איך קרה שרצח אישה תפס פתאום ארבעה עמודים בעיתונים? מי הרוויח מירח הדבש בין צה"ל לידיעות אחרונות? מי נזף במי על השחרת שמו של מח"ט גבעתי? ואיך זה שחמלה מתנשאת הפכה תירוץ לחיבוק? ביקורת העיתונות של ולווט אנדרגראונד
דבורית שרגל | ולווט אנדרגראונד| פורסם 17/08/1410:15
חבל שאני לא יכולה להשתחרר מתחביב הכמה שמאלנים היו בהפגנה בכיכרבין, אבל יכולהיות שההצלפונת שלי משישי הועילה, והנה הבוקר כולם נזהרים: ידיעות, ע’ 16: “המוני אנשים”, או “אלפים”. הארץ, ynet: אלפים. ישראל היום מגלה אומץ לב ומהמר על מספר: 5,000. הנאום של דויד גרוסמן.
ארבעה עמודים מקדיש ידיעות למסעדנית ומוזיקאית תל אביבית שנרצחה, על פי החשד ע”י האקס שלה, אף הוא מוזיקאי (דפנה בר ציון, אילן בן עמי). אין לחזור על המובן מאליו, מדוע המקרה הזה זוכה לסיקור כה נרחב להבדיל מנשים אחרות שנרצחו ע”י בני זוגן. בישראל היום: שליש מע’ 17. בשלושה עיתונים הפניות שער קטנות.
הכי הידד לדצדו”צ: ידיעות בירח דבש שלא היה כמותו עם צה”ל: אחרי שמח”טנו וינטר זכה לשער 7 ימים, היום הרמטכ”ל בני גנץ המבקר פצועים בצוק איתן בשער העיתון ובע’ 3 בעוד שתי תמונות. סה”כ שלוש תמונות של הרמטכ”ל בשלושה עמודים ראשונים בעיתון. נו, לא גאווה? תנו לצה”ל לנצח. אה, הוא כבר ניצח. בישראל היום זכה גנץ רק לתמונונת ולטורון זעום בע’ 13. גם שר הביטחון מבקר את הפצועים וזוכה בישראל היום להרבה יותר כבוד מאשר הרמטכ”ל.
"…הפרשות בפועלים משתנות בחומרתן אבל במרביתן מככבים אותם שחקנים ראשיים: בעלת השליטה שרי אריסון, מנכ”ל הבנק ציון קינן, ויו”ר הבנק לשעבר, העבריין המורשע דני דנקנר. שחקן ראשי נוסף במשך השנים היה נוחי דנקנר, אחד הלווים הגדולים ביותר של הבנק עד השנה האחרונה. כיום דנקנר הוא פושט רגל, אבל עומק מעורבותו בבנק בעשור האחרון הוא עניין שאמור להדיר שינה מעיניו של כל מפקח על הבנקים, ונראה שפרשת נוחי דנקנר עוד תרדוף את הבנק זמן רב. לצד אלה אפשר להזכיר את היו”ר יאיר סרוסי ואת חבריו לדירקטוריון הבנק, שאמורים לפקח על המתרחש…"
המשטרה צפויה להמליץ על כתב אישום נגד בנימין בן אליעזר על הלבנת הון, עבירות מס, אי דיווח ואולי גם קבלת שוחד. החשד הוא שקיבל מיליונים מאנשי עסקים וכך מימן את הפנטהאוז ביפו. היועמ”ש הוא שיכריע אם להעמידו לדין בהתחשב במצבו הבריאותי ובגילו (ירון דורון, ידיעות, 6)
ידיעה אחת הפכה לשטף שלילי. אל"מ עופר וינטר | צילום:
דובר צה"ל, באדיבות גרעיני החיילים
משתכשכים בביצה
התופעה הזו, בה כלי התקשורת מוולווטים אחד את השני, בה עיתונאים מנאצים את קולגותיהם לא הייתה מפותחת בעבר כמו בימים אלו. אם להשתמש בביטוי של אחד ממגיביו של אביב ה. (עיינו למטה), הרי שיש פה ולווטיזציה של התקשורת. בסופ”ש אחד מוולווטים קלמן ליבסקינד וכן עמוס הראל את עמיתיהם. שניהם, באופן לא מפתיע עוסקים באל”מ עופר וינטר, מח”ט גבעתי.
הרבה יותר מדי מילים על אירוע שגווע תוך כמה שעות. נכון, ynet הוא האשם (מעניין שהכותרת והידיעה לא ממש תוקנו) וכל מי שהחרו אחריו בלי לבדוק, גם. אבל זו היית פעולת בזק והיא תמה במהרה. נכון לרגע זה יודע כל אדם במדינה שלא הייתה שום הדרת נשים של וינטר ושזה נוגד לתפיסת עולמו. מדהים איך אירועים שאפשר וראוי לתקצר אותם לפסקה אחת בפוסט הופכים למסה של אלפי מילים בעיתונות המודפסת. וזה כולל גם את מאמרי המערכת של הארץ, כפי שאמרתי באחרונה.
העיתונאית תחיה אדר הלכה לעולמה בגיל 76. בידיעות הקדישו לה כחצי עמוד. כתבה בידיעות, בעולם הזה וב-ynet. הנה אודטה מראיינת אותה ב-1983. ראו כמה מתוקות נראות שתיהן. גם בישראל היום הקדישו לה כמה מילים.
מה שמעצבן אותי בפוסט של עומר שוברט על הבחורה השמנה שישבה לידו בטיסה זה סוג של חמלה מתנשאת. וזה כולל גם את החיבוק שהוא היה רוצה לתת לה בסוף הקטע. די לחיבוק, כבר אמרתי. חיבוק הוא לא אקט בין זרים בו האחד מתנשא ומרחם על השני אלא אקט בין שווים. בחייאת עומר, על מה החיבוק על מה? ובאמת פיך ומקלדתך שווים? בצירוף מקרים, כנראה, כתבת השער ב-24 שעות של ידיעות היא על שמנפוביה: אפליית שמנים בישראל.
לא יכולתי שלא להביא לידיעתכם את הטוקבק הזה ממי נגד מי. כמה אהבה יש בעולם, כמה דיוק בעובדות ובקיאות בפרטים. אני אוהבת את אנשי התקשורת הללו, שאיכות עבודתם משתקפת מהטוקבקים שלהם. מה שכן, תמיד מעניין להיווכח איך נראים הדברים מבעד למשקפת הקפטן המתנדנד על החסקה שלו, משל היה הוא קברניט הטיטניק, ומצקצק:
"מה קורה כאן אביב? קשת עוברת לאפיק משלה, בערוץ 1 מנהל חדש ואתה מתעסק בטעויות הגהה וכותרות מהעבר? זהו תהליך מאיץ ולווטיזציה שסופו עשוי להיות עגום (בלוג עצמאי, טרולים כמגיבים ופרויקטים שלא זוכים למימון..)"
