הלווייתו של הסאטיריקן דידי מנוסי, שנפטר ביום שישי האחרון בגיל 85, לאחר שנים בהן סבל מפרקינסטון, מתקיימת בשעה זו בבית הקברות בקיבוץ גבע שבעמק יזרעאל. מוקדם יותר היום, הוצב ארונו בבית סוקולוב בתל אביב, שם נהג לשבת עם חבריו ב"פרלמנט העיתונאים", מדי שבוע.
מנוסי, שרותק לכסא גלגלים, נזקק בשנים האחרונות לעזרת מטפלים, נפטר בביתו הבוקר. בני המשפחה הזעיקו ניידת טיפול נמרץ של מד"א שהגיעה למקום - והצוות הרפואי נאלץ לקבוע את מותו במקום. מנוסי, שכתב ספרים רבים (בהם סדרת ספרי "בדיחמין") ופזמונים - שהמפורסם שבהם היה "מי שחלם" - לקה במחלת הפרקינסון בשנת 2005.
מנוסי עסק בכתיבה רוב חייו - שירים, חמשירים, שירי זימה וכתבות עיתונאיות. מדי שבוע היה מנוסי מלקט בדיחות לעיתון, שהפכו לסדרת הספרים "בדיחמין". נוסף על כך, כתב מנוסי שירים ופזמונים שהפכו לקאנון: "מי שחלם", "קול אורלוגין", "שיר הוא לא רק מילים", "בת שישים", "לי ולך" ו"כוכב הצפון".
מנוסי ציין כי כי "סך הכל מהחיים אני מרוצה, אבל הסוף לא מוצא חן בעיניי. לא הייתי רוצה לגמור ככה את החיים. קשה לי לדבר בקול רם. המחשבה צלולה לגמרי, וזו הבעיה. הלשון הייתה החרב שלי, ועכשיו החרב פגומה".
"הוא בחר למלא את תפקיד הבדחן בתרבות הישראלית. החמשירים שלו היו סאטירה, אבל לא כמו של חנוך לוין - עקיצה פחות אגרסיבית", אמר הבלשן והחוקר רוביק רוזנטל על יצירתו של מנוסי.