הכותרות
יום משעשע בכותרות העיתונים. זה לא קורה כל יום: בעוד ישר”ה מביא בקול גדול מסר מלשכת רה”מ, “ישראל לא צריכה בחירות עכשיו”. למרות שזו הכותרת הראשית, כלומר המסר הכי ענק שאפשר להביא מטעם הרה”מון, בא דן מרגלית, באותו עיתון עצמו, ואומר שלמעשה הקואליציה יצאה לדרך. שזה יפה בסך הכל, ומעיד על חופש הביטוי. מרגלית גם כותב בטור זה, כאילו בתשובה לשאלתי אתמול, מדוע אינו כותב אלא רק מצייץ, שנתניהו הפר את הבטחתו לתמוך בחוק הגיור.
הכותרת ההפוכה לחלוטין לישר”ה מופיעה דווקא בהארץ: “נתניהו מקדם בריתות, ומעריך שהממשלה עשויה להתפרק בתוך חודשים”.
זה מה שבחרו לצטט בישר”ה:
“אנחנו הולכים עכשיו למושב החורף. אנחנו, אני מקווה, נלך עוד להרבה מושבים. הדבר האחרון שאנחנו צריכים עכשיו הוא בחירות, זה הדבר האחרון שעם ישראל זקוק לו כרגע. אנחנו רוצים להמשיך עם הממשלה הזאת, עם הכנסת הזאת, להמשיך להוביל את עם ישראל בדרך הנכונה, ויחד איתכם אני בטוח שנעשה את זה. המשימה הראשונה היא ראיית הנולד. אם אין ראיית נולד לא יכולה להיות תקומה, גם אין שום משמעות בחזון, אין שום משמעות לעשייה, אין שום משמעות לשום דבר, כי בסופו של דבר האירועים קובעים ושולטים בציבור שאותו אתה אמור להוביל – הדבר שנגזר ממנו זה מה אתה עושה אל מול העולם המתהווה, וכיצד אתה מבטיח את עתיד המדינה, ועתיד המדינה זה עתיד העם”.
ואילו בהארץ, כאמור, מסר אחר לגמרי:
…בפגישה העריך נתניהו שהקואליציה עשויה להתפרק בחודשים הקרובים ושבכל מקרה הבחירות יתקיימו בשנה הקרובה. עוד העריך נתניהו שתקציב המדינה הנוכחי הוא האחרון שממשלתו תעביר לפני הבחירות. לדברי ראש הממשלה, הקדמת הבחירות הפנימיות נועדה להכין את הליכוד לבחירות הבאות, בדומה להכנות שעושות מפלגות נוספות בימים אלה…
בידיעות, המתגאה בסקופ על החבירה של ציפי לבני ויאיר לפיד, אין כמעט התייחסות לבחירות, כן או לא, למעט חצי משפט על גורמים בקואליציה הטוענים שנתניהו רוצה להרגיע את הרוחות ולשדר כי פניו אינן לבחירות.
במעריב יש בשער ציטוט אחר לחלוטין מדברי נתניהו: “נאמנות, או שנלך לבחירות”.
לא הצלחתי למצוא בעיתון את הציטוט הזה, אבל בהמשך מצוטטים דבריו כפי שהוא מופיעים בכותרת ישר”ה: “הדבר האחרון שאנחנו זקוקים לו עכשיו זה בחירות”.
מסקנת ביניים מכל האמור לעיל: הארץ חפץ בבחירות עכשיו, ישר”ה מנסה למנוע אותן בכל כוחו.
מתקלקלים
איך מבלבלים אתכם רשתות השיווק עם מבצעים ואריזות חיסכון (רותי לוי) וכאלה, וגורמים לכם לשלם יותר.
כלומר, כל יציאה לקניות, לא משנה איפה, היא יציאה לשדה קרב, בו עליכם לשמור על הארנק שלכם הכי קרוב לכיס, לתיק או ללב, בעוד הרשתות מנסות לפשוט את עורכם. לא יפה ככה.
לא בכדי הפכה הכתבה לנקראת באתר ומקודמת גם בראש עמוד הבית של הארץ.
את הכתבה ערכה נועה אסטרייכר. איך אני יודעת? כי היא כתבה על כך בפייסבוק. לא אינפורמציה שעורכים משתפים בדר”כ עם הציבור.
נשואים+מינוס, פרויקט מיוחד של כלכליסט על שקיעת מעמד הביניים.
כלכליסט לא רק יצר סדרת כתבות אלא גם סרט. ניסיון מעניין.
משתכשכים בביצה
הלך לעולמו בן בראדלי, 93, שערך את וושינגטון פוסט ועמד מאחורי הכתבים שחשפו את פרשת ווטרגייט.
סוני פיקצ’רס רכשה 50% מערוץ הטלנובלות ויוה של דורי מדיה, בבעלות תמי מוזס-בורוביץ’ ונדב פלטי.
רציתי לתהות אם ז’אנר הטלנובלות עדיין קיים, והנה מתברר שמה אני מבינה. חי, קיים וזוכה לנאמנות גבוהה.
ליסה פרץ לא תערוך יותר את גלריה היומי אלא רק את מהדורת הסו”ש. תחליף אותה באמצע השבוע רוני בר.
כל ערוצי וואלה עברו באחרונה עיצוב מחדש. אלגנטי, חדשני וקליל. אהבתי.
צ’פחו את המעצב/ת אם תיתקלו בו/בה.
נשות הוליווד
♦ הוליווד וגם ישראל, עסוקות בפנים של רנה זלווגר. כולם תוהים מה קרה לפניה של השחקנית בת ה-45, ומאשימים את המנתח הפלסטי שלה, ומנתחים את הניתוחים. אני לא באמת יודעת כמה ניתוחים עברה, אבל לא זאת הנקודה. דומה שאנשים לא מוכנים לקבל את התמורות שהזמן מחולל בפניהם של בני אדם.
התגובות מרושעות ודוחות, ממשהו כמו פניה קפאו כמו הקריירה שלה, דרך פעם עוד היו לה פנים, ועוד. אני מתקשה להאמין שמדובר בסך הכל בתלונות נגד הפלסטיקאי. התלונות הן במישור החמור יותר: איך רנה זלווגר העזה להזדקן. איך ייתכן שהבחורונת החמודונת שפניה היו סמל למתיקות ילדותית כולל לחיי תפוחים אדמדמות הפכה לאישה בת 45 שהזמן לא פסח עליה, סליחה על הקלישאה.
זו כמובן לא המצאה ישראלית, אלא שאובה מעיתונות העולם, אלא שבעולם כתוב שהיא נראית “אישה אחרת”, ואפילו “זוהרת”, וגם “צעירה יותר מב-2001″ (זכותה), רק בישראל הזעזוע הנורא הוא בנוסח “מה קרה לה”. לטעמי האישי היא נראית גם היום מצוין וגם נפלא, לא משנה בזכות מה או בזכות מי, ואין לי מושג מה רוצים ממנה קובעי הטעם הישראלים (טוב, לא רק הישראלים).
שני הצילומים שלמטה לקוחים מידיעות. הימני מע’ 14, האמצעי מהשער והשמאלי מעמוד הבית של mako. 
הצילומסך התחתון לקוח מעמוד הבית של נענע10. והוא שואל שאלה הפוכה, אבל ממש זהה: “איך קים קרדשיאן נראית טוב בגיל 34″. כי הרי גיל 34, אם אתה בן 18, זה סוף הדרך. אבל אין בנענע10 עורכים בני 18, אני מקווה, לא?
והנה יש לי תגבורת מהגארדיאן.
To be a female celebrity is to lose at every turn. Dare to age? Face-shame at best and be out of work at worst. Get noticeable plastic surgery on your face to combat the inevitable ageing? At best, you will be mocked for your narcissism and delusional attempts at hanging on to your youth; at worst, you’ll be out of work again. The continued evolution of our obsession with famous people has birthed a strange phenomenon: the bodies of total strangers are considered collective public property to be casually evaluated, critiqued … and discarded.
גם טורי ספלינג החולה זכתה לצקצוקים ב-mako, למשל, “למה היא נראית ככה?”. למה? כי מה לעשות, היא כבר לא דונה מרטין יותר (גיבורת סדרת האיכות שכולנו אהבנו עד מוות, בוורלי הילס 90210).
אולי כבר סיפרתי את זה פעם, אבל אחד מקוראי הבלוג המחוננים, המגיב שמפציע לעתים בכינוי אלאמי, הוא הוא ממציא הביטוי המכונן (בשני רחובות במרכז תל אביב בסוף המילניום שעבר), “סדרות האיות”. מדובר בסדרות שאחראי עליהן אביה של טורי, המפיק הדגול אהרן ספלינג, תנצב”ה.
זה היה רגע של היסטוריה נוסטלגית.
בלוגלנד/ רשת/ פייסבוק
עובדי לשכת רה”מ הכינו לו ברכת יומולדת 65 חביבה. נו, עד 120.