האסיר מחמוד מגאדבה, המיוצג על ידי הסנגוריה הציבורית, עתר לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בדרישה לאפשר לו להתראיין פנים אל פנים עם כתב גל"צ. לטענת מגאדבה, העובדה שהשב"ס מונע ממנו להתראיין היא פגיעה בחופש הביטוי של אסירים ומניעת היכולת לחשוף ליקויים בתנאי המאסר.

מגאדבה מרצה עונש של 21 שנות מאסר בגין אונס בכוח ובאיומים, חבלה גופנית חמורה, שוד בנסיבות מחמירות ושהייה בלתי חוקית. הוא מרצה את עונשו כיום בבית הסוהר אשל. הוא עתר כמה פעמים בדרישה להקלות בתנאי מאסרו - וחלק מעתירותיו התקבלו. כעת הוא דורש כי יתאפשר לו להתראיין לכתב גל"צ, רום ליאור, כדי לדון בתנאי המאסר.

השב"ס אוסר על אסירים להתראיין בעקבות הוראת שעה מ-2012 שלפיה לא יתקיימו ראיונות עם אסירים, למעט חריגים. הוראת השעה, שעדיין בתוקף, קובעת כי לא ייבחנו כלל בקשות בנדון - אלא אם מדובר בבקשה לראיון עם אסיר לשם הוכחת חפותו, וגם זאת רק לאחר שמוצו כל ההליכים המשפטיים. עוד קבעה הוראת השעה כי באותם מקרים חריגים שבהם יאושר קיום ריאיון, הרי שזה יתבצע בכתב בלבד ולא ניתן לקיים ראיון טלפוני או פרונטלי. 

מגאדבה דורש לשנות את הכללים, ועתר באמצעות עוה"ד גרשון גונטובניק ואלי אבו-לבן כדי שיתאפשר לכתב גל"צ לראיין אותו בפגישה פנים אל פנים ללא הקלטה, או לאפשר לו לקיים ריאיון טלפוני ללא הקלטה מצד הכתב.

בעתירה נכתב כי "עתירה זו מעוררת שאלה חוקתית מהמעלה הראשונה, ועניינה בחינה חוקתיות הפגישה בחופש הביטוי של אסירים המבקשים להאיר בפני כתבים ליקויים בתנאי הכליאה, ובזעות הציבור לדעת את שמתרחש בין כתלי בית הסוהר. כיום כלואים בישראל כ-20 אלף איש. אין אנו חשופים לתנאי הכליאה או לפגיעות כאלה ואחרות שנפגעים האסירים הללו. על רקע זה חשוב לקיים ביקורת ציבורית ממשית על התנהלותם של בעלי הסמכות והכוח השלטוני בשירות בתי הסוהר".

על אף ששב"ס מאשר ראיונות בכתב, בעתירה נטען כי יש ערך אחר לריאיון פנים אל פנים או טלפוני. "מחד גיסא, העותר אוחז בידע ניכר על תנאי הכליאה של אסירים וחשוב לאפשר לו להאיר את אותן פינות שלא מצויות תחת עין הביקורת הציבורית; הוא גם אוחז בעוז הנפש הנדרש כדי לעמוד על זכויותיו ועל זכויות חבריו. אין זה מובן מאליו שאסירים מוכנים להתלונן על סוהריהם, תלונות העלולות להוביל לפגיעה ביחס שהם מקבלים בשגרת המאסר הקשה. ומאידך גיסא, מתקשה העותר להסביר את עצמו ואת טענותיו בכתב באופן ברור דיו, ותעיד על כך הביקורת שהוא זוכה לה מצד הערכאות אליהן הוא פונה".

עוד נטען בעתירה כי "מניסיונה הרב של הסניגוריה הציבורית במגעים עם העותר עולה כי כושר הביטוי שלו בעל-פה גבוה בהרבה מזה שבכתב, ופעמים רבות הוא הצליח להסביר לנציגי הסניגוריה את טענותיו בעל-פה לאחר שלא הצליחו להבין אותן כראוי מתוך עתירותיו ומכתביו. לפיכך, שיחה בין העותר לכתב תאפשר לכתב לגבש תמונה נאמנה של המציאות, ולהציג לציבור את הביקורת הלגיטימית של העותר על שב"ס באופן אפקטיבי".

בעתירה נטען כי גם אם יש חילוקי דעות בין העותר ובין שלטונות בתי הסוהר, "והאחרונים יכולים לסבור כי הביקורת שברצונו להשמיע אינה נכונה. אך אין בכך כדי להצדיק את שלילתו של הביטוי החשוב הזה או את הפגיעה בו, אלא רק כדי להצדיק מתן זכות תגובה לשב"ס לצד פרסום דברי הביקורת הלגיטימית של העותר".

הכתבה פורסמה במקור ב-TheMarker. 

עוד ב-TheMarker: