איזו הערכה שגויה גרמה להחלטה להחזיר את תושבי עוטף עזה לבתיהם? איך מתכונן צה"ל לועדת החקירה הבינלאומית של האו"ם? לאן חותר יאיר לפיד אחרי שיסיים את מבצע אפס אחוז מע"מ? ומי יועמדו לדין בפרשת הרפז? ביקורת העיתונות של ולווט אנדרגראונד
דבורית שרגל | ולווט אנדרגראונד| פורסם 14/08/1411:10
המודיעין שגה. תושבי נחל עוז חוזרים הביתה | צילום: reuters
הכותרות
הרושם הכללי מהעיתונים הוא שישראל די מלקקת את פצעיה. האופוריה חלפה עברה. אמירות בעייתיות מאוד נשמעות כעת מכל כיוון. הפסקת האש ששוב מוגבלת בשעות לא מציגה את ישראל באור חיובי במצב הנוכחי. ועדת הבדיקה שבפתח, הגופות שנמצאות בידי חמאס, תושבי עוטף עזה הממורמרים. אבל יש לנו דובר חדש. יאיר לפיד, והוא זה שאמור לפתור את כל הבעיות המקומיות.
החלק העליון של שער ידיעות הוא מקדם דיכאון משמעותי: “האמת המרה של מפקד אוגדת עזה”.
תא”ל מיקי אדלשטיין מודה בפני התושבים שבגלל מודיעין לקוי קראו לתושבים לחזור לבתיהם, והוא מצטער על כך וזה לא בר תיקון. בואו נחשוב ביחד: חודש מלחמה (ולא יעזור כמה “המדינה” תתעקש שזו לא מלחמה אלא מבצע), עשרות הרוגים, מח”ט גבעתי משוכנע ש”קרענו להם את הצורה”, ואז בא האוגדונר, כמה ימים לאחר מכן, ואומר שהמודיעין היה לקוי? מאיפה אפשר להתחיל למנות את שלל הכשלים של המבצע המלחמתי הזה, אם כך, או את התנהלות הצבא וכוחות הביטחון?
מחרה מחזיק אחריו, בכותרת מתחתיו, אלכס פישמן, שתוהה איך הגענו עד הלום, ובמילים אחרות אומר למעשה שחמאס ניצח ומכתיב לישראל את סדר היום.
מנסים להקדים את ועדת שאבאס | צילום:
ap
עמוס הראל: צה”ל חוקר עשרות תקריות (או מקרים חריגים) בהן/ם נהרגו אזרחים בעזה.
"…תהליך הבדיקה המהיר שבו החל הצבא נשען על לקחי “עופרת יצוקה” ו”עמוד ענן”, פרשת המשט הטורקי ומסקנות ועדת טירקל, שבחנה את אירועי המשט אך עסקה בהרחבה גם בהליכי החקירה הנהוגים בישראל במקרים של הרג אזרחים והפרת זכויות אדם בשטחים. הרמטכ”ל, בני גנץ, מינה עוד לפני העימות הנוכחי ועדה מטכ”לית קבועה בראשות האלוף נועם תיבון, שתפקידה לבחון טענות על אירועים חריגים בלחימה. הוועדה בוחנת תקריות ספציפיות, בעיקר כאלה שבהן נהרגו אזרחים והועלו טענות שנפגעו מאש צה”ל, אך גם תופעות “רוחביות” הקשורות בלחימה. מתחת לאלוף תיבון פועלים שישה צוותי משנה, בעלי התמחויות ספציפיות, שיועץ משפטי צמוד מלווה כל אחד מהם. לצד מומחים לתחומי לחימה שונים, חברים בצוותים גם משפטנים ואנשי מודיעין. העבודה נעשית בתיאום מלא עם הפרקליט הצבאי הראשי, האלוף דני עפרוני ואנשיו…"
בהתאם להנחיות פיקוד העורף, הרכבות לא יגיעו עד שדרות (ישראל היום).
יאיר לפיד, פרק ג’: עכשיו אני מבינה טוב יותר את פרשת הניתוחים של צוק איתן: לאור ההצלחה הפנומנלית של מבצע אפס אחוז מע”מ, לפיד חותר לג’וב הבא, שר ביטחון. מי שלא רצה אותו כשר אוצר, יקבל אותו כשר ביטחון בעל חזון פורץ דרך. אחרי שלפיד הביא לנו דירות הוא יביא את השלום.
בישראל היום יש ידיעה על לוחמנותם של שרי הקבינט יאיר לפיד ואביגדור ליברמן. רה”מ לא מוזכר בידיעה ולו במילה.
ב-ynet יש מבזק שנתניהו נעלם: שרים בקבינט ל-ynet: נתניהו נעלם ולא מדבר איתנו, לא יודעים כלום. ידיעה על תקיפתו את ועדת החקירה הצפויה לישראל מופיעה בעמוד נפרד. ובמעריב. ובידיעות. בוז’י הרצוג, שהתראיין לידיעות למחר אומר (יש פריוויו בעיתון של היום, למעשה העיתון עתיר פריוויואים מאתמול:עופר וינטר, רחלי פרנקל, בוז’י) שנתניהו חיזק את חמאס, כולל הפניית שער.
סימונה קמילי, צלם אי.פי נהרג אתמול בעזה כשהצטרף לקבוצת חבלני חמאס שניסתה לנטרל נפל של טיל ישראלי בבית להייה. יחד איתו נהרגו המתורגמן שלו ועוד חמישה בני אדם.
בדרך לבית המשפט? | תמונת AVI:
mako
פרשת הרפז
אם עוד לא התאבדתם בתוככי נבכי הפרשה המסואבת הזו: מי יועמדו לדין בפרשת הרפז (על הפצת חומרים מכפישים נגד אהוד ברק, יואב גלנט וקצינים נוספים במסגרת ריב בין לשכת הרמטכ”ל ללשכת שר הביטחון)? או, זה לא ממש ברור. המשטרה שוקלת וכך גם העיתונים מתחבטים יחד איתה ומדגישים את שנוח להם. בכותרת ישראל היום, למשל, כתוב שהמשטרה תמליץ להעמיד לדין את בניהו ווינר.
על פי הכותרת במעריב “הגיוני שיוגשו כתבי אישום”, אבל המשטרה לא אוהבת את מה שמטפטפים בתקשורת. היועץ של אשכנזי אומר שם שאשכנזי לא קיבל כל הודעה. יצוין ששמו של אבי בניהו, שגם הוא מועמד להגשת כתב אישום, כך על פי המתפרסם לפחות, לא מוזכר כלל בידיעה הקצרצרת, שהרי הוא טאלנט של מעריב וכותב שם טור אישי.
על פי הארץ מתחזק החשד נגד אשכנזי, בניהו ווינר. על פי הכותרת בשער מתחזק החשד נגד אשכנזי, מנדלבליט ובניהו. אוףף, מסובך, לא?
בידיעות אפשר לקרוא על כך בע’ 16, עם הכותרת “המשטרה ממליצה על כתבי אישום בפרשת הרפז”. ע”פ ידיעות המועמדים הם אשכנזי, וינר ובניהו. גם רונית אשכנזי עשויה להיות מומלצת להעמדה לדין, כך ע”פ ידיעות. בכותרת המשנה מצוין שאשכנזי “בטוח בצדקתו”.
הרבה יותר מפנים יפות | צילום:
Keystone, GettyImages IL
קצת הוליווד
לפני כשנה אכלתי צהריים במסעדה בקאן. לבד. הייתי שקוע במחשב בזמן שהתיישבה מולי אישה מבוגרת וצווחנית ושאלה אם תוכל לשבת בכיסא הפנוי לידי מכיוון שהמסעדה עמוסה עד אפס מקום. אמרתי שכן תוך שהייתי שקוע בקריאת מיילים ולא התעמקתי בה.
“מה אתה אוכל?”, שאלה. “כריך סלמון”, עניתי בחוסר סבלנות. “מאיפה אתה?”, התעניינה. “ישראל”, עניתי. היא הייתה נראית לי מוכרת. “בן כמה אתה?”, “נשוי?”, “יש ילדים?”, “אתה בא לפה הרבה?” היא המשיכה להציק ולשאול שאלות הזויות בקול צייצני ואז ברגע אחד, הקול שלה הפך גברי במיוחד, והיא שאלה: “תגיד, תרצה לעשות לי ילדים? אני אוהבת ילדים!”.
עוד לפני שנפל לי האסימון שמולי יושבת מיס דאוטפייר הלא הוא רובין ויליאמס, קפצו מכל מיני חורים צלמים נסתרים עם מצלמות טלוויזיה. ויליאמס הגיע לפסטיבל הסרטים לעשות קצת באזז (ובערב התקיים אירוע עם כפיליו) לקראת הפקת ‘מיס דאוטפייר 2′ שצילומיו כבר לא יסתיימו לעולם…
לבנצי גופשטיין המחונן מארגון להב”ה: זה לא עניינך. לא תוקעים לך אצבע בעין. תתחתן אתה עם מי שבא לך, וכך גם בני משפחתך. לא עסקך מה עושים אחרים. אנחנו לא חיים בשטעטל יותר. ברור?
איזה נתונים נכונים יותר? | צילום:
תמר מצפי
משתכשכים בביצה
ליאור קודנר, סמנכ”ל הדיגיטל של קבוצת הארץ מגיב על ענייני המנויים מאתמול:
אני לא יודע מאיפה הנתונים המופרכים של הגולש בבלוג שלך, אבל מספרי הדיגיטל שיצאו שלשום מדויקים. זה מספר האנשים שקנו מנוי בכסף לאתר בעברית בלבד. מספר הגולשים שנרשמו לאתר ביולי כדי לקרוא עשר כתבות בחינם הוא כ-20 אלף. אנחנו בשום אופן לא מערבבים בין שתי הקבוצות.
באשר למנוי עברית/אנגלית, הרי שמנוי דיגיטל לאתר אחד מקבל את השני ב-50% הנחה. לכל אתר יש צוות עריכה נפרד וכתבים, וגם כך מחיר של 10$ או 40 שקלים בחודש הוא נמוך בהרבה ממנוי הפרינט (280 שקלים בחודש לכל עיתון).
לצורכי השוואה: מנוי דיגיטלי מלא לניו יורק טיימס עולה 35$ ומנוי חלקי 15$.
