לכבוד שגב משה,
הנדון: אתה.
מר משה, בוא לא נלך סחור סחור. אתה הרי יודע מדוע אני כותב לך את המכתב הזה. בוא לא נעמיד פנים. הארוחה שבישלת לפני כשבועיים לנשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, הפכה לבדיחה היסטרית בכל רחבי האינטרנט. ובצדק גמור. פילה סלמון מקורמל במיסו מעודן? מרק תירס עם מירין וקוקוס? פרליני שוקולד בצורה של משחק שחמט? תגיד לי, אתה אמיתי? זו היתה ארוחה עילגת ונלעגת, נטולת כל הקשר קולינרי, היסטורי או תרבותי. פארסה מגוחכת, שאפשר, אם רוצים, להתייחס אליה כקאמפית – משהו כל כך גרוע, כל כך מופרך, כל כך חסר טעם בצורה כל כך קיצונית, שהוא נהיה טוב. אפילו מדהים. ממש לא ייאמן.
אם לומר לך את האמת, אני לא מוצא סיבה להתייחס ברצינות למה שבישלת שם. לארוחה הזאת לא היה שום קשר לאוכל, אלא להתחברות למקורות כוח. מר משה, לך יש כישרון נדיר. לא, לא כישרון בישול. ביקרתי לפני כשנתיים בשגב ארט, המסעדה שלך בהרצליה, והוכיתי בתדהמה מהיכולת שלך להגיש מנות גרועות, תפלות, תעשייתיות, שמצולחתות בצורה מקושטת וקיטשית, עלק אמנותית. הבנתי כבר אז, שהמטבח הוא לא הטריטוריה הטבעית שלך. הכישרון שלך הוא כישרון החנופה והליקוק. בזה אתה מצוין. אני לא מזלזל בכישרון הזה, חלילה. לדעת למי להתחנף זו אמנות בפני עצמה. ואתה אדוני – אמן גדול! זה התחום שאתה שייך אליו. אתה לא מייצג את המטבח הישראלי ולא את תרבות האוכל המקומית. אתה איש הקומבינה, שצמח בערוגות המחובריזם והמקורביזם. אתה הרי לא חושב שבחרו בך לבשל לטראמפ בגלל שאתה השף הכי חשוב במדינה. לפניך יש תור שלם של שפים ישראלים מוכשרים, בעלי טביעת יד ייחודית, שראויים למעמד ממלכתי וכיבודים. אבל אתה עקפת אותם בסיבוב. למה? כי זו רוח התקופה.
אתה נבחרת רק בגלל שהיית שם, בסביבה. טרחת להיות בסביבה. אתה עובד קשה בזה, להיות כל הזמן בסביבה של הכוח, ההשפעה והשררה. אתה טבח החצר של ביבי ושרה. אין בכך בושה. יש דברים משפילים מזה. יכולת להיות מושיק גלאמין. בתקופת האצולה והמלוכה, השליטים היו מחזיקים לצידם כל מיני מלחכי פנכה, עושי דברם, אומרי הן, ששירתו אותם, האכילו אותם ודאגו לכל מה שהם צריכים. אתה התברגת לתפקיד הזה בהצלחה די מרשימה, חייבים להודות. אתה איש הקייטרינג של השחיתות הממסדית, של שלטון ה״שמור לי ואשמור לך״; של תרבות שנשלטת על ידי אנשים בינוניים, מתברגים ובחשנים, ולא על ידי מצטיינים ומחוננים. אתה נער פוסטר חייכן של חוסר סטייל וטעם רע, שהפכו לסטנדרט אסתטי אצל האנשים שאתה כל כך חפץ ביקרם. אתה מומחה בלהיות קרוב לצלחת. לא במה שקורה בתוך הצלחת.
מר משה, בוא נודה על האמת: אתה לא שף. אתה פוליטיקאי. ותראה מה זה – הגעת עד ראש הממשלה ואשתו שתחיה. כל הכבוד ובהצלחה בהמשך. עכשיו, עזוב אותך מאוכל. זה לא התחום שלך.