דף הפייסבוק של הטלוויזיה החינוכית סיפק בשנים האחרונות לגולשי הרשת החברתית הומור משובח, שנון ועוקצני במידה. אבל בשבועות האחרונים התחילו העובדים להשתמש בדף כדי למחות נגד סגירת החינוכית, הצפויה בעוד שנה בדיוק. האם באמת סוגרים את החינוכית? ואם כן, מדוע?

איך נולדה הטלוויזיה החינוכית הישראלית?

הטלוויזיה החינוכית התחילה את שידוריה ב–1966, תחת השם נאמנות הטלוויזיה הלימודית. התוכנית הראשונה ששודרה בה היתה תוכנית חשבון בהנחיית המורה שלומית דקל. הקמת הטלוויזיה הלימודית מומנה על ידי קרן משפחת רוטשילד, וכעבור שנה הועברה הפעילות לידי משרד החינוך. החינוכית היא יחידת סמך במשרד, וכל עובדיה הקבועים הם עובדי מדינה.

בתחילת הדרך שודרו במסגרת זו רק תוכניות לימודיות, ואולם ב–1980 הוחלט להכניס גם משדרי אקטואליה. ב–1982, ביומו השני של מבצע שלום הגליל, עלתה לאוויר תוכנית חדשותית עם ד"שים מחיילים. לימים השתנה שם התוכנית ל"ערב חדש".

במשך שנות ה–80 הוכנסו לטלוויזיה הלימודית גם תכנים רכים ובידוריים לילדים ולמבוגרים, ושמה הוחלף ל"הטלוויזיה החינוכית". כיום מפיקה החינוכית שעות שידור גם לערוצים 1 ו–2, והיא מפוקחת על ידי מועצת הכבלים והלוויין והרשות השנייה.      

     

מה קרה בדרך?    

במשך השנים סבלה החינוכית מתחלואים הדומים לאלה של רשות השידור: שליטה פוליטית הדוקה, ריבוי של ועדי עובדים חזקים שמנעו גמישות ניהולית ומשכו את השכר למעלה, תפוקה נמוכה ואובדן רלוונטיות. עם השנים פחתה יכולתה של החינוכית ליצור תכנים רלוונטיים, ועיקר תהילתה נותרה בתוכניות העבר — כמו "הבית של פיסטוק", "פרפר נחמד" ו"עניין של זמן". עם כניסתם של ערוצי הילדים החדשים בכבלים ובלוויין הידרדרו שיעורי הצפייה בחינוכית לשפל, והערך שלה לא הצדיק עוד את העלויות הגבוהות של אחזקתה.

כמה עולה החינוכית למדינה?

בתחילת שנות ה–2000 הגיע מספר העובדים בחינוכית ל–400, ותקציבה היה 140 מיליון שקל בשנה. בעקבות תוכניות התייעלות שונות, התקציב כיום הוא 100 מיליון שקל בשנה, ומועסקים בה 180 עובדים. בשנים האחרונות מקצה משרד החינוך כ–50 מיליון שקל נוספים עבור הפקות חוץ.

חצי מתקציב הבסיס של החינוכית מוזרם להוצאות שכר. מאחר שמדובר בעובדי מדינה, השכר בחינוכית אינו גבוה כמו השכר הממוצע שהיה נהוג ברשות השידור, ומגיע ל–16 אלף שקל ברוטו בחודש לעובד בממוצע (כולל תוספות שונות).

מה עשו הממשלות עד כה?

בשני העשורים האחרונים ניסו ממשלות ישראל לצמצם את פעילות הטלוויזיה החינוכית ואפילו לסגור אותה לחלוטין — אך גם דו"חות חריפים של מבקרי המדינה לא סללו את הדרך לביצוע שינויים. 

מתוך בלי סודות (צילום: יחסי ציבור,  יחסי ציבור )
מתוך בלי סודות | צילום: יחסי ציבור, יחסי ציבור

ב–1998 החליטה הממשלה שהחינוכית תפסיק להפיק תכנים בעצמה ורק תרכוש תוכן מהפקות חוץ, אך הדבר לא קרה. ב–2001 קמה ועדה שהמליצה על סגירת החינוכית, אך לאחר מאבק הוחלט להקים ועדה נוספת, שהחליטה להמיר את הסגירה בצמצום כוח האדם ומעבר לרכישת תכנים חיצוניים.

בשנות ה–2000 הועלו הצעות שונות להטמיע את החינוכית במנגנון רשות השידור או לסגור אותה, אך מלבד הצמצום בכוח האדם, הצעות אלה לא מומשו.                       

איך קרה השינוי?

מינויו של אלדד קובלנץ למנכ"ל החינוכית בסוף 2011 (אחרי ניסיונות של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, לעכב את מינויו) גרם לשינוי גדול. קובלנץ הוביל מהלך לפרישה מרצון של עובדים וגייס כספים נוספים ממשרד החינוך להפקות חיצוניות. באמצעות הבנות שהשיג עם העובדים הוא הצליח להעביר את תוכני החינוכית תהליך דיגיטציה, שכחלק ממנו עולות תוכניות לאינטרנט עוד לפני השידור בטלוויזיה. 

בעקבות כך נהפכו תוכניות מסוימות של החינוכית, כמו "החפרנים", "שוסטר ושוסטר" ו"שרגא ביש גדא", פופולריות ונצפות במיוחד. בנוסף, נפתח דף הפייסבוק של החינוכית, שלו כ–150 אלף עוקבים. כיום רוב התוכניות הבולטות הן הפקות חוץ שהחינוכית רוכשת ממפיקים חיצוניים, למעט תוכניות למבוגרים כמו "ערב חדש", "תיק תקשורת" או "חוצה ישראל". 

מתוך עניין של זמן (צילום: יחסי ציבור,  יחסי ציבור )
מתוך עניין של זמן | צילום: יחסי ציבור, יחסי ציבור

מה המליצה ועדת לנדס?

הוועדה האחרונה שדנה בנושא הטלוויזיה החינוכית היתה הוועדה בראשות המפיק רם לנדס — אותה ועדה שהקים ב–2013 שר התקשורת דאז, גלעד ארדן, ושהמליצה על סגירת רשות השידור והקמת תאגיד השידור הציבורי החדש. הוועדה כללה ועדת משנה לענייני הטלוויזיה החינוכית, וזו המליצה להפסיק את שידורי החינוכית ולהעביר את כל פעילותה לתאגיד השידור הציבורי, שבו היא תפעל כערוץ ילדים ונוער בתקציב של כ–40 מיליון שקל בשנה — שרובו יוקצה לרכש הפקות חוץ.

בנוסף, משרד החינוך מתכוון להמשיך להזרים לחינוכית 50 מיליון שקל בשנה לרכש הפקות לתוכניות הילדים הלימודיות. במק­ביל, הוועדה המליצה להפסיק את כל שידורי האקטואליה ובכלל את השידורים למבוגרים, וכן להפסיק את שידורי החינוכית בערוצים 2 ו–10.

החינוכית היתה אמורה להיסגר יחד עם רשות השידור, אך לאור הדחייה בהקמת התאגיד — נדחתה גם סגירת החינוכית. לפי התיקון לחוק התאגיד, החינוכית אמורה להיסגר רק 15 חודשים אחרי סגירת הרשות — כלומר, באוגוסט 2018.

העברת החינוכית לתאגיד אמורה לחסוך כסף רב. לפי תוכניתו של קובלנץ, המשמש כיום במקביל מנכ"ל החינוכית ומנכ"ל התאגיד, יוקצו עשרה עובדים בלבד להפעלת ערוץ הילדים, וכל התוכן יירכש ממפיקים חיצוניים. בתאגיד מתכוונים להמשיך להחזיק בארכיון החינוכית, והערוץ לילדים ייקרא "כאן חינוכית".  

לאן ילכו העובדים?                    

עובדי רשות השידור — תאגיד סטטוטורי חיצוני — פוטרו כולם מתוקף חוק השידור הציבורי עם סגירת רשות השידור במאי השנה. בניגוד לכך, עובדי החינוכית הם עובדי מדינה, ואי־אפשר לפטרם בשל הסכמים עם ההסתדרות. המשמעות היא, לפחות לפי נוסח החוק הנוכחי, שכל עובדי החינוכית ימשיכו לקבל שכר גם לאחר הפסקת השידורים באוגוסט 2018. במשרד האוצר מנסים להגיע להסכמי פרישה מרצון עם עובדי החינוכית, בתנאים הדומים להסכמי הפרישה ברשות השידור, אך עדיין לא הושגו הסכמות. כיום פועלים עובדי החינוכית להעלאת הנושא לסדר היום הציבורי, בליווי משרד הלובינג גורן עמיר, כדי למנוע את הסגירה והמעבר לתאגיד. 

מתוך שרגא ביש גדא (צילום: יחסי ציבור,  יחסי ציבור )
מתוך שרגא ביש גדא | צילום: יחסי ציבור, יחסי ציבור

שר החינוך, נפתלי בנט — שהחינוכית נמצאת באחריותו ושתמך בדחיית הסגירה שלה — אינו רוצה להיות מעורב בחקיקה שהובילו קוד­מיו. בסביבתו של בנט אומרים כי החינוכית חשובה, אך סעיף התקשורת בהסכם הקואליציוני שעליו חתם השר מונע ממנו להציע שינוי חקיקה בנושא.

מה קורה עכשיו?

כיום מתנהלים כמה מאבקים נקודתיים בין ועדי העובדים בחינוכית לבין ההנהלה ומשרד האוצר. המאבק הראשון היה סביב הפסקת השידורים של החינוכית בערוץ 2 — עם פיצולו הצפוי של הערוץ בנובמבר הקרוב. עד כה קיבלו עובדי החינוכית מענק עבור שידור תוכניות בערוץ 2, מענק שייעלם עם הפסקת השידורים בערוץ. ההנהלה והאוצר הציעו לעובדים להמיר את המענק בהטבה תמורת שידור תוכני החינוכית בתאגיד. במקביל, התוכנית "ערב חדש", ששודרה בערוץ 1 ב–17:00, היתה אמורה לעבור לשידור ב–16:00 בתאגיד — אך העובדים טענו כי הקדמת השידור תפגע בתשלום שהם מקבלים על שעות נוספות.

בתחילת אוגוסט התפוצץ המשא ומתן בין ההנהלה לעובדים, כשעובדי החינוכית העלו לשידור שקופית שבה קראו להנהלת התאגיד להגיע עמם להסכם ולמנוע את סגירת החינוכית. כתוצאה מהמהלך החליט קובלנץ להפסיק לחלוטין את שידורי החינוכית בתאגיד.

קובלנץ, שניהל עד כה את החינוכית והתאגיד במקביל (וקיבל שכר מהחינוכית בלבד), אמור לצאת לחופשה ללא תשלום מהחינוכית מיד עם מינוי של ממלא מקום על ידי משרד החינוך.    

מי יעבוד ב-2040? האיום על ישראל שאף אחד לא נערך אליו
"לא בית ספר לעשירים": הסוד של התיכון הטוב בישראל
 

 הכתבה פורסמה במקור באתר TheMarker