כיממה לאחר שפורסם על ידי כתב הפלילים של חדשות 2, גיא פלג, כי משה איבגי יואשם בעבירות של הטרדה מינית ומעשים מגונים בארבע נשים שונות (לאחר שלא פחות מ-15 נשים התלוננו נגדו), בעיתון "ידיעות אחרונות" של היום, התפרסם טור קצרצר של סמדר שיר שכותרתו: "איבגי האדם, איבגי השחקן". שיר כתבה טור דעה שעוסק כולו בנושא חותמו התרבותי של איבגי שכעת נמצא "בסכנה" ממשית לאור ההתרחשויות האחרונות בפרשה שהתפוצצה כבר לפני כשנה וחצי בתחקיר של אתר "וואלה!".
"קשה לי להצטרף למעגל השמחה לאיד, שאין גדולה ממנה, ולהריע שאין עשן בלי אש", אומרת שיר בסופה של פסקה שמתחילה בכך שהיא מודיעה קבל עם ועדה כי אין בה רחמים כלפי עברייני מין שצריכים לשלם על מעשיהם. אני תוהה; על איזו שמחה שיר מדברת? מה שאני רואה בסביבתי זה בעיקר עצב, כאב, ייאוש, זעם, וכעס על כך שנשים בתעשיות האומנויות השונות (ולא רק שם), עדיין נפגעות, מוטרדות, מותקפות, מנוצלות מינית, וכמובן נאנסות על ידי גברים, רובם בכירים מהן. עשרות נשים ששומעות שוב ושוב "תפרידו את האדם מהיצירה", ותוהות למה מפרידים באותה נשימה אותן מאנושיותן, בשם היצירה. יודעות שלולא היצירה, כנראה שלא היתה פגיעה. ממתי היצירה חשובה יותר מבני אדם? כנראה כשהן בנות אדם.
אף אחת בסביבתי לא שמחה לאידו של איבגי, אף אחת שאני מכירה לא שמחה שזה בכלל קרה. כולנו היינו מעדיפות שזה לא יקרה. הייתי אומרת שהשמחה היחידה שיש לנו היא על כך שהפרקליטות החליטה להעמיד את איבגי לדין, אבל גם זה לא משמח במיוחד בהתחשב בזמן שלקח לפרקליטות - שנה וחצי (כפי שאומרת שיר בעצמה), ובכך שאין לדעת מה יהיו תוצאות המשפט הזה, ואיך יסיימו אותו הנפגעות. איבגי יכול לומר עד מחר שחייו נהרסו, אין בי טיפת רחמים על מי שזכה רק בשנה שעברה, תוך כדי שמתנהלת נגדו חקירה, בפרס השחקן הטוב ביותר בפסטיבל חיפה, כשהתירוץ של הפסטיבל היה שצריך להפריד בין האדם ליצירה. שמחה לאיד? לשמחה אין שום קשר למה שקורה כאן.
"דווקא מפני שכולנו, או לפחות רובנו, אוהבים כל כך את איבגי השחקן, הייתי מציעה לציבור לאמץ את ההתנהגות של אמא חמה ורחומה, שתופסת את בנה בקלקלתו, לא חוסכת ממנו את שבטה ובסוף סדרת החינוך מבהירה לו: 'אני אוהבת אותך גם כשאני לא אוהבת את המעשים שלך'. הידיעה שאהבת אמו אינה מוטלת בספר תמתיק את העונש שיוטל על הילד ותגרום לו לשפר דרכיו", כותבת שיר. אז קודם כל, בואו נבהיר משהו - משה איבגי בן 63, הוא לא ילד. לעומת גלעד שליט ואלאור אזריה (להבדיל אלפי הבדלות משניהם), הוא גם לא "הילד של כולנו". הוא לא ילד קטן שטעה, הוא גבר בעל סמכות שניצל את מעמדו ופגע בנשים, לפחות ב-15. לא "התפלק" לו, הוא אחראי לחלוטין למעשיו, הוא לא מסכן, והוא בוודאי לא זקוק לרחמים. גם אנחנו, כולנו או לפחות רובנו, לא צריכות לקחת שום תפקיד אמהי, לא משנה מה היא הקונסטלציה של אמהות ששיר מכוונת אליה. להיפך, אני מציעה לשיר, רוצה לקחת תפקיד אמהי כמו שאת מגדירה אותו? דברי עם הנפגעות. תחבקי אותן. הרי מי שנענשו כאן עוד לפני בית המשפט הן הנשים שנפגעו ויתרה מכך - איבגי ממש לא צריך שהעונש שלו יומתק, ואהדת הציבור לא תגרום לו לשפר דרכיו, להיפך. זוהי אהדת הציבור שגרמה לו להתחמק מעונש עד היום, וממשיכה לעזור לו גם עכשיו.
"שיהיה ברור - אין בליבי אף טיפה של רחמים כלפי אף גבר ששלח את ידיו או את לשונו לעבר אישה בניגוד לרצונה ולהסכמתה. כל גבר, אם יוכח כי חטא ופשע בכבודה של אישה, חייב לתת את הדין על מעשיו ללא קשר לעמדתו הבכירה או לכשרונות בהם ניחן". אני מאושרת מהפסקה הזו, ואני שמחה מאוד שזה מה ששיר חושבת. אני גם מבינה מהטור ששיר לא מבקשת לרגע לומר שאיבגי אשם או לא אשם, ושהיא מאד מעוניינת שבית המשפט יכריע. אבל בכל זאת, לכתוב טור ב"עיתון של המדינה", שמבקש מאותה מדינה לרחם על איבגי כאילו היה ילד קטן ולזכור את איבג השחקן המוערך מ"זגורי אמפריה", או "חולה אהבה בשיכון ג'" (שיטה ידועה לייצור אמפתיה, אגב. אני מציעה לעשות את אותו הדבר לגבי ר' המאפרת מ"חדר האיפור" או י' השחקנית מ"הקולנוע", או כל אחת מהנשים שהתלוננו בפרשה הזו), זוהי נקיטת עמדה חד משמעית. לסמדר שיר יש המון כוח והשפעה. אם היא רוצה שלא יקרה דבר לפני בית המשפט, אני מציעה לה לקחת את ההצעה של עצמה, ולחכות.
mako תרבות בפייסבוק