אורלי אדלסון היא אולי הישראלית הכי בכירה שלנו בתעשיית הטלוויזיה בהוליווד. כנשיאת ITV אמריקה, השלוחה האמריקאית של רשת הטלוויזיה הבריטית, היא מפקחת על כל היבטי התאגיד, החתום בין היתר על הצלחת התכניות “מטבחי הגיהנום”, “סיוטי המטבח” ו”פירסט 48".
אדלסון, עד לפני שנה וחצי מנהלת בכירה בחברת ההפקות “דיק קלארק”, ניהלה הפקות ענק בהן טקס פרסי גלובוס הזהב, טקס המוזיקה האמריקאי, משדרי השנה החדשה וטקס פרסי הקאנטרי. תחת הנהגתה של אדלסון חוותה החברה צמיחה בגזרת הרייטינג ובגזרת ההכנסות.
ב-2013 היא זכתה למועמדות שלישית ברציפות בטקס פרסי האמי על תפקידה כמפיקת אחראית על טקס פרסי גלובס הזהב, ועבודתה הייתה מועמדת ואף זכתה ליותר מ-60 פרסים, בהם אמי, סאג, WGA ועוד.
לקראת כנס חדשנות בטלוויזיה, שייערך בשבוע הבא בירושלים, נפגשנו לשיחה קצרה על טלוויזיה, ניהול ונשים.
את אדלסון הכרתי בשנה שעברה, כשהשתתפה באחד הפאנלים של הכנס אותו אני עורכת. היא אישה יפה, מטופחת ומאד נעימה, אבל אל תטעו בה. היא אחת שעובדת מאד קשה, עושה עסקאות ענק וקרת רוח. את דרכה בהוליווד קנתה בעבודה קשה ותובענית.
היא תופיע ביום השני של הכנס בפאנל שנושאו אדפטציות באזורים שונים.
איך זה להיות אישה ישראלית בתעשיית הבידור? האם יש “כח ישראלי” בהוליווד או שרק נדמה לנו?
“אני גאה להיות ישראלית. אני מוצאת שמוסר העובדה הישראלי גבוה ביותר. כנראה שכך חונכנו, ולשירות הצבאי יש השפעה ניכרת על כך. הישראלים מפוקסים והישגיים ויש להם תרבות של עבודה.
“בהוליווד כיום יש כבר חבורה גדולה של ישראלים פעילים ומוכרים. יש יוצרים מוערכים כמו חגי לוי (“בטיפול” ו”הרומן”), יש את גידי רף (“הומלנד” ועכשיו “דיג”) ויש מפיקים בכירים ומנהלים כמו שרון טל מ-FX, נועה תשבי ועוד. חגי פתח את הדרך ליוצרים, ומאז נעשות עוד ועוד סדרות ופיתוחים רבים נמצאים בתהליכים”.
האם יש לך אג’נדה בפיתוח תוכן? האם זה מבוסס על העדפות הקהל או שיש לך שיקולים אחרים?
“קודם כל ולפני הכל אני בוחנת את ה-Quality of Story ומי הדמויות. זו הנקודה הקריטית ביותר בהחלטות תוכן – תמיד לחפש את הסיפור המעניין ומה מסתתר בו, לאן הוא יכול להתפתח ומי הדמויות שמובילות אותו. אחר כך אני תמיד אשאל עצמי אם הסיפור מתאים לארה”ב, אחר כך אם זה מתאים להיות סיפור גלובלי ולבסוף אבדוק אם לפורמט או לתסריט יש הזדמנות נלוות כגון מרצנדייז, פעילות דיגיטלית, אתר מעריצים וכו’. אבדוק את הרעיון מאספקטים נוספים שהם מעבר לסיפור הטוב”.
אדלסון מעטרת בקביעות רשימות יוקרתיות כמו “מאה הנשים המשפיעות בתעשיית הבידור” של ה”הוליווד רפורטר” והנשים המשפיעות ביותר של מגזין וראייטי. בנוסף היא מכהנת כחברת הנהלה של “נשים בקולנוע”. במסגרת זו היא עוזרת לנשים צעירות להתקדם בעסקי הבידור, תקשורת ומדיה.
“ב-ITV הקריטריונים תמיד היו העדפה על בסיס כישורים ועמידה ביעדים. אם אתה מנהל תוכן טוב – תקבל את התפקיד, אם אתה איש מכירות מצוין, כנ”ל וכך לגבי שרשרת התפקידים.
“אין העדפה על בסיס ג’נדר אלא על סמך כישורים והתאמה לתפקיד. ב-ITV יש לי יותר נשים מנהלות מחלקה מאשר גברים. הן התאימו לפרופיל המבוקש והן פשוט טובות. זה מאד פשוט אני מאמינה ב-Go for the best”.
איך את רואה את הקריאה ההוליוודית לשוויון הזדמנות לנשים?
“אני ערה לפערי השכר ולחוסר שוויון בין גברים לנשים. בבדיקה שערכנו על 250 סרטים גילינו שהיה מיעוט בולט במספר הנשים שהועסקו – 7% מהבמאים היו נשים, 5% צלמים, 23% מוסיקאים ועורכים). מאז 2007 אנחנו עורכים סקר בקרב 4,500 שחקנים ורק כ-30% מהן נשים. נתון זה לא השתנה כבר כמה שנים.
“אני מאד פעילה ומאמינה בקידום נשים. אני כבר כמה שנים מנטורית של נערה היספאנית צעירה ועכשיו היא עומדת ללכת לקולג’. היא הראשונה במשפחתה שסיימה בי”ס תיכון. מלבד זה אני כמה שנים עומדת בראש ארגון Woman in Film ואני מאד פעילה בו”.
את מתגעגעת לישראל? אם לא היית חיה בלוס אנג’לס את חושבת שהיית עוסקת כאן בתחום?
אדלסון מצחקקת: “הו כן, אני בטוחה שאני עובדת עם החברות הגדולות ביותר ברמה הגלובלית ומתוקף כך אני עובדת עם הטובים ביותר, ביניהם גם ישראלים שאני מאד אוהבת לעבוד איתם”.
יש לך קולגות נשים בתעשייה שאת מייחסת להן תכונות אגרסיביות כמו של גברים? האם הוליווד שוביניסטית בעינייך?
“אני מאמינה שאדם הוא תוצר של אישיותו וכך באה לידי ביטוי גם התנהגותו. באותה מידה שיש נשים שמאמצות לעצמן תכונות גבריות, יש גם גברים שהם אגרסיביים כי הם כאלה ולא בגלל שהם גברים. אותו גבר לגבי נשים.
“זה נכון שלעיתים כאישה יותר קשה לך כי את נדרשת לג’אגל בין הבית לבין קריירה תובענית. גם אני לא פעם נתקלתי בכך ובעלי (דאז) מאד תמך בי ועזר לי.
“אני מאמינה שנשים יכולות לעשות את עבודתן גם מהבית ולא חייבות להיות פיזית במשרד. ישנם היום הרבה פתרונות שמקובלים עליי. הקריטריונים להצלחה בעבודה מאד ברורים לי והם אובייקטיביים ולא סובייקטיביים”.
“בהחלט. אני אמנם נוסעת המון בכל העולם, אבל אני מנסה לשלב חיי פנאי. יש לי חברים בכל העולם וכמה מחברותיי הטובות נשארו חברות הילדות שלי מירושלים. אנחנו משתדלות למצוא זמן ודרכים להיפגש”.
לאדלסון אמא בת 90 וצלולה שחיה בירושלים ביחד עם אח שלה שהוא רופא במקצועו, והיא מקפידה להגיע לארץ כמה פעמים בשנה או להיפגש איתם באירופה ובארה”ב.
איזה ספר קראת לאחרונה והאם את נשארת להצביע בבחירות?
“בוודאי שאני נשארת”.
היא אמנם לא גילתה לי למי היא מצביעה, אך ניכר שאדלסון מעודכנת מאד בפוליטיקה הישראלית. היא מצהירה על עצמה כמי שקוראת מדי יום את המהדורה הדיגיטלית של “הארץ” ושל “ג’רוזלם פוסט”.
ולגבי הספר, היא נאנחת, כמובן שאת החדש של ארי שביט, “My Promised Land”. הספר, שהוא רב מכר, נפלא, וכמו אמריקאים יהודים רבים, הספר כבש גם אותה.
אדלסון מדברת בגאווה על היותה ישראלית, על השירות הצבאי שעשתה ועל עבודתה. היא תופיע בפאנל של נשים בכירות מהוליווד בכנס הטלוויזיה INTV בשבוע הבא. הכנס נערך בארץ זו השנה השלישית. הוא יתקיים בירושלים בתאריכים 15-16.3, ובמסגרתו יתקיימו הרצאות ופאנלים בנושאי תוכן, מדיה וחדשנות, בהשתתפות בכירי התעשייה בארץ ובעולם. לפרטים והרשמה: in-tv.net/register
