אין על האירועים של הליכוד. כבר הייתי בליכודיאדה, במסיבות של אורן חזן, ועכשיו במשתה של מירי רגב, ומכל איבנט נחלצתי בסוף הערב מצופה נצנצים, שמנונית מפסטלים ומעוכה מחיבוקי דודים אקראיים שצועקים "רבקה, תראי איזה חמודה זאתי, מראיינת אותי לכתבה" ודוחפים לי בורקס כי אני נראית רעבה. "משתה הפורים של מירי רגב" נראה קצת כמו חתונה: אורות סגולים על רחבת הריקודים, הלהקה מנגנת "רונה שלי רונה" וכולם מסתובבים עם צלחות נוזלות סלטים וספרייט. הכלה עדיין לא הגיעה, כמובן, היא תדפוק כניסה מאוחר יותר עם נאום על בגתן ותרש, אבל בינתיים אנחנו מסתדרים טוב גם בלעדיה.
"ביבי הוא גיבור העל שלנו"
בהזמנה ביקשו להגיע מחופשים בנושא "70 שנה למדינת ישראל" כי יש תחרות תחפושות בהמשך הערב, אז יש כאן כמה אנשים עם דגלי ישראל על הראש, בלונים בצורת 70 ביד ומגני דוד על הלחי. אבל לא מעט אורחים התחפשו דווקא לשוטרים, ברוח אירועי התקופה כנראה, כולל אחד שהוסיף לעצמו שפם אלשיכי למהדרין. "אבל אני לא אעלה עם זה לבמה בתחרות התחפושות, כי בטח יגרשו אותי משם אם יחשבו שאני מהמשטרה", צוחקת אחת השוטרות המזויפות.
אישית התחפשתי לשרדר מ"צבי הנינג'ה", אבל אם ישאלו בתחרות התחפושות אני אענה שהתחפשתי לשמאלני בוגד בשביל הכפיים ובעיקר כי לא נראה שבאוכלוסיית בני ה-50 של הערב מכירים בפועלו של אורוקו-סאקי ומלחמתו במוטציות של צבים. מסכת הגומי של שרדר נועדה גם למנוע את הזיהוי שלי כעוכרת ישראל כדי שאף אריה-של-צל לא ישים לי חומר משלשל בספרייט כמו בגתן ותרש ז"ל אסור להשוות טל"ח.
אחרי שמבצע ההידחפות-לתמונות-של-אחרים הקבוע שלי הוכתר בהצלחה (הסוד הוא שכל אחד חושב שמישהו אחר בקבוצה הביא אותך) אני פוגשת במוטי גינדי, חבר מרכז רמת השרון, מחופש גם הוא כשוטר אם כי בוואריאציית זריקת-הזין של כובע וזהו. "אצל השמאל משעמם באירועים", הוא מרחם עליי כשהוא שומע מאיזה מחנה אני, "לפעמים אפילו הם מבקשים מפעילים שלנו ללמד אותם איך לעשות אירועים כאלה, אצלנו תמיד צבעוני ושמח. הליכוד תמיד יהיה בשלטון, גם אם שנתיים-שלוש פה ושם תהיה הפוגה".
אם הליכוד כל כך חזק וצודק, אז לא יקרה כלום אם ביבי ישעה את עצמו קצת עד סוף החקירות, לא?
"אצלנו לא עורפים את הראש, עומדים מאחורי המנהיג ולא מקימים לו מתחרים, כי אז יהיה פילוג. הוא לא צריך להשעות את עצמו, אין עם זה בעיה מבחינה חוקית".
ומבחינה מוסרית?
"אהה... אולי יש עם זה בעיה באמת".
מאותו רגע מוטי הופך את עצמו לאסיסטנט שלי, ומתנפל על המרואיינים הבאים שלי כשהוא צוהל בשמאלנית שוטפת: "לדעתך ביבי צריך להשעות את עצמו? לא מבחינה חוקית, זה קטע מוסרי! מה, רבין התפטר על החשבון של אשתו לא? למה שביבי לא יתפטר גם?" ומותיר אותם מבולבלים מוראלית. רק על תחפושת השמאלני המשכנעת הזאת היה מגיע לו לזכות בתחרות הערב.
מוטי לוקח על עצמו גם להכיר לי את העולם המופלא של חברי מרכז ליכוד. "יש פה הרבה אנשים שמתמודדים", הוא מצביע על שלל לוחצי הידיים סביבי, "הם באים, מדברים עם אנשים, מתחברים, נרקמים פה הרבה דילים".
אז זה לא שאתם עושים מלא אירועים כי אתם בליינים, אתם פשוט מייצרים הזדמנויות לשמוזינג.
"גם וגם, למה לא?"
ואכן, כל בנאדם שני שאני מדברת איתו מגיש לי כרטיס ביקור או מבקש לייק בפייסבוק או שאציין בכתבה שהוא יו"ר סניף וואטאבר, כולם פה קמפיינים מהלכים. לא שחס וחלילה חס ושלום מישהו יוכל להחליף את ביבי מתישהו כמובן. "ביבי הוא גיבור העל של מדינת ישראל", מבהיר לי בחור בשם מרדכי, "אין מישהו יותר ראוי ממנו! סתם רודפים אותו!"
"משטרה של שמאלנים", מסכים גבר נוסף בשם אמנון, "גם אלשיך שמאלני. וציפי לבני הזאת טפי זונה פוליטית, הולכת עם כל אחד! ביבי הוא ראש הממשלה הכי טוב שהיה מאז הקמת מדינת ישראל. מי כבר יהיה במקומו? תסתכלי, תסתכלי", הוא שולף את הסמארטפון ומראה לי תמונה של יאיר לפיד, "תראי ת'הומו הזה! תראי ת'מניאק הזה!"
מה הומו, הוא מנשק אישה בתמונה הזאת, איך אתה יודע שהוא הומו?
"תגידי לי את, למה הוא עושה תמיד עם הראש שלו, מזיז אותו עקום?" אמנון מתעלם מסוגיית הנטיות המיניות ומתקיל אותי בתעלומה נוספת, "כי אין לו תשובות, זה למה! אז הוא מזיז את הראש ככה, כשהוא הולך, מזיז אותו עקום".
"יאיר לפיד חתיכת שקרן", מבהיר מרדכי, "שיקר על מילצ'ן, שיקר על סבבתא שלו שמתה בפולין! שק-רן! שק-רן!" בשלב זה החבורה שהתגודדה סביבה פורצת בריקוד "שק-רן-שק-רן" ספונטני.
טובה מעוז וסוזן מדר נחשבות חברות קרובות של הזוג ביבי-את-שרה, "אני מלווה אותו כבר שלושים שנה, מאז שהוא היה שגריר", אומרת סוזן, "הייתי אצלו בבית הרבה פעמים".
נו, וקיבלת ממנו מתנות?
"ממש לא!" היא פוסקת, אבל טובה אומרת: "כן, לי הוא נתן מתנה. זה שהוא ראש ממשלה, זו המתנה! זה שאני ממעלות-תרשיחא ומשנת 2006 אני לא יודעת מה זה קטיושה, השקט בצפון, זו המתנה".
"כל בר דעת מבין שזה בחור עם אייקיו גבוה, הוא האיינשטיין של הדור", אומרת סוזן, "היום אף אחד בליכוד לא יכול להחליף אותו. זו חוצפה שליאיר לפיד יש בכלל זכות לפתוח עליו. סוס דוהר לא עוצרים!"
הלפ, מירי רגב נמחצת
סוף סוף מגיע הרגע שכולנו חיכינו לו: כניסת המירי רגב החגיגית. תחילה מוקרנת על הקיר מצגת הלל לשרת התרבות והספורט, מונטאז' של אנשים שמספרים כמה היא מדהימה והורסת ותמונות שלה גוזרת סרטים ומלטפת תינוקים וכתלים. לאחר שכולנו מוחים דמעה על כך שהפלא-בדמות-אישה הזה נוכח בחיינו, מכריז הקריין בהתרגשות שהנה היא לפנינו בכבודה ובעצמה, ולצלילי הפול-ווליום של השיר "מירי רגב היא להיט" (כן, יש שיר כזה עם שלושה בתים) זורחת עלינו שמשה של רגב סוף סוף, ענודה פרח אדום על תקן תחפושת רקדנית פלמנקו, כי "זו תרבות ספרד, ואנחנו מכבדים את כל המורשות" מסתבר. הקהל מאושר, מריע "מירי, מירי" ואחר כך "ביבי, ביבי" ואז "מיבי מיבי", זה לא היה לגמרי ברור. "חשוב לשמוח כל השנה", קוראת רגב מעל הרעש, "וזה הכי מתאים לנו, לליכוד, מפלגה שמחה, לא מפלגה של חמוצים!" תשואות. אלוהים, עדיין לא נמאס להם מבדיחת החמוצים? יש עוד דרכים בעולם לקרוא למחנה שלי מעפן, תשקיעו קצת בדימויים.
אחר כך מגיע סיפור הבגתן ותרש מעורר המחלוקת, קצת לכלוכים על יאיר לפיד כמקובל, אזכור נתניהו (עוד תשואות) והיא מסיימת בבקשה שיצביעו לה. "אני מבקשת מכם לרשום את שמי שוב ושוב בפריימריז הקרובים!" היא קוראת, "ארץ ישראל, עם ישראל ותורת ישראל!" אמן.
רגב יורדת מהבמה, ומתחיל הטירוף. כולם רוצים סלפי, כולל אני, וכולנו כגוש אחד נמעכים לעברה מזיעים וצורחים כשהחלשים נרמסים מתחת סטייל פסטיבל ערד. רגב מחייכת כל הזמן, מצטלמת עם כל מי שמצליח ליפול לעברה מתוך הר האנשים, מתאמצת להיראות חביבה גם כשברור שאוטוטו היא הופכת לחביתה. "תישאר צמוד אליי", היא לוחשת למאבטח אבל הוא כבר נתלש ממנה ועושה את דרכו בקראוד סרפינג כפוי לבופה. מעולם לא ראיתי כזו טרפת-סלפי, לא בשכבת הגיל הזאת בכל אופן. אני מגלה תושייה ומטפסת על שורת השולחנות שבצד, מדלגת מעל האוכלוסיה ונוחתת על מירי מלמעלה, והיא מרימה את ראשה בחיוך לסלפי הפתאומי. הטלפון הדפוק שלי מצלם תמונות בדיליי של 6 שניות, כך שהרגע הקסום הזה הפיק לי תמונה אחת מטושטשת של מירי רגב וארבע תמונות שלה עוזבת. לא נורא, יש לי שלושה סלפיז הורסים עם מעיין אדם, נתקזז.
גם התור לתחרות התחפושות מתגלה כאירוע טראומטי. ההפקה מעלה את המתמודדים לבמה אחד אחד מבעד רווח צר, כך שנוצר צוואר בקבוק של מתמודדים בתחפושות 70 שנה למדינה שדוחפים זה את זה וצועקים שלא פייר עקפו אותם והדגלים מתקמטים ומגילות העצמאות נקרעות וכתובות האיפור נמרחות מזיעה ומזעם. "היי רחלי!" אני שומעת קול עליז מאחוריי בתוך כל ההמולה, אני מסתובבת ורואה איש זר בתלתלי אפרו וזקן שחור, עומד בשלווה בתור עם כל הנדחפים. "כן, אדוני?" אני אומרת בתימהון. "רחלי, זה אני!" הוא עולץ, "יהודה גליק! חי חי!" אויש, השובב הזה והתעלולים שלו! אפילו המאבטחים לא מזהים את חבר הכנסת, והוא נמחץ עם כולנו כאחד האדם, זורח כולו מעל ילקוט אדום הכיתוב "שושנה" ו"עוגיות". "אני סתם מוכר עוגיות תמים!" הוא מודיע, "מצאתי את התיק הזה שכתוב עליו 7000, לא יודע מה זה!" אח איזה לץ. יש לו עוד הרבה מה ללמוד ביקום הפוליטי עד שיארגן לעצמו מופעי הלל עם מצגות מתחנפות, והלוואי שלא ילמד לעולם.
הצפיפות בתור משאירה אותי ועוד כמה דודות עטופות דגל ישראל מחוץ לתחרות התחפושות, אבל טובה בת ה-23 הצליחה להגיע לבמה. היא התחפשה למירי רגב, עם שמלה לבנה והדפס של ירושלים, "אבל לא סתם מירי רגב", היא מסבירה לי, "הדבקתי על עצמי גם דגלים של כל מיני מדינות כדי להראות שכולנו שווים, לא משנה אם מישהו הוא ערבי, מוסלמי או נוצרי. וככה מירי רגב פונה לכולם. אני מגיל שלוש חולה באפליפסיה, פניתי לכמה פוליטיקאים והם צחקו עליי, ורק העוזרת של מירי רגב, ספיר אוחנה, עזרה לי. אז יש כאלה שאומרים שפוליטיקאים הם מושחתים, אז בסדר, שיהיו, אבל העיקר שיהיו בני אדם".
ולמה יש לך כתר על הראש?
"כי מירי רגב מלכה".
אבל את המקום הראשון בתחרות קוטפים דווקא שני פעילים בתחפושת מדכאת של קברן ומצבה. על המצבה כתוב "1949-2018, 70 שנה והילדים אינם". "זה מסמל את ילדי תימן האבודים, אנחנו קוראים לחקור את הנושא", הם אומרים. נו, גם זו תחפושת בנושא "70 שנה למדינה". "בהתחלה כשראיתי אותם חשבתי שזו פרובוקציה, ושצריך למנוע מהם לעלות לבמה", מודה מעיין אדם, דוברת וכוכבת, "אבל כשהסבירו לי את המסר, הבנתי כמה הוא חשוב וכמה מגיע להם מקום ראשון".
במה זכיתם?
"הפרס הוא להצטרף למירי רגב בחגיגות המימונה".
"לא חשבנו שיהיו שני זוכים, אני כבר רואה איזה יום מטורף זה יהיה", מעיין נאנחת למחשבה על הלוגיסטיקה של להגן על רגב מנחיל הסלפי הקבוע פלוס לשמַרטף שני אורחים לא קשורים. "אל תדאגי, אני מכיר קצת את העולם הזה, הייתי היועץ של נאוה בוקר", מנחם אותה אחד הזוכים. ג'יז, יש מישהו בליכוד שהוא לא יו"ר סניף או חבר מועצה או יועץ פוליטי? מוטי צדק, כולם פה בקמפיין נצחי, והם רק מחליפים כיסאות מדי פעם כדי לא להשתעמם. "אי אפשר לנצח את הליכוד", אומר לי איציק דבוש, יו"ר סניף אור יהודה מחוז דן, וכנראה שבאמת אי אפשר. אז לפחות שנהנה בינתיים מהמסיבה. מקסימום נגיע מחופשים לקבר.
