עורך מוסף התרבות והספרות של "הארץ", בני ציפר, הפך בשנה האחרונה מדמות אלמונית כמעט לשם מוכר. הוא עשה זאת בעזרת שורה של מאמרים, אמירות ומהלכים פרובוקטיביים ומעוררי מחלוקת, בין היתר ראיון מלטף עם שרה נתניהו ("אישה אירוטית") ואמירות מזלזלות על שדה הספרות העברית ("אובר-רייטד"). בסוף השבוע האחרון נדמה היה שהדברים הגיעו לשיא חדש עם פרסומו של טור בו טען כי לאמנים יש חירויות מוסריות, וכי אין יצירה בלי אלימות וניצול מיני. הבוקר, בעקבות הסערה שעורר הטור, פירסם ציפר טור נוסף ובו הביע חרטה על מעשיו והודיע כי הוא מפסיק לכתוב את הטור הקבוע.

בטור מכה ציפר על חטא ומנסה להסביר את השתלשלות האירועים שהובילו לכתיבת דברים קשים אלו: "קמתי בבוקר וכשנעמדתי מול המראה שמתי לב שהמסכה שכיסיתי בה את פניי האמיתיות כדי לשעשע את קוראי הטור הזה, לא יורדת לי מהפנים. זה כבר נכנסתי לתפקיד השטן המשעשע, והמשחק היה טוב וקצרתי תשואות, והקהל התמוגג וביקש ממני עוד ועוד ועוד קטעים של משחקי־שטן. והשתכרתי מההצלחה". ציפר ממשיך ומכנה את טורו מהשבוע שעבר "שיא מפלצתי", טוען שהוא "מזועזע מעצמו" וחוזר לתלות את האשמה על "המסכה" ש"כתבה אותו ולא אני, שעה שהמסכה ואני נדבקו זה לזה לבלי הפרד".

בהמשך כותב ציפר כי הוא "עכשיו אני בוכה, אבל הדמעות היורדות מהעיניים האמיתיות שלי שמתחת למסכה אינן נראות מבעד למסכה. אני מבקש סליחה מכל מי שנפגע מדבריי. אני כותב: 'בבקשה, סלחו לי', אבל איני משלה את עצמי שיאמינו לי. יגידו: האיש הזה יודע רק להעמיד פנים. זו אחת מהעמדות הפנים שלו. אנא תנו לי לקבור את הרשימה האחרונה שלי מיום שישי בבור ולכסות אותה באבנים כבדות. אני רוצה לקום ולברוח מכאן, אל חופים ריקים מאדם. בלי תקשורת, בלי תשואות, בלי מראות. כי כדי להרגיל את עצמי להיות אנושי מחדש צריך להתנקות, להחליט לסרב לתעתועי התקשורת בלי להתחרט מיד אחר כך, וגם לא כעבור זמן".

לסיום, ציפר מזכיר את אימו המנוחה, ומסיים את טורו במילותיה המדומיינות שלה. "'תראה לאן הבאת את עצמך, בני', אני שומע את אמי המתה אומרת לי. 'בשביל זה עלינו לארץ, ועבדנו וסבלנו? בשביל שתכתוב דברים מפלצתיים כאלה? הסתרתי מאבא את העיתון ביום שישי האחרון, כדי שלא יראה את הבושה ולא יקבל אולקוס. אני כבר לקחתי כדור נגד לחץ דם, וחצי כדור שינה. אני לא ישנה מרוב דאגה. לך תבקש סליחה. תראה להם את התמונות שלך כשהיית ילד. אני בטוחה שיסלחו לך כשיראו איזה ילד חמוד היית'".

העיתון "גלובס" מדווח הבוקר כי ההחלטה להפסיק את טורו של ציפר התקבלה על ידי עורך "הארץ", אלוף בן, שהודיע לציפר כי הטור יצא לחופשה עד להודעה חדשה לאחר שיחה שנערכה בין השניים.

אלוף בן קרדיט צילום אביב בן, ויקיפדיה (צילום: אביב בן, ויקיפדיה)
הודיע לציפר שהטור יצא להפסקה. בן | צילום: אביב בן, ויקיפדיה

"הסיפור עם שרה נתניהו היה אמור להדליק אצלי נורה אדומה" 

הבוקר התראיין ציפר אצל רזי ברקאי בתכנית "מה בוער" בגלי צה"ל וסיפר על מה שהוביל אותו לכתיבת הטור. "חשבתי שאפשר לכתוב הכל", אמר ציפר, "אני כל כך מתבייש. אני לא יכול אפילו להסביר את זה, קשה לי להאמין שכתבתי את זה. חשוב לי להיות בסדר עם עצמי. אני רוצה 'לעשות תשובה'. זה נדיר שאנשים עוברים תהליך, אבל זה קורה לי עכשיו בשידור חי".

ציפר הסביר שהוא התרגל להצלחה שלה זכה בעקבות טוריו הפרובוקטיביים. "ראיתי שאני כוכב, ומזמינים אותי לטלוויזיה ולרדיו, וזה מצא חן בעיניי, ועברתי את הגבול ולא שמתי לב". הוא הזכיר בהקשר זה את הטור המפורסם בו החמיא לשרה נתניהו: "הסיפור עם שרה היה אולי אמור להדליק אצלי נורה אדומה. זה עוד יותר הגביר את ההתמכרות שלי להצלחה. נפלתי למלכודת הדבש הזאת". עם זאת, הבהיר, "זה לא אומר שאני שונא את ביבי נתניהו או לא – זה ממש לא אכפת לי".

גם ביום ראשון התראיין ציפר לברקאי בעקבות הטור, וסירב להתעמת עם המשורר מאיר ויזלטיר שיצא נגדו בבוטות. היום הסביר ציפר מדוע ירד מקו הטלפון באותה שיחה: "אם משורר כמו ויזלטיר מזדעזע, סימן שזה נכון. הבנתי שאם אעלה להתנצח עם ויזלטיר, אפספס את הפואנטה".

ציפר סיפר שתהליך החרטה קרה "בהבזק של רגע" ולא קרה בגלל לחץ מעורכי "הארץ". הוא סיפר שבוועידת "הארץ" לתרבות "אישה אחת אמרה לי 'אתה איש מגעיל', ואישה אחרת הזכירה לי את אמא שלי. רק אז תפסתי את עצמי. רות אלמוג כתבה לי מייל: 'אתה לא חושב שהגזמת?'. זה תפס אותי בגרון".

"אני רוצה להמשיך לערוך את מוסף 'תרבות וספרות' ורק אותו, ולחזור למי שאני", הוסיף ציפר. "זה מה שמעניין אותי באמת". באשר לפסטיבל השירה במטולה אותו הוא מנהל אמנותית – דבר שהוביל למחאה חריפה נגדו – אמר ציפר: "הנהלת הפסטיבל תחליט מה היא רוצה. כל החלטה שיקבלו טובה בעיניי".

"אני מבקש סליחה, ואפילו לא אכפת לי אם אנשים יסלחו או לא", סיכם ציפר. "אני מרגיש עם עצמי לחלוטין טוב".