"עבודה ערבית" היא מסוג הסדרות שאנחנו לא רואים הרבה, שמצליחה להיות גם מהנה ומצחיקה, אבל גם להעביר לצופה את התחושה שהוא רואה משהו אחר, משהו חשוב, שכאן כדי לשנות. בין היתר, הסדרה שופכת אור על טיבו של הערבי הישראלי בחברה היהודית, ואיך הוא רואה את עצמו דרך עיני היהודים ודרך עיניהם של הערבים.
הבוקר, בפאנל שנערך בירושלים שעסק בסדרה, ניסה סייד קשוע להסביר מדוע הסדרה הפכה לקונצנזוס בכל שכבות האוכלוסיה. הסוד, מבחינתו, טמון בצורת ההגשה. "לא באתי עם סדרה על הכיבוש וביקשתי לשים אותה בפריים טיים, באתי עם סיטקום, הרקע שלי זה נשואים פלוס, משפחת קוסבי, אני חושב שאני יודע מה הצופה הישראלי יכול לקבל ולעכל ולכן הסדרה שכתבתי היא מגיעה בצורה מעודנת ולא אין יור פייס/ אני מכיר את גבולות השיח בטלוויזיה מסחרית, אני מודע ליכולת התמרון, גם כעיתונאי, אבל האמת שאני כן סומך על טעמו של הצופה".
"החברה הישראלית היא רוויית גזענות", הוסיף קשוע, "ואין דבר רע בלהראות את זה, אבל צריך לדעת איך, וכשעושים את זה בצורה הומוריסטית אפשר להגיע לצופה בלי ליצור אצלו אנטגוניזם"
הפאנל הזה נערך בשיתוף "קשת" והמכון הישראלי לדמוקרטיה, והשתתפו בו סייד קשוע, יוצר הסדרה, רן תלם, סמנכ"ל התכניות של קשת ובמאי הסדרה שי קפון. אליהם הצטרפו גם שיבי פורמן, יועץ שר החינוך לענייני ערבים וחרדים, מייסד "העין השביעית" והעורך הראשי לשעבר עוזי בנזימן, עורך העין השביעית חנוך מרמרי, חוקר התקשורת פרופ' סמי סמוחה, מנכ"ל רדיו א-שמס סוהיל כראם ומנכ"ל הוועדה הישראלית למדרוג ד"ר יפעת בן חי-שגב.
במהלך הפאנל עלתה השאלה האם קשוע מעדן את מסריו עבור הקהל הישראלי, או שהוא לא מגביל את עצמו, והוא הסביר שדווקא כן. "כתבתי פרק על יום הזיכרון ועל המשמעות שלו עבור אמג'ד, אז ברור שהייתי רוצה לעסוק גם במשמעות של הנכבה, אבל ברגע שיהודים בישראל רק שומעים את המילה הזאת סומרות להם השערות והם מיד חושבים שהמשמעות היא שכל הערבים רוצים להעיף אותם מפה ולזרוק אותם לים. אני מעדן את המסר עבור הצופים הישראלים ומנסה להעביר להם את הכאב של הערבי על יום הנכבה בצורה אחרת שהיא פשוטה ועדינה יותר אבל תעביר עדיין את המסר".
ד"ר אריק כרמון, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, תהה האם במקום ערבי, הסדרה הייתה יכולה לעסוק בחרדים. האם הדילמות והגזענות היו זהות? "אני כותב בגוף ראשון מתוך ניסיון בעולם שלי" הסביר קשוע "כמובן שיש גזענות בכל שכבות החברה, גם בין יהודי ליהודי, ולקח לי הרבה זמן להבין שיש גם ערבים שחושבים אחרת ולא כמוני. לא הייתי רוצה להיות מושווה למישהו מהתנועה הישראלית כמו שלא הייתי רוצה להיות מושווה לאתיופים או חרדים או כל מי שאני לא מזדהה איתו"
קשוע מספר בחיוך שממש כמו אמג'ד, הדמות שכתב, גם הוא רואה את עצמו כ"בן להורים מקרקוב", הדרך שלו להגיע לנושאים הכבדים והקשים יותר היא לעשות את זה בקומדיה. קומדיה על אדם שיש לו משפחה לתפעל והורים משוגעים ושכנים מוזרים. אחרי שניים שלושה פרקים כאלו, הוא יכול לספק פרק שיעסוק בנושא יותר רציני.
חוק התקשורת פרופסור סמוחה, הציג גם נקודת ביקורת. לטענתו, התכנית מציגה תהליך בעייתי כי היא מראה רק תהליך ישראליזציה שערבים עוברים ולא תהליך פלסטיניזציה שמתרחש גם הוא. הערבים מתקרבים עם הזמן לצד הפלסטיני, אבל לזה אין ייצוג בסדרה.
מנכ"ל רדיו א-שמס סוהיל כראם סיפר כי בהתחלה במגזר לא ממש קיבלו את הסדרה כי היא הציגה ערבי סטריאוטיפי אבל לא ישראלי סטריאוטיפי. אבל עם הזמן הם שינו את עמדתם כי הסדרה והדמויות התפתחו והסדרה עשתה צעד עצום, למרות שהגטאות התקשורתיות עדיין לא נפרצו. חנוך מרמרי הסכים איתו. "הסדרה מצחיקה ונפלאה, אבל אין שום ייצוג לקירוב ולשיפור בתוך המרחב התקשורתי. אם מסתכלים בכל גופי התקשורת, עדיין הערבי היחיד יהיה הכתב לענייני ערבים. יש מבוכה בעיתונות ובתקשורת, לא מצליחים להבין איך אין יותר ערבים בתקשורת".