בתום 20 עונות של "עובדה", אילנה דיין עדיין חדורת מוטיבציה ונהנית לסיים את יומה ב–02:30 בלילה. "ברור לי שאני לא ממטרה ששואבת ידע ומשפריצה אותו החוצה באופן רנדולמלי", מנסה דיין להגדיר את תפקידה העיתונאי. מחר יפורסם ב–MarkerWeek ראיון עם דיין שבו היא מתייחסת, בין היתר, לראיון שערכה לפני כמה חודשים עם מנכ"לית בנק לאומי, רקפת רוסק־עמינח.
"רוסק־עמינח הזמינה אותי לפגישת היכרות, שבמהלכה עלתה האפשרות לעשות ראיון. היה ברור לי שהיא תדבר אחרת ממה שמצפים שמנכ"ל בנק ידבר. היא באה עם האמת שלה. היו אנשים שהתרשמו מהניתוק שלה, אבל זו האמת שלה הנסמכת על מחשבה רציונלית".
העונה צפויה להיחתם בתחקיר מיוחד על "שיטת פינטו" — האופן שבו חדרו הרב יאשיהו פינטו ואנשי חצרו למערכות השלטון. בתוכנית יתראיין לראשונה מנשה ארביב, לשעבר ניצב ומפקד יחידת להב 433 במשטרה, שפרש על רקע חשדות שקיבל לכאורה טובות הנאה מהרב.
במהלך העונה רשמה "עובדה" רייטינג ממוצע של 23.5%. התחקירים על המחתרת היהודית בצרפת ופרשיית הרופאים באיכילוב עוררו את העניין הרב ביותר. עם זאת, הראיון שעורר את הסערה הגדולה בזירה הכלכלית היה זה שערכה דיין עם רוסק־עמינח, שבו חקרה אותה על ההחלטה, שבוטלה לבסוף, למחוק לנוחי דנקנר חוב של 150 מיליון שקל.
באשר ללחצים מצד בעלי שררה אמרה דיין: "סליחה על כך שצר עולמי כעולם נמלה, אך מעולם, בכל 20 שנות 'עובדה', אף אחד לא אמר לי מה לשדר ומה לא. גם סיפור ישראייר המפורסם נגמר כששידרנו בדיוק את התחקיר שרצינו לשדר מלכתחילה. לדעתי, הבעיה העיקרית בהקשרים האלה היא בעיתונות הכתובה. עם זאת, אני לא עיוורת למה שקורה גם בשידור המסחרי — ראו מקרה ההתנצלות בערוץ 10 בעקבות התחקיר על שלדון אדלסון".
יש סיכוי שתכנסי לפוליטיקה?
"תמיד אומרים 'אף פעם אל תגיד אף פעם'. אז אני אומרת עכשיו אף פעם לא אכנס לפוליטיקה. אני לא יודעת אם אנחנו בטלוויזיה באמת משפיעים על החיים של אנשים, אבל אני מאמינה כי בפוליטיקה קשה להישאר אדם הגון. גם לאחר כל השנים, אני עדיין מרגישה שאני עושה את הדבר שאני אוהבת לעשות".
"סיקור הולילנד בעיתונים היה מוטה"
דיין אמנם הזכירה כמה פעמים בתחקירה את המעורבות של התקשורת והשפעתה על תיק הולילנד, אך העדיפה שלא להתמקד בכך. "אנחנו לא 'תיק תקשורת', ובעינינו העיסוק בתקשורת אינו חזות הכל. אני חושבת שהיו הטיות באופן שבו סיפור הולילנד סוקר בתקשורת הכתובה, גם מצד 'ידיעות אחרונות' וגם מצד 'ישראל היום', אבל אין פחד משתק שלא לדבר על כך.
"בבסיס אני תופשת את תפקידי כמי שמדליקה פנס בחושך, במקום שיש לי כלים לעשות את זה — אם זה בבית ראש הממשלה, באימפריה של דנקנר או בבנק לאומי. תפקידי העיקרי אינו לתקן את העולם, אלא לאוורר אותו.
"ברור שאני מגיעה עם הרבה ערכים בבוקר לעבודה ויש לי מושג כללי איך אני רוצה שהמקום שבו אנחנו חיים ייראה. אני עדיין מקפידה על הדרישה הארכאית מהעיתונות להיות אובייקטיבית. בגלל זה אני נזהרת וכמעט נמנעת מכתיבה פובליציסטית והבעת דעות פוליטיות.
"עם זאת, יש נושא אחד שהרשתי לעצמי 'לצאת הארון' בגללו, וזה מעמדו של בית המשפט העליון וסוגיות שלטון החוק. לדעתי, למוסד הזה יש מניית זהב בדמוקרטיה הליברלית, שנבראה בישראל כמעט בנס. אני מאוד חוששת שבית המשפט העליון יוחלש, יפסיק לטפל בנושאים ערכיים ויידחק לעסוק רק בפורמליסטיקה. מטריד אותי שהמנגנונים האלה, שהם כל כך קריטיים לאקולוגיה של החיים הדמוקרטיים שלנו, נכנסו למגננה. גם פערי ההכנסות האיומים בין עשירים לעניים, האלימות במשפחה ופשע מאורגן מאוד מטרידים, אך אלה דברים שנגלים לעין וברורים לכולם. החלשת בית המשפט — זה דבר פחות גלוי".
הכתבה פורסמה במקור באתר "The Marker"
