לראשונה בהיסטוריה של המשכן, התכנסו היום (שלישי) נבחרי הציבור הישראלים כדי לצפות יחד בסרט כחול-לבן. "שש פעמים" של הבמאי יונתן גורפינקל, שהופק בהשקעת קשת וקרן הקולנוע הישראלי, הוקרן בפני חברי כנסת, אנשי חינוך, נציגי עמותות, מרכזי סיוע לנפגעי ולנפגעות תקיפה מינית ועובדי המשכן. את ההקרנה החריגה יזמה חברת הכנסת מרב מיכאלי בשיתוף עם יו"ר ועדת המשנה למאבק בסחר בנשים וזנות, חבר הכנסת דוד צור. בתום ההקרנה התקיים דיון תחת הכותרת "כך נראית הסכמה של בת 15" בהנחייתה של מיכאלי.
בדיון השתתפו גם גורפינקל, התסריטאית רונה סגל והשחקנית הראשית סיון לוי, המגלמת נערה שעוברת שורה של התעללויות מיניות על ידי קבוצת בנים בני גילה, והם נשאלו שאלות רבות מקרב הקהל בעיקר על התגובות של הסביבה, על הדרכים בהן מערכת החינוך יכולה להסתייע בסרט ועוד.
"אני חושבת שכל אחד מאיתנו היה במצב דומה", סיפרה לוי בפתח הפאנל והוסיפה, "אני חושבת שנורא חשוב שהאירוע הזה התאפשר, כדי להציב מראה ולהראות מה שבדרך כלל לא מראים לנו בתקשורת, למרות שהוא קרה לכל אחת או אחד שאנחנו מכירים באופן ישיר או עקיף". "המטרה שלנו הייתה לייצר סרט שהוא כמעט מתחזה לסרט דוקומנטרי. אנחנו מראים סיפורים על בני 16-17 והסיפורים שמתפוצצים עכשיו כמעט כל יום, הם אפילו של ילדים קטנים יותר, בני 12-13", הוסיף הבמאי גורפינקל.
בנוגע לשאלה האם יש לכלול את הסרט בתכנית הלימודים סיפרה ח"כ מיכאלי כי לאחר דיון בנושא טרם התקבלה החלטה סופית. התסריטאית רונה סגל הסבירה, כי "תמיד יש פנטזיה של אנשי חינוך שנראה לילדים את הסרט ויותר זה לא יקרה, אבל חינוך מגדרי צריך להתחיל מהגן, זה לא הפתרון. הסרט בפני עצמו לא יכול להיות כלי טיפולי יחיד שעובד בפני עצמו, אבל אין ספק שהוא מתאים לצפייה כחלק מתהליך ושיח". לעומת זאת, גורפינקל סיפר שהוא נתקל בתגובות מאנשי חינוך שטענו שאסור להראות את הסרט הזה בכלל לבני נוער משום שהוא עשוי לתת להם רעיונות.
עו"ד ליאת קליין, היועצת המשפטית של מרכזי הסיוע לנפגעי תקיפה מינית אמרה בדיון שהיא אפילו לא הצליחה לצפות בסרט עד הסוף: "היו רגעים שבהם הרגשתי כמעט איתה ביחד פה בחדר, שאני רוצה שזה יעלם, רוצה שייגמר". ח"כ מיכאלי הסכימה עם התחושות, "אני יודעת על מספר פעמים שאני בעצמי רציתי לקום באמצע הסרט. יש רגעים שזה מאוד לא קל לראות את מה שקורה שם". לגבי הפתרון אפשרי לבעיה אמרה מיכאלי: "אני "אני חושבת שזה יכול לבוא בצורת חקיקה, ובנוסף, אנחנו כחברי כנסת ואנשי ציבור תפקידנו להנחיל נורמות וערכים. הנורמות היום מושפעות גם ממה שמראים במדיה. כרגע מראים בפריים טיים את הדברים האלה ונהנים מחופש הביטוי".
יוצרי הסרט הודו שהופתעו מההזמנה לכנסת והתרגשו על ההשפעה הנרחבת שזכה לה. "זה מאוד משמח" אומרת רונה סגל, תסריטאית הסרט ל-mako, "זה הרגיש כאילו נגענו בצופים פה בדיוק בנקודה שרצינו. זה מתכתב עם החדשות ויש גם תחושה של חוסר אונים כללי, ונשאלת השאלה: 'אוקי מה עושים עם הדבר הזה?' ואני מרגישה שהסרט והדיון שאחריו בכנסת זאת התחלה של חשיבה על פתרון".
בפאנל פנה חבר הכנסת מטעם מפלגת "התנועה" ויו"ר הוועדה למאבק בסחר בנשים ובזנות אל יוצרי הסרט וביקש ליזום שיתוף פעולה עם מערכת החינוך. במקביל מקבלים במאי וכותבת הסרט פניות מצד אנשי חינוך שמבקשים להקרין את הסרט לתלמידיהם. "זה לא סרט חינוכי במובן שאם יראה אותו ילדה בכיתה י' אז הוא יבין שאסור לאנוס. חינוך בכלל וחינוך מגדרי בפרט צריך להתחיל כבר מהגן", מדגישה סגל.
בינתיים מתמקדים היוצרים בקהל היעד העיקרי של הסרט שהוא בעיקר קהל המבוגרים. בימים אלה מעבירים סגל וגורפינקל סדנאות למורים, הורים, שופטים ופרקליטים בנושא מיניות והתנהגויות סיכון בקרב מתבגרים לצד הקרנת הסרט.