מי אתה? "רוני גאמר, בן 36, מתגורר ברמת גן".
מה אתה עושה ביום-יום? "אני במאי, תסריטאי, שחקן ומלמד קולנוע בבית ספר תיכון ביבנה".
ומה עוד? "פרסומות".
באיזה פרסומות הופעת לאחרונה?
באלה:
איך נכנסת לתחום הפרסומות? "פרסומות זאת השלמת הכנסה לא רעה בכלל. כמו חיש-גד כזה: הולכים לאודישנים, יודעים שלא נקבל כלום ואם מקבלים אז וואלה - עשיתי משכורות חודשית ביום עבודה. זה מאוד עוזר".
מזהים אותך ברחוב? "אני מאוד מוכר לאנשים מאיפשהו, אבל הם לא מצליחים לקשר מאיפה. קורה לי שאני הולך ברחוב ואנשים ניגשים לומר שלום ואז הם מבינים שהם לא באמת מכירים אותי".
אחרי שאתה מופיע בפרסומת גדולה, מפרסמים כבר פונים אלייך או שעדייך צריך אודישנים? "מפרסמים דווקא מפחדים מפרצוף יותר מידי מוכר שזה גם עניין, לא פעם באודישנים שואלים אותך מתי הצטלמת לאחרונה לפרסומת. יש שחקן שאני מכיר שהיה סוג של פרזנטור של חברה, נדמה לי של בנק כלשהו, והוא מאוד מזוהה עם הבנק, הוא פשוט לא מצליח לקבל שום פרסומת אחרת בגלל זה".
איך היה לצלם פרסומת עם אחת הנשים הנחשקות בישראל – שיר אלמליח? "האמת? לא היה לי מושג מי זו. נדמה לי שהיא ממש התבאסה שלא זיהיתי אותה. בבוקר שאלתי אותה 'אז את משחקת את השכנה?'. במהלך היום כשהגיעו צוותי צילום היא נהייתה יותר נחמדה אליי והתרככה. התלמידים שלי בבית ספר צחקו עליי – 'מה אתה לא יודע מי זאת שיר אלמליח?'".
אתה הולך גם לאודישנים לתפקידים דרמטיים? "לא כל כך. הייתי רוצה לשחק בסדרה אבל מלהקים מסתכלים קצת עקום על מי שלא סיים שלוש שנים של בית ספר מוכר למשחק. זה קצת יותר קשה כשאתה לא בוגר של ניסן נתיב או יורם לוינשטיין. לשמחתי יש לי יותר מעשרים שנה של משחק מול מצלמה וסדנאות משחקי שלקחתי והעברתי וזה עוזר מאוד".
אפשר להתפרנס מפרסומות? "אם משלבים בין הוראה לבין פרסומות, כתיבה, עריכה אז אפשר להתפרנס מהתחום. בעצם, צריך לשלם על המשפחתון של הילד".
וכשהיית רווק? "זה הספיק לי לתקופה אבל בארץ זה קשה".