"לישון עם האויב", צוחקת ואומרת ג’ניפר סאלקי על חייה עם בעלה ברט. היא נשיאת חטיבת הבידור של NBC יוניברסל, הוא נשיא אולפני הטלוויזיה פוקס 21. שניהם ביחד אחראים לכמה מההפקות הגדולות ביותר והמוצלחות ביותר היום בטלוויזיה האמריקאית. הזוג חי ונושם טלוויזיה.
"היו זמנים שזה היה יותר מסובך, במיוחד כשהכבלים ניערו את עולם הצפייה של רשתות השידור", היא אומרת. "אז זה היה יותר מורכב. היום כבר אין כל כך הצטלבויות בין מה שאנחנו עושים. נפגשנו לפני 27 שנה. תמיד היינו בעסקי הטלוויזיה פחות או יותר. הייתה תקופה שעבדנו בערך יחד. ברט היה כותב ומפיק בתוכנית בפוקס 21, ואני הייתי המנהלת שאחראית להפקה הזאת. אלה היו זמנים יותר מסובכים שלנו. אבל היום אני שמחה לא להיות הבוסית שלו, ואני בטח שמחה שהוא לא הבוס שלי".
ג’ניפר סאלקי מונתה לנשיאת חטיבת הבידור של NBC ביולי 2011, והיא כפופה ליו"ר חטיבת הבידור של NBC, רוברט גרינבלאט. היא מפקחת על פיתוח ומיתוג של למעלה מ־25 סדרות מתוסרטות עבור הרשת בכל עונה, כמו גם על פיתוח והפקה של יותר מ־20 סדרות עבור הסטודיו. את הקריירה התחילה אצל המפיק אהרון ספלינג, היוצר של "בוורלי הילס 90210" ו"מלרוז פלייס" ובדרך הספיקה גם לעבור בפוקס 21.
מאז מינויו של ברט סאלקי לנשיא אולפני פוקס 21 בשנת 2010, החברה פיתחה סדרות עטורות שבחים ופרסים כמו "הומלנד", "סיפור פשע אמריקאי: אמריקה נגד או.ג'יי סימפסון" ועוד. הוא עשה קילומטראז’ ארוך בתחום, ושימש גם ככותב, יוצר, שואו–ראנר ומפיק של סדרות רבות.
נראה שיש היום אופנה בטלוויזיה כולם רוצים להיות "משחקי הכס" - הרבה עירום והרבה דם. כמה זמן זה יישאר איתנו? האם יש טרנדים חדשים שמתקרבים?
ברט: "יש הבדל בינינו. אני עובד בכבלים וג’ניפר עובדת ברשת שידור. החומרים בכבלים בהחלט נוטים להיות יותר נועזים, אז השאלה הזאת כנראה יותר נוגעת למה שאני עובד בו.
"היום יש כל כך הרבה הסחות דעת - בין אם זה אינטרנט, הופעות חיות, אירועי ספורט, יש כל כך הרבה תחרות - שהרשתות והמפיצים החליטו שמה ש’יותר גדול’ זה יותר טוב. אתה תראה שגם שככל שעסקי הקולנוע ממשיכים להידרדר טיפה - תוכניות הטלוויזיה נהיות יותר ויותר גדולות".
ג’ניפר: "אצלנו ברשת אין תקציב כמו שיש בכבלים כדי לייצר סדרות כמו ‘משחקי הכס’. סדרה שכל פרק בה עולה פי ארבעה או חמישה יותר מסדרה שלנו. אבל אנחנו מצליחים ליצור סדרות נהדרות כמו ‘אמרלד סיטי’ או ‘חניבעל’. תוכניות שיש להן אלמנט קצת יותר ‘חשוך’ ונראות כאילו היו יכולות להתקיים באמת על פלטפורמה של כבלים. אבל לעומת זאת - וזה גם יותר חשוב - לרשת שידור כמו NBC יש להיט גדול כמו הסדרה ‘החיים עצמם’. זו דרמה שמאוד מבוססת על דמויות.
"הייתה תקופה שברשתות הטלוויזיה חשבו שסדרות כאלה לא מתורגמות להצלחה בינלאומית ולשווקים משניים. בגלל זה היו הרבה תוכניות כמו ‘24’ או תוכניות משטרה. לכן כשיש לך הצלחה בתוכנית כל כך הפוכה לזה, כמו ‘החיים עצמם’, שהיא ארצית מאוד ומבוססת מאוד על רגשות, זה מעורר ומרגש את כולם כי זה מראה שמדובר בנושאים אוניברסליים".
זה כן לטלפון?
על רקע שלל השינויים הדרמטיים שעוברים על המדיה כולה, נראה לפעמים שבין שאר ההיערכויות וההתאמות מחדש, צריך לעצור רגע ולבדוק אם בכלל יש עדיין מקום להגדרות כמו כבלים ורשת שידור. נדמה שממש בקרוב נגיע למצב שבו כל אחד יגיע לתוכניות שהוא רוצה לצפות בהן על פי דרישה. בני הזוג סאלקי לא סבורים שהגענו לשלב הזה, ולא בטוחים שבכלל נגיע אליו.
"בארצות הברית יש רשתות שידור מסורתיות, הנוטות לשדר את שידורי הספורט ואת החדשות, והן עדיין מביאות הכי הרבה צופים. כל עוד רשתות שידור משדרות פרסומות תמיד ירגישו שזו פלטפורמה אחרת", אומר ברט. "נכון שהיום זה מתחיל להיות מבלבל. שירותי סטרימינג, כמו נטפליקס, אמזון או הולו, הם באמת לפי דרישה ובעתיד תהיה פחות ופחות הפרדה, אבל נכון לעכשיו באמריקה עדיין יש הבחנה חזקה. עדיין יש יותר אנשים בלי שירותים כאלה מאשר אנשים שיש להם שירותים כאלה".
ג’ניפר: "תוכנית כמו ‘החיים עצמם’, שמביאה 15 מיליון צופים בערב, היא משהו שאי אפשר להשוות לעולם הכבלים. זה גם מוכיח שהרבה אנשים שכבר ויתרו על רשתות השידור וצפו בשידורים בכבלים חזרו רק כדי לראות את התוכנית. אני חושבת שזה בעיקר קשור לתוכן. אם יש להיט, אז התוכנית יכולה לפרוץ גבולות ולהיות חלק מרוח הזמן התרבותי של הצופים. אלה הדברים שאתה מחפש וזה לא משנה אם זה כבלים או רשת שידור. תוכניות כמו ‘המתים המהלכים’, ‘החיים עצמם’ או ‘הומלנד’ - לכל אחת מהן יש רקע כלכלי אחר ומודל עסקי אחר, אבל כולן נחשבות להיטי ענק".
אנחנו רואים שהטכנולוגיה משפיעה על התוכניות. יש תוכניות שמאוד מתאימות למסכי ענק בבתים ויש תוכניות שמאוד מתאימות לצפייה בסמארטפון או בטאבלט. אתם חושבים על מכשיר הצפייה כשאתם מאשרים תוכנית?
ברט: "למען האמת - לא ממש. בתוכניות שאנחנו עושים המחשבה העיקרית שמניעה אותנו היא עדיין היצירתיות. אנחנו חיים עדיין בתחושה שאם נמצא את היצירתיות הנכונה היא תתאים לכל הפלטפורמות. עם זאת, מה שאתה אומר זה נכון, אני מעדיף לצפות ב’משחקי הכס’ במסך 80 אינץ’ מאשר במסך של 4–5 אינץ’. כבר היום יש לך אנשים שמכינים מוצרים שמיועדים לפלטפורמות קטנות יותר. באולפנים שלנו בשלב הזה אנחנו עדיין לא חושבים ‘איך זה ייראה בטלפון?’".
ג’ניפר: "אנחנו מתחילים לחשוב קצת בדרך הזאת בתור רשת שידור. ‘החיים עצמם’ התחיל בטריילר שאנשים ראו בטלפון ובטאבלטים - וזה הגיע ל–100 מיליון צפיות. העניין הזה פשוט התרומם כמו טיל. זה מה שהתחיל את ההתרגשות מהתוכנית, שיש לה נוכחות מאוד חזקה במדיה הדיגיטלית.
"לקומקאסט ול־NBC יש שיתופי פעולה עם באזפיד וסנאפצ’ט ואנחנו בקשר עם האנשים שם - איך אפשר לתת תמיכה לתוכניות שלנו על ידי קידום נוסף על הפלטפורמות האלה. אבל לא הגענו להפיק תוכניות ממש לפי פלטפורמות. אלה שיחות שרק מתחילות והיו לנו כמה שיתופי פעולה עם תוכניות כמו ‘דה ווייס’. אנחנו מתחילים לחשוב על תוכנית עם סנאפצ’ט".
נראה כאילו דווקא בתוכניות האירוח חושבים הרבה על הפלטפורמות הניידות.
ברט: "ג’יימס קורדן וג’ימי פאלון עושים עבודה טובה בתחום הזה".
ג’ניפר: "ג’ימי פאלון באמת יצר הצלחה מאוד גדולה דרך האפליקציה והפלטפורמה הדיגיטלית. זה קרה במקביל למה שקרה ב’סאטרדיי נייט לייב’. כשיש לנו מערכת בחירות כמו זו האחרונה, זה הפך למאוד פופולרי לצחוק על הפוליטיקה. אלק בולדווין, למשל, פורח מאז הבחירות וימשיך ככה ככל שהמצב הזה יימשך. יש גם את סת’ מאיירס, שנהיה יותר רלוונטי בתחומו.
"חלק מהכישרונות שאנחנו בונים תוכניות סביבם כמו טינה פיי (‘רוק 30’, ‘קימי שמידט’) או איימי פוהלר או מייק שור (‘מחלקת גנים ונוף’, ‘המשרד’) הם מאוד בקיאים בתהליכים האלה".
עידן של מיזוגים
השנה עולם התקשורת העולמי עבר זעזוע כשהתבשרנו על אחת העסקאות הגדולות ביותר אי־פעם בענף - חברת AT&T אמורה להתמזג עם ענקית התוכן טיים וורנר בעסקה שהיקפה מוערך ב–85 מיליארד דולר. האחת היא חברת תקשורת ענקית ששולטת בטלפוניה, בסלולר והיא ספקית טלוויזיה, והשנייה חברה שמחזיקה באולפני טלוויזיה וקולנוע, ב–HBO ,CNN ועוד. עסקאות דומות אבל יותר קטנות נראו בשנים האחרונות, למשל כשקומקאסט התמזגה עם NBC יוניברסל. אבל נראה שעסקת טיים וורנר הוציאה אנשים משלוותם. אפילו מי שהיה אז רק מועמד לנשיאות, דונלד טראמפ, אמר שיעצור את המיזוג הזה ואפילו יבטל אל המיזוג של קומקאסט.
אתם רואים מצב שבו מיזוגי הענק האלה יימשכו?
ברט: "כן בהחלט. לטוב או לרע, העולם של חברות המדיה הגדולות ימשיך בתהליך ההצטמצמות ויהיה בידיים של מספר קטן של חברות. באותו זמן קורים גם חלק מהדברים שכבר דיברנו עליהם, כמו הפקות ליוטיוב - זה פותח את העולם גם ליחידים ולפרטים. בעולם בריא יהיו חברות ענק ויהיה מקום גם ליחידים. בתקופה הקרובה נראה יותר קונסולידציה של חברות. השאלה היא כמובן מה יקרה כשלכולם כבר יהיה הכול. מה יקרה כשלכולם יהיו שירותי סטרימינג. האם יהיו יותר מדי חברות? האם יהיה מקום לכולם? זה יהיה תהליך הישרדות, של ברירה טבעית בין המסתגלים הכי טוב. ובתהליך הזה נראה חברות מתמזגות או נרכשות על ידי חברות אחרות. עוד לא הגענו לסוף התהליך.
"אנחנו עוברים מעסק שמבוסס על הפקת תוכן לעסק שמבוסס על פלטפורמת הפצה. הרבה מהשינויים שאנחנו עוברים מגיעים מהמומנטום הזה".
ג’ניפר: "ככל שזה קשור לעסקי השידור שלנו, אנחנו נראה יותר השקעות בחברות דיגיטליות וניסוייות כדי לצלול לתוך העולם הזה".
כיצד המודל של נטפליקס ואמזון שינה את המודל העסקי שלכם? אתם מוכרים תכנים לחברות האלה?
ג'ניפר: "אני מפקחת גם על פעילות הסטודיו של החברה, והוא יכול לשרת גם חברות אחרות - גם את פלטפורמות הסטרימינג או הכבלים. כך שאנחנו מפיקים גם תוכניות כמו ‘קימי שמידט’, ‘Master of None‘ של עזיז אנסרי או תוכניות לפוקס. אני חושבת שככל שחברות הסטרימינג יתחילו להפיק את התוכניות שלהן, יהיה יותר קשה לסגור עסקאות כאלה. וזה יחזור בסופו של דבר ליצירתיות של התוכן שאתה מפיק".
עד כמה אתם חושבים על השווקים בחו"ל כשאתם מתכננים או מאשרים תוכנית?
ברט: "זה תמיד היה חשוב, אבל היום יותר מתמיד. הרבה מהביזנס שלי זה מה אני יכול למכור ולקדם בשווקים בינלאומיים. זהו שיקול ענקי שלנו. יותר לי כי הקהלים שלי בפלטפורמות שאני מייצג - מערוץ שואוטיים, דרך ערוץ USA ו–FX, גדולים ככל שיהיו - הם לא קהלים בקנה מידה שיש לג’ניפר ברשת לאומית. כך שהיא באמת חייבת לוודא שהתוכנית תעבוד בשוק האמריקאי יותר מכל דבר אחר. גם אני בכבלים חושב בסופו של דבר על השוק הפנימי, כי מה שלא יעבוד פה לא יעלה לאוויר. אבל מבחינה פיננסית, השווקים הבינלאומיים הם לא פחות חשובים מהשוק הביתי".
ג’ניפר: "אני תמיד חושבת שצריך לתת את הנקודה ההפוכה. בשבילי ברשת זה חשוב, אבל יש גם מהלכים אחרים. לעתים קרובות אנחנו יכולים לפצות על חוסר עניין בינלאומי בתוכנית שלנו באמצעות עסקאות שאנחנו עושים עם הולו או נטפליקס לשידור חוזר של התוכניות, למשל. כך שיש מקור הכנסה נוסף לתוכניות כאלה, כשהמקור העיקרי הולך ומצטמצם. אנחנו יכולים להיות בטוחים שנצליח לפחות באחד המהלכים האלה".
אתם מכירים תוכניות ישראליות?
ברט: "ודאי שאנחנו מכירים. אני כמובן, כי אנחנו מפיקים את ‘הומלנד’. אנחנו מכירים את אבי ניר, אני מודע לתוכניות שנעשות בישראל וגם לתוכניות שלנו שמופצות בישראל".
ג’ניפר: "גם יש לנו עסקה עם קשת לפתח שני פרויקטי דרמה גדולים".
ג’ניפר סאלקי מתייחסת לשני פיתוחים שאושרו לפיילוטים. האחד עבור CBS - סיפור מתח וחקירה המבוסס על רעיון של דרור משעני ושירה חדד - "Wisdom of the Crowds". סיפור על מיליונר היי–טקיסט אמריקאי שבתו נרצחה והוא מפתח אפליקציית חקירה המבוססת על חוכמת ההמונים והופך מיליוני בני אדם ברחבי העולם לבלשים. פיילוט נוסף נעשה עבור NBC - סדרת אקשן צבאית הנקראת 'For God and Country'".
אל תקראו לנו מנותקים
לאחרונה עסקי הבידור בארה"ב חטפו אש מפוליטיקאים. הטענה הרווחת הייתה שהוליווד מנותקת מהעם האמריקאי. "יש אנשים שמנותקים מהציבור האמריקאי בכל מה שקשור לעמדות פוליטיות, אבל התוכניות אינן מנותקות מהאנשים", אומרת ג’ניפר כשאני מעלה את הטענה הזאת. "תוכנית כמו ‘דה ווייס’, ‘רשימה שחורה’, כל הסדרות של דיק וולף, יש להן כוח משיכה עצום בכל המדינה כולל בכיסים גדולים במרכז המדינה שמושכים את הצפייה הגדולה הזאת. אני חושבת שאין לנו באמת בעיה כזאת, אבל אני שומעת את הטענה. עשינו הרבה ראיונות ואנחנו מסתכלים על התוכניות שלנו ומוודאים שיש לנו תכנים לכל הדמוגרפיות.
"לא בהכרח מדובר על מעין הפניית הספינה ולעשות עכשיו תוכניות על מעמד הפועלים. בסופו של דבר אנחנו מדברים על יצירה אמיתית. בסוף מדובר על לספר סיפורים אותנטיים ולתת לאנשים להתקשר רגשית לדמויות. גם בלתי אפשרי לעשות הנדסה הפוכה לרעיונות ולנסות ליצור משהו חדש מתוך איזו תפיסת עולם. בסוף אנחנו מדברים על החזון של הכותב, על יצירה אותנטית ועל סיפור מושך".
ברט: "אני מניח שהשאלה שלך בסופו של דבר נוגעת להיכן ארה"ב נמצאת היום בעקבות הבחירות ומה שקורה פה, שחייבים להודות שזה משוגע. אני חושב שבאופן כללי במיוחד הרשתות הגדולות באמת מתרכזות בתוכניות שיפנו לכולם. הן מודעות יותר מבעבר להבדלים הגדולים בין קבוצות אנשים שיש להם רעיונות אחרים ורוצים להגשים חלומות שונים. שוב, אני וג’ניפר עובדים בסוגי ביזנס שונים, אני פחות מוטרד מזה. באופן כללי אני יותר מחפש רמת תחכום גבוהה ואיכות. זה לא שג’ניפר לא מחפשת את זה, אבל הקהלים שלנו שונים. הקהל שלנו יותר מובחן מהקהל של רשתות השידור הגדולות".
עם אילו אתגרים נוספים אתם מתמודדים היום?
"חזרתי לא מזמן מניו יורק ובטיסה ישבתי עם בכיר לשעבר ברשת שידור ודיברנו על הביזנס. ואמרתי לו שזה עסק שאנחנו מזהים אותו פחות ופחות בכל יום. הכול משתנה והרוב לטובה. אנחנו חיים בתקופת שיא של הטלוויזיה. יש כל כך הרבה טלוויזיה שנעשית, כל כך הרבה תחרות, שאתה באמת חייב להיות הכי טוב בשביל לפרוץ. אתה חייב לעבוד בשיא הכוח.
"זה באמת מדהים כשתוכניות כמו ‘הומלנד’ או ‘ילדי האנרכיה’ קורות. זה באמת אומר שכולם עבדו כל כך קשה ובסוף משהו עולה למעלה ותוכניות טלוויזיה הופכות להיסטוריות. תוכניות כמו ‘משחקי הכס’, ‘הומלנד’ או ‘משפחה מודרנית’ הן בין תוכניות הטלוויזיה הכי טובות שנעשו אי־פעם".
ג’ניפר: "יש הרבה אתגרים לעסק שלנו. למשל השינוי בתלות בצפייה חיה בשידורים. כל הדברים האלה משתנים וגם ההגדרה של תוכנית מצליחה משתנה במהירות. אנחנו מתרחקים מנתוני הצפייה של נילסן. זה מאוד מתגמל לראות שתוכניות איכותיות זוכות לצפייה מאוחרת גדולה מהצפייה בה בשידור חי. כשיש לך תוכנית כמו ‘החיים עצמם’ שנוגעת בעולם ומביאה כל כך הרבה אושר ורגש לאנשים, שנמצאים בתקופה מאוד מלחיצה במיוחד בארה"ב, זה הדברים שגורמים לך לקום בבוקר וליצור אירוע תרבותי שמשפיע".
