לפני כמה חודשים קרא אבי וייס, מנכ"ל חברת חדשות ערוץ 2, לרינה מצליח, והציע לה לקחת לידיה את התוכנית "פגוש את העיתונות". היא לא היססה כשאמרה לו: "אני שוקלת לא לקבל את הצעתך". למרות שהצהירה שוב ושוב כי זו תהיה מערכת הבחירות האחרונה שתסקר ככתבת פוליטית, באה ההצעה וגרמה לה טלטלה רגשית.
"הלכתי הביתה ובכיתי נורא", היא מספרת. "חשבתי, איך אני אעזוב את מה שהגדיר אותי כל-כך הרבה שנים. אבל חברים אמרו לי: 'זה כבר פתטי להיות כתבת'. מצד שני, לא הייתי מסוגלת לעזוב. ואז למחרת נפגשתי שוב עם וייס ואמרתי לו: 'כן'".
למה התרצית?
"הבנתי שאני נותנת לרגש הלא נכון לקבוע עבורי. הוא אמר לי: כל הזמן רצית את 'פגוש'".
ומאותו רגע?
"הרגשתי שאני נפרדת מהחלום. נכון שהגשמתי אותו, אבל זהו. היה לי חלום להיות כתבת פוליטית, ובעיקר פרשנית פוליטית (עיניה מתמלאות דמעות), והיה לי קשה. הרגשתי שאני נפרדת מהנעורים. זה תפקיד נעוריי, תפקיד חיי, ואני הפכתי בוגרת מדי בשבילו. להמשיך להיות כתבת זה היה על גבול הפתטי".
איתך בפאנל נמצאים רוני דניאל, אמנון אברמוביץ', אהוד יערי. גם הם לא ילדים, הם פתטים?
"לא. זה עניין אישי. אהוד יערי אמר לי אחרי שהודעתי על הפרישה: 'עשית טעות'. הוא חושב שעיתונאי צריך להיות כתב, שהתוחלת של עיתונאי היא בכתבות".
אהוד יערי גם שומר על המקום שלו מכל משמר. הוא לא אפשר לכתב החדשות יורם בינור לחדור לו לתחום.
"זה לא חשוב בעיניי. אני לא שם. אין לי שום עניין להיכנס לפוליטיקה של התקשורת. זה מעולם לא עניין אותי. לקח לי שנים להבדיל בין רשת לקשת. אני מאוד טובה בלדעת מה טוב בשבילי, לנתח את הרצונות והכישלונות שלי. אני כל יום יותר ויותר שמחה מהבחירה שעשיתי. במקום להתרוצץ כל היום במסיבות עיתונאים, שאני כבר כל-כך יודעת מה הסוף שלהן, אני עושה משהו משמעותי יותר".
את היחידה שנתנה קונטרה ליאיר לפיד מול הגישה המאוד אוהדת של עמיתיו לשעבר, אמנון אברמוביץ' ורוני דניאל
"יאיר לפיד כרת ברית עם בנט, וזו ברית שהיא מעילה באמון הבוחר. אילו הייתי מצביעה לאחד משניהם - לא הייתי מצביעה עבורם לעולם בשנית. יאיר לפיד אמר במהלך מערכת הבחירות שהוא בעד תהליך מדיני, שהוא בעד שתי מדינות לשני עמים, ובסוף הוא מתחבר למי שמביא תפיסת עולם מדינית שלא רק שאינה דומה, אלא אף מנוגדת. אם זו הפוליטיקה החדשה, אני מעדיפה את הפוליטיקה הישנה.
"לפיד עשה טעות. העניין של גיוס חרדים הוא האשליה הכי גדולה של השנים האחרונות. התקשורת שיתפה פעולה כאילו כל הצרות של המדינה מתנקזות לגיוס של כמה אלפי חרדים, כאילו ממנו תבוא הישועה הגדולה".
- הוא עשה פנייה חדה בכל מה שקשור לאימוץ מגמת הצניעות. מחלקת תיירים בטיסה שמימן בעצמו, ויתור על נהג, על מכונית חדשה.
"אני רואה בהתנהלות הזו התנשאות. יש משהו בלפיד שנותן לך את התחושה שהוא מוכן לדבר איתנו בגובה העיניים, כי הוא יודע שהוא הרבה יותר טוב מאיתנו, והוא עושה לנו את המחווה הזו".
הרגשת את זה בעבודה איתו ב"אולפן שישי"?
"יש בו את הרטוריקה של הרצון למצוא חן, סוג של מסתחבק, ואני לא קונה את זה".
אולי את פחות כוחנית.
(מתעצבנת) "אם לא הייתי כוחנית, לא הייתי במקום שהגעתי אליו".
משעה שנטשת את משבצת הכתבת הפוליטית נגרע עוד יותר ייצוג הנשים, שגם כך חסר מאוד ב"אולפן שישי".
"לא תמצאי אף אישה אצלנו במערכת שרוצה להיות ביום שישי באולפן. זה נראה לך משהו פעוט ערך שאתה כל שישי באולפן, זה לא פשוט".
למרות היוקרה הרבה הגלומה בהנחיית "פגוש את העיתונות", הפרישה מהחדשות היומיות היא גם פרידה מהרבה מאוד כוח.
"אני נדהמת עד כמה לא חשבתי כמה יהיה לי פחות כוח. אף פעם לא הייתי מודעת לכוח הזה. למרות שאין מי שלא חולם לקבל תוכנית אישית, עברתי עכשיו שבועיים שבהם חוויתי קושי שהיה כקריעת ים סוף. הייתי מכונסת בעצמי".
את מה את כואבת באמת?
"להיות עיתונאית היה ביג דיל עבורי. המציאו את המקצוע הזה בשבילי. מגיל צעיר אני מכוונת את כל החיישנים שלי לאט-לאט לשם. אם כל התפקידים בעולם היו פתוחים בפניי, הייתי בוחרת להיות כתבת פוליטית בחדשות ערוץ 2.
לא רצית לעבור לפוזיציה ניהולית?
"לא. עבודה של עיתונאית היא מאוד לא שגרתית, וזה מה שמשך אותי כל השנים. זה הקסם. שנים קמתי בבוקר ולא ידעתי על מה אדווח בערב. שנים קמתי בבוקר בלי לדעת את מי אפגוש במשך היום. זה קסם".
עכשיו את צריכה להתמקד רק באומנות הראיון, לדעת להוציא כותרת חזקה.
"ריאיינתי השבוע את מפכ"ל המשטרה, והוא לא נתן כותרות. נכנסתי לראיון איתו כבויה מרוב תסכול, הייתי מצוברחת בגלל הידיעה שלא אוציא ממנו כותרת. אבל עיקר השינוי הוא בקיום העיתונאי. עכשיו יש לי ימים הרבה יותר מסודרים, מובנים, יש לי לראשונה צוות. כשאני פנויה - אני פנויה, ואני לא מרגישה שאני מחמיצה כלום בשוטף".
אז את מתחילה לראות את האור.
"כמו כדור-הארץ שמסתובב עוד למעלה, כל פעם אל מול השמש - כל יום אני מרגישה הקלה, ונעימות, ונינוחות. אני אומרת לעצמי: באיזה מקום טוב אני נמצאת עכשיו. אני מתאהבת ברוגע".
יש בזה גם צד מסוכן. זה יפנה לך זמן למחשבות על עצמך.
"תמיד היה לי זמן פנוי עם עצמי. בכל רגע נתון בשיא העבודה, אם חברה הייתה אומרת לי: 'בואי לשתות קפה', הייתי באה. אחר-כך כבר הייתי פותרת את ענייני העבודה".
*** הכתבה המלאה - במגזין "ליידי גלובס"