בימים שבהם פניו העגלגלות של האזרח קיין שבות וכובשות את המסך הגדול, מצחקק לו עמיתו הישראלי ושבע ההישגים - האזרח נון מן.
מיהו האזרח נון מם?
האזרח נון מם הוא בעל העיתון הנפוץ ביותר במדינה, המגיע בסופי שבוע לכ-600 אלף עותקים, לבתיהם של שלושה מתוך ארבעה קוראים. עיתון שיש לו מדינה!
בנוסף ליומון רב התפוצה, לאזרח נון מם הוצאת ספרים המתמחה בהדפסתם של זיכרונות והגיגיהם של פוליטיקאים ואישי ציבור מקומיים. לאחרונה הרחיב האזרח נון מם את אחיזתו גם בתחום הפריודיקה הפופולרית לכל המשפחה: לאישה, עולם האישה, ראש אחד, פנאי פלוס, משהו ועוד. הכול שייכים לו, לאזרח נון מם. רשת מקומונים שצמחה בסניפי היומון מבטיחה נתח מכובד משוק הפרסום המקומי. האזרח נון מם נהנה גם משליש הבעלות על חברת הכבלים ערוצי זהב, אשר כשאר חברות הכבלים היתה מזמן לתחנת ממסר של לוויינים ולשידור תוכניות קנויות מחו"ל.
בחודשים האחרונים לוטש האזרח נון מם עיניים רעבות לעבר ערוץ 2. כולם דרוכים לקראת האות להסתער על ערוץ זה, והכול יישק על פי האזרח נון מן. לא רצה - לא היה מכרז על ערוץ 2. שר המשטרה החדש (משה שחל) מחזיר את המצב לקדמותו מלפני שנתיים. מספר שבועות של חסד תקשורתי שיכנעו את השר שכדאי להגריל את חלקם של העיתונים בתאגיד המתחרה על זיכיון השידור בערוץ 2 עד 49%. לפי שעה, מימוש זכות זו מעשי רק לגבי האזרח נון מם.
עמיתיו בתעשיית העיתונות מלקקים פצעים. עכשיו יהיה מכרז, יהיו מועמדים, ויהיה ערוץ 2 מסחרי. מי יכול להסביר ולהבין את השינוי בעמדת המועמדים כלפי המכרז? אם נכון הטיעון שהתנאים הכלכליים של המכרז של ערוץ 2 אינם משתלמים כששיעור הבעלות בתאגיד הוא 24%, מדוע מתהפכת התחזית הכלכלית כשמגדילים את שיעור הבעלות עד כדי מחצית? הרי כך עולה גם הסיכון הכלכלי!
מי הכריע ושבה את מי – האזרח נון מם את שר המשטרה והממשלה כולה, או שרי הממשלה את האזרח נון מם? הציבור יקרא, יצפה – וישפוט, אם יהיה חד-חושים. מי קרא בשנים האחרונות דבר ביקורת כלשהו על שר המשטרה הממונה על ביצוע חוק ערוץ 2? מתי פירסם מדור צרכנות בעיתון כלשהו תלונה על חברת הכבלים, למשל, על דמי המינוי הגבוהים ללא תמורה נאותה? על הפרעות בשידורים? או מתי התפרסם בעיתון תחקיר על חברות הכבלים? לפי שעה, הן מתעלמות מסעיפי החוק בדבר הפקה מקומית, מקיימות שידורים עצמיים מינימליים וחלטוריסטיים, אגב העסקת כוח אדם זול ובלתי מיומן, והרשויות ממאנות, או שמא חוששות, לאכוף את החוק על חברות הכבלים. מדוע ביקורת הטלוויזיה בעיתונים סלחנית לכבלים ואוהדת למשדרים ספוגי פרסומת בערוץ 2?
כמו אימלדה מרקוס, שהשקיעה ממונה בנעליים, אוסף סביבו האזרח נון מם ממיטב השדרים וכוכבי הרדיו והטלוויזיה: דורי בן זאב, דן שילון, דודו ויצטום, מוטי קירשנבאום ועוד. פנקס השיקים פתוח. סיסמה חדשה מנסרת בחלל השידור בארץ – האזרח נון מם קנה אותי! כך עוברת תהילתם של כוכבי השידור המהוללים דרך חשבון הבנק ותלוש המשכורת החודשי. כך מנוטרלים קולות צלולים בדיון הציבורי על התופעה של בעלות צולבת על מספר אמצעי התקשורת, כנגד המיזוג המופלא בין שלוש המערכות – התקשורתית, הבנקאית והפוליטית. החיבור בין תקשורת לבין כסף ופוליטיקה אינם מרשם לזרימה חופשית של מידע. אף אדם לא קם. לא בתקשורת, לא באקדמיה, לא בציבור. איש אינו מוטרד מכוחו המתעצם של האזרח נון מם, מהשפעתו הכלכלית והפוליטית.
כמיטב המסורת של אבות העיתונות העממית, מתגלה מדי פעם האזרח נון מם כפילנטרופ מקורי. לראשונה בתולדות האקדמיה בארץ, הוסב שם של מחלקה כלשהי על שם אביו של האזרח נון מם תמורת סכום בן שבע ספרות דולריות, ושמה בישראל "המחלקה לתקשורת ולעיתונות ע"ש נח מוזס".
האופרה הישראלית החדשה – מי יידע את עתידך?
רוזבאד! מוזסבאד!
פורסם ב"חדשות" ב-8 באוקטובר 1992
הכתבה פורסמה במקור ב-TheMarker
עוד כתבות מ-TheMarker:
