אתמול שודר בערוץ 10 התחקיר המדובר של "המקור" על "ישראל היום", שבו נחשפו המנגנונים שעומדים מאחורי העיתון וכל מה שמפורסם בו, בדגש על העניין הראשי והמרכזי – טובתו של ראש הממשלה ביבי נתניהו. בתחקיר, הציג רביב דרוקר את הקשר הישיר של ראש הממשלה לעיתון מיום הקמתו, ואת מערכת הסינון והצנזורה שעוברים האייטמים, הכתבים ועורכי העיתון, על מנת שיתאימו לאינטרס המרכזי. לא עיתון עם אידיאולוגיה מסוימת, טען דרוקר, אלא כזה שנועד לשרת את נתניהו.
אחת הביקורות המרכזיות על התחקיר נגעה למינויו הטרי של רפי גינת למנכל ערוץ 10. גינת הוא מקורבו של נוני מוזס ולכן, טוענים המבקרים, תחקיר כזה לעולם לא היה עולה אם הוא היה מופנה כנגד ידיעות אחרונות.
הבוקר עלה בפייסבוק של גונן גינת, עורך מוסף השבת של "ישראל היום", מכתב שכתב איציק סבן, כיום כתב לענייני משטרה בישראל היום ובעבר כתב ברצועת עזה של ידיעות אחרונות. סבן מפנה את המכתב לדרוקר ובו הוא חושף כי צנזורה וסינון דומה מתקיימים גם בידיעות אחרונות. "שווה תחקיר בהמקור?" הוא שואל את דרוקר. הנה המכתב כפי שהתפרסם:
אהלן רביב
ראיתי אתמול את התחקיר שערכת על מקום עבודתי ״ישראל היום״. יש לי הרבה מה לומר, במיוחד כשאני מכיר חלק ממקורותייך לתחקיר, אבל, אשאיר זאת לפעם אחרת.
אני רוצה להתמקד דווקא במה שנאמר על ידך בסוף התחקיר. ״אם יש עובדים בידיעות אחרונות״ אמרת בנימה של ניסיון לשוות אובייקטיביות לעבודתך, ״אשמח אם יבואו ויספרו לנו״.
אז החלטתי להרים את הכפפה. אני עבדתי בידיעות אחרונות. הנה אני, בלי לטשטש את פני, בלי להסתיר את שמי. בלי לעוות את קולי.
עבדתי שם משנת 2001 עד 2008. בידיעות אחרונות שימשתי כתב ברצועת עזה. הפכתי נכה לצמיתות בשליחות העיתון לאחר שמחבל ירה ברגלי, ולאחר מכן שימשתי ככתב העיתון לענייני משטרה.
ב-5 בפברואר 2010 פרסמתי מאמר שחשף את השיטה בידיעות אחרונות בו סיפרתי כיצד השתמשו בי מו״ל העיתון עורכו הראשי וראש מערכת החדשות באותם ימים. כדי לטהר את חיים רמון, חברו הטוב של מוזס, במשפט בו הורשע במעשים מגונים, נגד מפכ״ל המשטרה רב ניצב יוחנן דנינו, אז ראש אגף החקירות והמודיעין. לא מחיקה של שורה, לא עריכה ולא בטיח. מישהו כתב טקסט והחתים עליו את שמי.
וכן, זה אותו רמון שראיינת לתחקיר על ״ישראל היום״. מוזר? מפתיע? שווה תחקיר ב״המקור״?
בוא אני אספר לך עוד משהו. שוב בלי להסתיר את פרצופי, בלי לעוות את קולי ובלי להסתיר את שמי.
בשנה האחרונה לעבודתי בידיעות אחרונות למדתי תואר שני ב״תקשורת פוליטית״. באחד הקורסים כתבתי יחד עם סטודנט נוסף עבודה שהשוותה את יחסה של התקשורת (כולל העיתון שבו עבדתי ׳ידיעות אחרונות׳) לפרשת רמון ולפרשת הנשיא לשעבר משה קצב. הרכבנו משקפיים אקדמיות וראינו את מה שרבים וטובים אינם רואים כשהם טובעים בעבודה היומיומית. העבודה זיכתה אותנו בציון גבוה במיוחד (98). אלא מה, כשהעבודה התגלגלה לידיהם של מו״ל ידיעות ועורכו הראשי, הם החלו להתעמר בי, ניסו להדיח אותי מתפקידי ככתב העיתון לענייני משטרה, עד שנאלצתי להיוועץ בעורך דין. חופש אקדמי? בידיעות אחרונות? מוזר? שווה תחקיר ב״המקור״?
והנה עוד משהו ממה שהתרחש בבית ידיעות אחרונות. שוב בלי לטשטש, בלי להסתיר ובלי לגנוב ניירות. בפרשת הנשיא לשעבר משה קצב שימשתי ככתב העיתון לענייני משטרה. בהיותי חשוף לחומרי חקירה התרעתי בפני הממונים עלי על כך שרשויות האכיפה סבורות שעדותה של א׳ מבית הנשיא אינה אמינה (מה שהתברר כנכון) ולכן יש להמעיט בסיקורה. בתגובה, הודיע לי ראש מערכת החדשות דאז שבפגישה שקיים עם עורך העיתון דאז הוחלט שעלי לחדול ולסקר את אותה א׳ ושני כתבים אחרים ייסקרו אותה במקומי. מוזר? שווה תחקיר ב״המקור״?
בוא נודה רביב. כל מה שסיפרתי לך כאן שווה תחקיר, אבל, אין סיכוי שצופי ערוץ 10 ייזכו לקבל אותו על המסך. אתה יודע למה? כי רפי גינת שהיה עורך ידיעות אחרונות הוא עכשיו המנכ״ל שלך ורוחו של נוני מוזס מסתובבת בחדרך.
איציק סבן
תגובתו של רביב דרוקר:
גם בפעם הבאה שאראה את איציק, אתן לו חיבוק גדול. התחלנו לעבוד ביחד ב״מעריב״ לפני כמעט עשרים שנה (תחת עמוס רגב...) ומעולם לא הפסקתי לחבב אותו.
לגופו של עניין, ספק אם יש בתקשורת הישראלית כתב שהתעמת יותר עם ״ידיעות״ ממני. פרסמתי הרבה ידיעות ביקורתיות על ״ידיעות אחרונות״ גם בערוץ 10 וגם בבלוג שלי. נדמה לי שאני היחיד שזכה לכתבה מיוחדת רצופת שקרים שפורסמה עליי ב״ידיעות״, פעולת תגמול ישירה על הדברים שפרסמתי עליהם. אפילו תבעתי אותם בבית משפט ואני יכול להמשיך עוד ועוד, אבל נדמה לי שהנקודה ברורה. העובדה שעשיתי תחקיר ביקורתי על ״ישראל היום״ אינה אומרת שהתייצבתי לצד ידיעות בקרב הטייקונים הגדול. ייתכן מאוד שבעתיד אעשה תחקיר גם על ידיעות, אם אעלה על חומר חדש ומעניין ואם איציק סבן ירצה לעזור לי, לא יהיה כבוד גדול יותר עבורי.