"אליעזר ז'ורבין היה פטריוט ישראלי נלהב. ישראל בערה בלבו באש לוהטת והוא חש שעליו לעמוד על צדקת קיומה וצדקת דרכה ללא לאות, ללא הפסקה", כך כתב השבוע נשיא המדינה שמעון פרס באיגרת ניחומים ששלח אל המשפחה, "הוא בורך במרץ בלתי רגיל, והוא שש לכל מערכה שחשב שיש בה מן המועיל והדחוף למדינת ישראל. הוא היה איש תקשורת כל ימי חייו. הוא סבר שישראל משלמת מחיר יקר בגלל שהיא לא יודעת להסביר את עצמה ועל כן הוא פיתח מערכת הסברה ענפה משלו. הוא היה חבר, גם כאשר לא הייתה חברות אידיאולוגית בינו לבין חבריו. הוא ראה בחברות ערך בפני עצמו. הוא השתתף במערכות שתמכו בי ובמערכות ששללו את דעתי. אבל חברותינו לא נפגמה גם במצבים סותרים. יהי זכרו ברוך".
ניסח את המודעות מחדש בצינוק והבין שהוא רוצה להיות פרסומאי
ז'ורבין, האיש שהקים את "רשת דחף", שהיה במשך שנים רבות משרד הפרסום הגדול בישראל, נולד ב-1924 ברוסיה, עלה לישראל עם משפחתו בגיל שנה, ומאז התגורר בשכונת מאה שערים הירושלמית כבן למשפחה חרדית עם שמונה אחים ואחיות. בנעוריו החליט לעזוב את הדת ולהצטרף ללח"י. התפנית הגדולה של חייו הייתה דווקא בזכות מעצרו על ידי הבריטים: "הם עצרו אותו ואז הוא נשלח לכלא באריתראה, שם הוא ישב שבע שנים", מספר בנו אורן, "שם גם נוצרה החברות שלו עם יצחק שמיר. באיזשהו שלב הוא נשלח למספר חודשים בצינוק, ושם הוא קיבל לידיו את עיתון הארץ, ובשביל להעביר את הזמן הוא התחיל לשחק עם המודעות ולנסח אותן מחדש וככה בא לו הרעיון של להיות פרסומאי. כשהוא חזר לארץ ב-1953 הוא הקים את דחף".
"דחף", שקיים עד היום, היה יותר ממשרד פרסום. עם השנים ז'ורבין הקים גם רשת סניפים ארצית שנועדה לטפל בעסקים קטנים ולתת להם במה לפרסום מקומי. בשנות ה-70, ז'ורבין החל לעבוד עם פוליטיקאים במערכות בחירות ואז גם הגה את הראיון החדשני לפתוח גם מכון סקרים בניהולה של לא אחרת ממינה צמח. הוא היה גם שותף להקמת ערוץ הקניות, ונותר, יחד עם אורן בנו, הבעלים העיקריים של הערוץ עד היום.
"הוא עבד הרבה שנים במערכות בחירות", מספר אורן, "הוא עבד בעיקר עם מפלגת העבודה, ועם בן גוריון ונתן את הסיסמא 'הגידו כן לזקן'. אבל ב-1977 הוא עשה את הקמפיין של מפלגת הליכוד ויצר עבורם את הסיסמא 'הליכוד כח 1', שהביא למהפך הפוליטי הראשון בישראל. ב-1981 הוא עשה את מערכת הבחירות בשביל שמעון פרס, ב-1984 הוא עבד עם חברו הטוב יצחק שמיר, 'המחנה הלאומי', המונח שכולנו מכירים עד היום, זו המצאה שלו. גם היוזמה לחבר בין שמעון פרס ליצחק שמיר לממשלת אחדות ב-1984, הייתה יוזמה שלו".
"הכרנו במערכת הבחירות לכנסת השישית ב-1965", מספר יוסי שריד, "הוא היה איש בעל חושים מאוד מחודדים, אמנם לימים קם לו מכון סקרים בראשותה של מינה צמח, אבל הוא לא היה זקוק למכון סקרים כי הוא היה סקר טוב בפני עצמו הוא היה ברומטר טוב וידע לאבחן היטב את מצב העניינים. הוא היה איש שעמד ברשות עצמו, אנשים חושבים לא הרשימו אותו באופן מיוחד, הוא היה איש דעתן, לא היסס מלהביע את דעתו, וזו תכונה חשובה לאיש שעובד במערכת פוליטית".
"הוא היה האורים והתומים של הענף"
עד עצם היום הזה, אחד מחבריו הטובים של זו'רבין היה הפרסומאי הוותיק יורם באומן: "אנחנו מכירים בערך 35 שנים, כשאני הייתי חבר טוב של בנו בועז", מספר באומן, "לאורך כל השנים תמיד שמרתי איתו על קשר מאוד ידידותי שנבע מהערכתי אליו כבן אדם שאפשר לשמוע ממנו ללמוד ממנו לשוחח איתו. הייתה לו תמיד חיבה לאנשים צעירים, ומטבע הדברים כאשר בחרתי במקצוע הזה שקוראים לו פרסום, אז היה לי עוד יותר מה לשמוע ממנו. הייתי בן בית אצלו בבית וראיתי אדם בעל אישיות כובשת, הומור, חיוך ויכולות עסקיות יוצאות דופן, הוא היה פרסומאי והרבה מעבר לכך, הוא היה איש עסקים היו לו עוד עסקים גדולים אחרים מעבר לפרסום היה תמיד מחובר מאוד בקרבה גדולה לדור מקימי המדינה. יצחק שמיר, רבין, אולמרט רוני מילוא, פרס. את כל האנשי האלה ראיתי אצלו בבית, באים להתייעץ או לטכס עצה.
"מעבר לזה 'דחף' בזמנו היה משרד הפרסום הגדול במדינה, הוא עסק בקמפיינים נבחרים, גם בקמפיינים פוליטיים וגם שירות המודעות של דחף שזה רעיון עסקי מדהים איך כל חנות ספרים יכלה אז למכור מודעות מילים של דחף. אף אחד אחר מאז לא הקים שום דבר כזה או משהו דומה לזה. האיש ידע להבין את השוק ולעשות יותר מכל אחד אחר. הוא היה האורים והתומים של הענף".
"הדבר שהכי אפיין את אבי עוד מימי הלח"י זה הסודיות. הוא היה כספת, וזו אחת הסיבות ששבגללן כל הפוליטיקאים סמכו עליו, בגלל שהם ידעו שמה שהם אומרים לו לא ייצא לעולם לאף אחד, הוא היה נטול אינטרסים, והיה חכם והדעה שלו הייתה מאוד חשובה להם, והוא אחד היחידים שהעז להגיד גם את מה שרצו לשמוע וגם את מה שהם לא רצו לשמוע אבל היה טוב שהם ישמעו. היה לו מנטרה - 'על מילה שלא אמרתי, מעולם לא הצטערתי'. אני זוכר שהיה לו את השולחן הקבוע באולימפיה, המסעדה המיתולוגית של משה פרנסיס, וכל גדולי האומה היו יושבים איתו בשולחן ומנהלים את המדינה. עזר ויצמן, יצחק רבין, שמעון פרס, אהוד אולמרט, רוני מילוא, דן מרידור, ארין שרון. הוא היה יודע ללכת עם הקדמה, להתחבר לשינויים ולצפות אותם מראשון. למשל, כמה שבועות לפני רצח רבין, אבי היה אצלו יחד עם מינה צמח ואמר לו יצחק ידידי תיזהר הם יהרגו אותך".
כולם רצו לשבת ליד ז'ורבין באולימפיה
לא רק גדולי המדינה הגיעו לאולמיפיה, אלא גם אנשי תקשורת שהגיעו לרחרח אחר הנעשה במדינתו הקטנטונת: "היינו באים לדוג סקופים, אני מניח ששם הכרנו", מוסיף חיים יבין, "הרבה סקופים לא יצאו משם, לא אצלי על כל פנים, אבל במסגרת הניסיון הזה היו נכנסים להתחכך, לעשות מינגלינג ולהתעדכן. היה פולחן שלם בימי חמישי, כולם היו מתקבצים מסביב לשולחנות מסויימים ועניין רב סביב השולחן של ז'ורבין ורבין, הייתה לו השפעה אדירה על מנהיגי המדינה. הוא איש מאוד נעים הליכות, לא היית מעלה על דעתך שתשב איתו לצהרים ואתה תשלם את החשבון. בבחירות בשנת 1981, ז'ורבין זיהה את הנתנדנדות סביב שמעון פרס והוא שכנע אותו להציב את יצחק רבין בראש המפלגה. הוא ומינה צמח עלו לירושלים ושכנעו את פרס, כיוון שרבין היה אז יותר פופולארי והייתה לו אמורנה שאם רבין יעמוד בראש הרשימה למערך יש סיכוי טוב יותר לנצח. הייתה לו ענווה וצינועת, הוא יכול היה בהינף אצבע להפוך לשר, אבל התמחק מכל משרה. הוא היה איש צנוע שרצה להתעסק רק בענינייו העסקיים, ולא הניח את עצמו במבחן של להוביל את המדינה, שהייתה דבר יקר מאין כמוהו מבחינת אליעזר".
"זה היה כבוד גדול לשבת בשולחן של ז'ורבין באולימפיה", מוסיף יורם באומן, "כולם עלו לשם לרגל, כי הרבה מענייני המדינה נרקחו שם. אליעזור היה מאוד אקטיבי ודומיננטי, והצליח לשמור על מערכות יחסים ידידותיות עם כל המתחרים שלו, הייתה אז ג'נטלמניות והרבה יותר קולאגיליות והוגנות ממה שאנחנו רואים היום".
ניהל מערכת יחסים עם מינה צמח, אבל תמיד אהב את אשתו
ז'ורבין הותיר אחריו שלושה ילדים: ליאורה, בועז ואורן, שמנהל את ערוץ הקניות ואחראי על פרסום מותג קוקה קולה עד היום, במסגרת דחף 1. אשתו של אורן, נטע, מספרת על האדם שהיה דומיננטי מאוד בחייהם: "אני יכולה להבין איך כל כך הרבה אנשים באו אלייו ונמשכו אליו כמו אל מגנט, הוא היה מאוד ישיר, מאוד אמיתי, והוא היה חבר כמו שכתוב במילון. הוא ידע לתת לך הרגשה שאתה מלך העולם, ואז הוא יכול היה לתת ביקורת שתקבלי אותה וזאת הייתה הגדולה שלו. כשאליעזר ביכולת המדהימה והממגנטת הוא היה מישיר מבט עם העיניים הכחולות והמהפנטות שלו, שחודרות פנימה עמוק. כשהוא אמר לי שאת הכי יפה בעולם, הרגשתי נסיכת אנגליה ואז גם היית יכולה לשמוע דברים שיכלו לעזור גם אם לא היו נעימים. אנשים היו מוכנים לשמוע הכל מאליעזר כי ידעו שמה שהוא יגיד זה אמיתי ובלי אינטרסים. הוא היה מלא חוש הומור והעריך אנשים עם חוש הומור. הוא היה אמיץ ולא פחד משום דבר מאף אחד".
בשנת 1981, נפטרה אהבתו הראשונה של זו'רבין ואם ילדיו, ממחלה קשה. ז'ורבין היה איש נאה מאוד, אך סודי ביותר. לאחר מות אשתו הוא ניהל רומן במשך כמה שנים עם שותפתו מינה צמח, אך השניים מעולם לא התגוררו יחד. גם לאחר פרידתם הם המשיכו לעבוד יחדיו ונשארו חברים טובים מאוד. צמח סרבה להגיב לכתבה.
"הוא היה אדם מאוד דיסקרטי", מסבירה נטע, "היחידה שהוא היה מדבר עליה תמיד בעיניים נוצצות הייתה שולה אשתו, הוא העריץ אותה ודיבר עליה המון. הם הכירו דרך אחיה, שישב עם אליעזר בכלא באריתראה. היא הייתה אישה יפייפיה, הוא היה חתיך הורס. היא הייתה פייטרית והוא העריץ את התכונה הזאת, גם אימא שלו הייתה אישה חזקה ודומיננטית והוא העריץ חריצות. היא הייתה מנהלת מקווה והוא תמיד היה מספר שבבוקר מוקדם לכל אחד משמונת האחים היו מחכים נעליים מצוחצחות, גרביים מסודרות ומבגדים מגוהצים ומריחים נפלא והוא לא הבין איך היא הייתה מספיקה לעשות את הכל. לכן הוא גם העריץ את שולה, שהייתה פייטרית במחתרת, בדיוק כמוהו”.
