה לאל, חזרתם. איך היה? מה חשוב. העיקר שאתם בבית.