הוויכוח סביב נחיצות מסעות בני הנוער לפולין ניטש כבר שנים ארוכות. האם מדובר בפרויקט חינוכי רב משמעות המהווה מקור לימוד חסר תחליף? או שמא המסעות הללו משמשים לעתים מצע למסרים לאומניים, ומחנכים לסגירות ולשנאת זרים? שאלות כבדות משקל. בשבוע שעבר, בשני כלי תקשורת שונים, הוכרע הפולמוס לטובת המצדדים במסע. האם ועד כמה זה קשור לעובדה שמשרד החינוך מימן את הטסתם לפולין של התומכים החדשים?
לפני כשבועיים וחצי, במלאות 25 שנים לפרויקט מסעות התיכוניסטים לפולין, המריא שר החינוך, שי פירון, בלוויית משלחת מיוחדת, לביקורו ה-36 במחנות הריכוז וההשמדה. בין חברי המשלחת שהתלוו לשר היו אברי גלעד ואשתו נעמה שוחט, סמדר שיר, יוכי ברנדס ואראל סג"ל. כעבור מספר ימים העלה הפרשן החברתי של "הארץ", אור קשתי, את הציוץ הנבואי הבא: "עתידות: בימים הקרובים יפרגנו אברי גלעד וסמדר שיר למסעות התלמידים לפולין. הצטרפות למשלחת שר החינוך מייצרת פרספקטיבה חדשה".
יומיים לאחר מכן, בשישי שעבר, אירח גלעד את שר החינוך בתוכנית "העולם הבוקר", שאותה הוא מגיש לצידה של הילה קורח, וראיין אותו במשך 14 דקות, בין השאר על המסע לפולין. בשום שלב בראיון לא סיפר גלעד כי הטיסה שלו ושל אשתו (עורכת "עושים צהרים" בגלי צה״ל) מומנה על ידי משרד החינוך.
אברי גלעד, למה לא נתת גילוי נאות?
"המסע לפולין מומן על ידי הנוסעים, למעט כרטיסי הטיסה שסיפק משרד החינוך. מלונות, מזון, הסעות, הכול היה על חשבון חברי המשלחת ובתנאים שמקבלים תלמידי תיכון. המסע לא היה מסע תענוגות, אלא מסע של עבודה קשה, מבוקר עד אמצע הלילה, נסיעות ארוכות בין משלחות נוער, סיורים במחנות ריכוז, מפגשים ודיונים. המסע עלה לי, בביטול עבודה ומציאת פתרונות לטיפול בילדתי, אלפים רבים של שקלים מעבר להוצאות הנסיעה. שווי ההטבה ממשרד החינוך היה כ-300 דולר. מכיוון שלא הייתה פה הנאה במובן המקובל של המילה, לא מדובר בטובת הנאה ולכן אין צורך בגילוי נאות. העיסוק במסע רק דרך ההיבט הכספי מדכא אותי, משום שהוא מצביע על כמה צרים הלבבות העוסקים במקצוע הזה, עיתונות, היום. קצת מצטער שנסעתי ושזה הדיון שאני צריך לנהל".
סמדר שיר, למה לא סיפרת לקוראים שטסת על חשבון משרד החינוך?
"שר החינוך התקשר אלי והציע לי לצאת אתו למשלחת. הפניתי את ההצעה לעורך 'ידיעות אחרונות'. אינני יודעת מה היה הסיכום בין שר החינוך לבין מערכת 'ידיעות אחרונות'".
מה בנוגע לחברי המשלחת האחרים? אראל סג"ל, שגם טיסתו מומנה על ידי משרד החינוך, טרם פרסם את התרשמויותיו, אך הבטיח לתת גילוי נאות. יוכי ברנדס, לעומתו, הופתעה לשמוע על הסבסוד שקיבלו חבריה. "אני שילמתי על הטיסה לפולין", היא אומרת, "ואני גאה בזה".
אבל יוכי, אף אחד מחברי המשלחת האחרים לא מימן את הטיסה. איך קרה שרק את שילמת?
"שי פירון התקשר אלי והציע לי להצטרף. הוא סיפר על המסע, וביקש שנעזור לו לחשוב האם זה טוב או לא טוב. הסכמתי ולמחרת התקשרו אלי ממשרד החינוך ולקחו פרטים וגם את פרטי כרטיס האשראי עבור התשלום. טוב, אולי פשוט לא ראו בי עיתונאית. אני שילמתי וזה מובן מאליו".
ממשרד החינוך נמסר בתגובה: "אנשי תקשורת התלוו למסע לפולין כמקובל בנסיעות ממלכתיות. המשרד מוצא חשיבות עליונה בכך שאנשי תקשורת ומובילי דעה בוחרים להצטרף למסע לפולין ולחוות באופן אישי את המשמעויות. לא מיותר לציין את התרומה הניכרת בכך לתהליכי העומק וההבנה בטרם הבאת הנושא, על היבטיו השונים, לפרסום לציבור. מדובר באירועים משמעותיים בחיי העם היהודי ובתוך כך, השתתפו אנשי תקשורת מרחבי העולם בטקס הרשמי לציון 70 שנה למרד סוביבור ובאירועים לציון 25 שנה למסעות בני הנוער לפולין. משרד החינוך מימן את הטיסה, אולם עלות השהייה לרבות לינה, נסיעות וארוחות שולמו על ידי העיתונאים".
